שאלה
ידוע שחז"ל קבעו ש"בינה יתרה ניתנה לאישה". כלומר לאישה יש אינטואיציה יותר טובה משל הגבר. היא יכולה להבחין בדברים שהגבר אינו רואה.
אם כן למה גם נקבע שהאישה "דעתה קלה"?
מדוע האישה פסולה לעדות אם בינתה היא יתרה משל הגבר?
תשובה
שלום וברכה
קשה לדעת עם תום מהי המשמעות המדויקת של כל מינוח בעולמם של חז"ל, כי המשמעויות העדינות והמדויקות של השפה משתנות מדור לדור.
אני מניח שחז"ל לא ראו בהכרח סתירה בין שתי הקביעות, ואפילו ראו השלמה, לאמור:
מחד גיסא, יש בהן לדעת חז"ל בינה יתרה, שכנראה הכוונה היא להבנה אינטואיטיבית עמוקה וחזקה.
ומאידך גיסא, יש בהן לדעת חז"ל גם קלות דעת, הנוגעת לעמידה בייסורים (שבת לג ע"ב) או בפיתויים (ראשונים על קידושין לב ע"ב).
כל טוב