שאל את הרב

לא רוצה להיות גאוותנית, וזה גורם לי להקטין את עצמי

חדשות כיפה חברים מקשיבים 11/05/21 13:54 כט באייר התשפא

שאלה

שלום, יש לי שאלה:

אז אני אספר על עצמי, אני חייבת עזרה, והבעיה שאני לא מאמינה מספיק בקדוש ברוך הוא שיעזור לי.

אני ילדה שהייתה עם הרבה ענווה וצניעות, עם רצון טוב לעזור לאנשים. אחר כך בחטיבה נהייתה לי גאווה, נהיה לי עמוד שדרה, נהיה לי ביטחון. וגם נהייתי דוחה. אחרי שהייתי לבד בסגרים הבנתי שזאת לא הדרך הנכונה וזה לא יוביל אותי קדימה בחיים. אבל עכשיו כשאני מנסה פה ושם לעזור, זה לא בא מבפנים. כשאני מקטינה את הגאווה שלי אני מרגישה חוסר ביטחון, עם הזמן התחלתי גם "לשפוט" את עצמי, ואני פשוט לא מוצאת את הדרך הנכונה.

אתה יכול לייעץ לי בבקשה איך להתאפס על החיים שלי, ולהתקרב להשם יתברך מבלי להתנהג כמו פחדנית?

אני רוצה גם לציין שהתבגרתי ויש לי הרבה יותר מודעות עצמית. וזה פשוט לא עושה לי טוב. אני מודעת לכל מעשה שלי יותר מדי ושיפוטית וביקורתית כלפי עצמי יותר מדי. וזה לא טוב. אני רוצה פשוט לצחוק על החיים ולשים עליהם פס אחד גדול אבל זה פשוט לא מצליח. כשאני מקטינה מעצמי את הגאווה ומבינה שאני ככה קטנה, זה גם מחלחל לי לתת מודע אומר לי תיזהרי לא לצחוק חזק מדי שהאף לא ייצא עקום, תיזהרי עם מה שאת אומרת למורה שלא יחשבו שאת מפגרת, ודיי! בא לי לעשות את כל מה שבא לי בלי כל המחשבות והבילבולי מוח האלה! בא לי לעשות דברים, לשמוח, לטייל, לבלות, בלי שכל דקה כשאני עושה את הדברים האלה עולה לי חרדה או מחשבה טורדנית או משהו במוח שלי מנסה להזכיר לי שאני קטנה ועדיף שאני לא אדבר יותר מדי ואשתוק על כל דבר.

מילא לשתוק על מילה רעה, אבל למה אני צריכה להרגיש עד כדי כך קטנה בשביל לשתוק על הכל ולהימנע מלדבר עם אנשים??

זה לא שאני באמת נמנעת אבל בתוך תוכי יש קול מאוד חזק כזה. לעיתים קרובות אני אפילו מקשיבה לו.

אוקיי, אז אני קטנה. למה זה צריך לפגוע לי בביטחון העצמי שלי?

אני יודעת שזה סיפור, אבל אשמח ממש אם תעזור לי. אני חייבת לסמוך על הקב"ה בלי להיות מוטרדת ממיליון מחשבות רעות על עצמי ועל האמונה שלי שצצות ממש כל רגע שאני חיה (חוץ מאם אני מסטולה לגמרי). זה פשוט סיוט לא להצליח להירדם ממחשבות של עד כמה ילד שאני אוהבת לא ירצה אותי, כמה מביכה אני יוצאת בתמונות והתנהגות ודיבור, וכמה אני רק צריכה לשתוק כל הזמן. בבוקר אני מפחדת ללכת לבצפר כי קול במוח שלי אומר שאני סתם אביך את עצמי, כשאני מוציאה משהו מהפה אותו הדבר. אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני חושבת יותר מדי! אני רוצה פשוט לחיות בלי קול מעצבן במוח שמטריד אותי ומוריד ומבלבל אותי כל יום ויום. אני רוצה לדבר כמו בן אדם חסר פחד! הרי יש לי את בורא עולם לצדי!!!!!!! אז למה אני עדיין מפחדת??? ממה???

אני חייבת שתאמר לי מה לעשות בשביל לחיות בראש שקט ולא כל היום דיכי ובאסה, אני חייבת להתעורר על החיים שלי ולא "לרחף" 24/7. אני לא יודעת האם זה יצר אם בכלל, האם זה סתם חוסר ביטחון, האם זה יצר טוב או רע.

מה שאני בטוח יודעת, שלא טוב לי, ואני צריכה להתעורר על החיים שלי ולהסתכל עליהן באופטימיות ולאהוב את עצמי והסובבים אותי כמו שעשיתי פעם, ולא לחשוב יותר מדי ולרחף על עננים ולהיות סוף סוף מרוכזת בזה הרגע ובעולם הזה, ולדעת לכבד את עצמי.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום שואלת יקרה! ותודה שפנית אלינו עם השאלה שלך.

