שאלה
צום יום כיפור קרב ובא... בשנים האחרונות שמתי לב שאני (ומניח שגם הרבה אחרים) מתעסקים במשך כל הצום באיך אנחנו מתכוונים "לשרוד" את הזמן עד שהצום יוצא, או מה אנחנו מתכוונים לאכול בצאת הצום וכו...
בסופו של דבר, בסוף הצום אני מבין שזה לא היה כל כך נורא ואפילו נראה קל יותר משנה שעברה. וסתם כל הצום התעסקתי בזה...
יש לכם עצה/ פתרון לתופעה?
לפני כמה ימים אחת ממורותי העלתה לדיון את ההבדל בין ימי הזכרון בדת (צומות החורבן למשל, יום כיפור), לעומת ימי הזכרון בחברה הישראלית (יום השואה, חללי צה"ל, יצחק רבין וכו..).
ההבדל ביניהם שבימים של הדת אנחנו צמים, לעומת הימים של החברה הישראלית שאנחנו עושים טקסים ודיונים. אחר כך היא שאלה אותנו באיזו דרך של זיכרון אנחנו מתחברים ליום (צום לעומת טקסים)? ואני אישית הרבה יותר מתחבר בטקסים והייתי רוצה להתחבר יותר בצום.
תודה למשיב וצום קל ומועיל.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה ישראל היקר!
ראשית תודה רבה על השאלה היקרה והחשובה שלך, שמעוררות אותנו לחשוב לעומק כיצד להתחבר ליום הקדוש והנשגב הזה, והרצון שלך להתחבר מכל הלב, מעורר התרגשות והשראה! אשריך!
לגופו של עניין. ראשית טוב לזכור שאנחנו בני אדם, וככאלה – המחשבה על אוכל בצום או כיצד "להעביר" את הצום ללא כאבי ראש וסבל מיותר הינה אנושית והגיונית.
אכן, אתה צודק שאין מטרה להתרכז רק בזה, ושעלינו להשתדל בכל כוחנו להתרכז בדברים החשובים באמת של אותו יום, כפרה, סליחה, טהרה, וקרבה מחודשת לה' יתברך. לכן, פתחתי ראשית בנקודת האנושיות, מפני שזו אחד מהדרכים להצליח להתרכז במשמעותו של היום למרות הסחת הדעת הזו, להכיל ולהבין את עצמנו. כך שאם פתאום תצוץ בלבנו מחשבה על האוכל וה"שרידה", נאמר לעצמנו – אכן, אני רעב, ובעזרת ה' זה יעבור בסוף היום, כעת אשתדל להתרכז בדברים אחרים.
בנוסף, ניתן להתרכז פשוט במילים עצמם שתיקנו לנו חכמינו אנשי כנסת הגדולה ברוח קודשם, ובפיוטים אותם ניסחו לנו הראשונים והגאונים לאורך הדורות.
תחשוב רק לרגע על משמעות הפסוק "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך, שובה אלי כי גאלתיך", או "אנוכי אנוכי הוא מוחה פשעיך למעני, וחטאותיך לא אזכור". וואו, הקב"ה קורא לנו לשוב ומוכן למחוק את כל העבר שלנו. האם אנחנו מאמינים בכך בלב שלם?! יום כיפורים הוא יום בשנה שבו הקב"ה עושה הכל מצידו כדי לתת לנו את האפשרות להתחדש לחלוטין ולהתחיל הכל מהתחלה, רק כדי שנהיה דבוקים בו ונהיה מחוברים אליו!
כך, על ידי התבוננות פשוטה במילים של התפילה, נוכל להתרכז ולקבל חוויה אדירה של התרגשות ושמחה. לכן, אני ממליץ לך בחום, לעבור על התפילה לפני יום כיפור, כדי לקבל את ההשאה וללמוד את המילים המורכבות או להבין את הקטעים המובאים בתפילה, ועל ידי זה תוכל בעזרת ה' להתרכז בדברים אחרים חוץ מחוויית ה"שרידה" במהלך היום הקדוש הזה.
ולגבי דרך הזיכרון. אתה צודק שיש שוני גדול בין היחס שאנו מציינים כיום את הצומות לבין ימי הזיכרון הממלכתיים. אך הבעיה היא לא בימים עצמם, אלא בנו וביחס שלנו לימים אלו. אם נעשה טכסים סביב ימי החורבן בית המקדש, שהינם ימי אבל לאומיים לא פחותים מאלו שאנו משקיעים בהם במערכת החינוך והמדינה, וודאי שהיינו מחוברים יותר. אם היינו משקיעים בקינות, בסליחות ובתפילות של ימים אלו מחצית מההשקעה, ההכנה והתודעה שאנו משקיעים בימים אותם הזכרת – וודאי שהיינו מחוברים ברמה גבוהה הרבה יותר מהמצב שאתה מתאר כיום.
וממילא דבריך הינם קריאה גדולה עבורנו להתחזק בעצמנו ולהשתדל לחזק אחרים בעניין הזה!
שוב תודה לך על שאלה יקרה זו, ואשריך על הרצון המופלא שלך!
מאחל לך הצלחה גדולה!
ידידיה