נשמע שאת נמצאת ממש בסערת רגשות ומתמודדת עם אתגרים לא פשוטים. אני מקווה מאוד שהדברים יסייעו לך להתמודד בצורה טובה יותר אבל חשוב לי להגיד כבר בפתח התשובה שאין פתרונות קסם, ההתמודדות שלך היא אמיתית ואלו שאלות שגם אנשים מבוגרים שואלים את עצמם. אני יכול להציע לך כיווני מחשבה ועוד נקודת מבט שבעזרת ה' יסייעו לך למצוא בעצמך את הדרך שלך. אז בואי נתחיל!

כתבת על השינויים שאת עוברת בהתנהלות שלך כלפי חוץ וכלפי פנים, תנועות חדות בין ענווה וצניעות לבין גאווה ובטחון עצמי מופרז. כמו שכבר גילית בעצמך להיות קיצוניות לכל כיוון שהוא לא עושה לנו טוב. בואי ננסה רגע להבין מאיפה זה מגיע, לאורך כל החיים אנחנו משתנים ומתפתחים, יש תקופות שבהן אנחנו משתנים בקצב מהיר ויש תקופות שאנחנו משתנים בקצב מהיר. תינוקות גדלים בקצב אדיר - אי אפשר להשוות תינוק בן יומו שרק ישן ואוכל לבין תינוק בן כמה חודשים שכבר מתקשר וצוחק וחוקר את העולם. הצמיחה המהירה של תינוקות מביאה איתה המון שמחה והתחדשות אבל גם כאב… כאשר השיניים בוקעות הילד (וגם ההורים שלו) עובר לילות בלי שינה, גם הגדילה המהירה של העצמות גורמת לפעמים לכאבי גדילה.

כאבי גדילה - איזה ביטוי מיוחד! גם את ממשיכה לגדול ובשנים האלו הנפש שלך מתעצבת ועם הגדילה יש גם כאבים… אז קודם כל חשוב שתדעי להעריך ולהודות על כך שאת צומחת וגדלה ושהמבט שלך על העולם ועל עצמך הופך להיות עמוק ובוגר יותר - זה מדהים!

כל זה טוב ויפה, אבל מה עושים בתכל'ס? אז כמו שאמרנו בכל קיצוניות יש חסרונות: כשאת מקטינה את עצמך את כל הזמן חוששת מה יגידו עלייך ומה יחשבו עלייך וזה ממש משתק. מצד שני כתבת שהרגשת שהביטחון העצמי והגאווה גרמו לך להיות פחות נעימה לסביבה שלך. אנחנו כמובן רוצים למצוא את דרך האמצע שמשלבת את הנקודות הטובות מכל צד.

יש סיפור מדהים בגמרא: אחרי שנפטר רבי יהודה הנשיא אמרו שבטלה ענווה מן העולם - כי אין עוד אדם עניו וצנוע כמוהו. רב יוסף שמע את זה ואמר "אל תאמרו שבטלה ענווה, כי עדיין יש אותי" (בארמית זה נשמע יותר טוב). לכאורה זה המשפט הכי לא "צנוע" שאדם יכול להגיד על עצמו, אבל אנחנו לומדים פה כלל גדול: ענווה אמיתית אין משמעותה להשפיל את עצמך אלא להכיר בערך של עצמך!

ענווה היא להכיר בכוחות ובתכונות הטובות שלך ולהעריך את עצמך עליהן, ובאותה נשימה לזכור שקבלת אותן מאת הקב"ה כדי לעשות טוב בעולם. אני חושב שאם מצליחים להפנים את הגישה הזו קל יותר למצוא את האיזון.

ועוד כמה עצות מעשיות לחיזוק ביטחון עצמי חיובי =):

1. כל ערב שבי עם עצמך כמה דקות לפני השינה ותכתבי לעצמך (במחברת! לא פלאפון) משהו טוב על עצמך, זה יכול להיות מעשה טוב שעשית או מחשבה טובה שחשבת. העיקר שיהיה משהו טוב על עצמך, כל יום.

2. האם יש דברים שאת אוהבת לעשות? ספורט? ריקוד? שירה? ריקוד? יצירה? תרגילים בחשבון? כשאנחנו עושים משהו שאנחנו אוהבים נכנסים למעין "זרימה" זה מצב שבו את ממש מרוכזת במה שאת עושה עד שאת לא מרגישה איך הזמן עובר. אם יש לך פעילות כזו אז השתדלי להקדיש לה יותר זמן. תראי שבעזרת ה' כשאת מרוכזת במשהו שאת אוהבת לעשות את לא חושבת בכלל על איך שאת נראית מבחוץ.

אז לסיכום, דברנו על התקופה המיוחדת בה הנפש גדלה וצומחת ועל האתגרים וכאבי הגדילה שבאים איתה. אמרנו שענווה אמיתית היא לא ההפך מביטחון עצמי אלא היא הכרה בערך שלי מתוך הודאה לקב"ה. ולסיום נתנו שני רעיונות מעשיים.

אני מקווה מאוד שהדברים עזרו לך - ונשמח לשמוע ממך אם כן וגם אם לא. את מוזמנת בחום לפנות אלינו בעוד שאלות וגם להתקשר למוקד הטלפוני (הפרטים באתר "חברים מקשיבים") יש שם משיבים ומשיבות מדהימים שישמחו לעזור בשיחה ב"לייב".

בהצלחה!

אלי

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות