האם חס וחלילה התורה כביכול שובניסטית?

שלום וברכה,

לפני שנעבור לשאלות עצמן ברצוני להקדים שתי הקדמות:

א) אני רוצה לנתח את השאלה הכללית: האם התורה שובינסטית? ומתוך כך לעבור לנסות לענות על השאלות המפורטות.

המושג שוביניזם מציין הפליה וזלזול (גם וגם) כלפי קבוצה אחרת כלשהי. יש לציין שמושג זה אינו נאמר בהכרח רק לגבי נשים אלא לגבי כל קבוצה שהיא: נשים, הומוסקסואלים, סלאבים, חרדים וכד'. מה שחשוב להדגיש הוא שמושג השוביניזם מחבר בין הפליה וזלזול. אם נתאר מצב של זלזול ללא הפליה, זה לא יקרא שוביניזם, וכן להיפך אם נתאר מצב של הפליה ללא זלזול, זה גם לא יקרא שוביניזם.

ישנם הרבה מצבים בחיים בהם אנו מפלים אנשים ובכל זאת לא מזלזלים בהם, זה אפילו נתפס כלגיטימי, למשל: קבוצת כדורגל של גברים לא תקבל נשים, אע"פ שיש כאן אפליה על רקע מגדרי, הדבר נתפס כלגיטימי.

כלומר, אם יש חיבור בין אפליה לזלזול – זה הדבר הרע. אם אין חיבור בין שניהם, האפליה אמנם לא תהיה תמיד מוצדקת אך גם לא תכנס להגדרה של שוביניזם, לא לתחום הלא מוסרי.

ב) הקדמה שניה: אני יוצא מנקודת הנחה שהקב"ה רוצה להיטיב לבריותיו. התורה שנתן לנו מכוונת אותנו לתכלית הטובה, מקדמת את העולם ומתקנת אותו ולכן אם יש נושא בתורה שנראה לי שלא מוביל לשם אנסה להבין עד מקום שידי מגעת והיה והצלחתי, נהדר. לא הצלחתי, אנסה לברר, אולי הבנתי את הנאמר באופן שגוי, אולי אין לי מספיק מידע או ידע על מנת לתקוף את הסוגיה, אבל איך שלא יהיה, גם אם לא הגעתי לתשובה שמספקת אותי בשלב זה, לא אתייאש "קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'" – להמשיך ולנסות להשיג ולענות.

לסיכום: לא התורה לא יכולה להיות שובינסטית כיוון שזה סותר את מהותה.

מתוך הקדמות אלה ננסה לענות על השאלות הספציפיות אותן הצגת:

1. בעניין אשת יפת תואר – יש כאן שתי שאלות: א) עצם ההיתר של אשת יפת תואר ב) היכולת של הגבר לשאת אישה נוספת ללא אישור ממנה. אתה שאלת על ב', ולכן אתמקד בשאלה זו:

התורה נכתבה באופן שמתאים ונותן מענה לתקופות שונות. תקופות שונות נותנות מענה גם למצבים שונים וערכים שונים ובתוך כך גם לתקופה בה הפוליגמיה (ריבוי נשים) היתה מקובלת בעולם ומעמד האישה לא היה בשמים (בלשון המעטה). לעניות דעתי, כפי שלמדנו שם שהתורה דיברה כנגד יצר הרע – של אדם במהלך מלחמה, עם כל הלכלוך והרפש שיש במלחמה. אכן, העולם התעדן ועלה מאז וזה יוצר אצלנו מעט בעיה של נסיון לבחון היתרים מסויימים באמצעות משקפיים ערכיים עכשוויים. אז תשאל: אבל יוצא שהתורה נתנה לזה לגיטימציה?! – תשובה: זה היה יכול להיות נכון אם לא היתה התורה שבעל פה שהגבילה את ההיתר, ויצרה במהלך הדורות את חרם דרבינו גרשום והתקנות הדומות לו שנשארו עם קהילות ישראל.

במילים אחרות – אם בוחנים את פרשיה זו רק ממשקפים של תורה שבכתב, השאלה נכונה, אבל אם מכניסים לכך את התורה שבעל פה על ההתפתחות שלה, לענ"ד שאלה זו נענית.

2. ביחס למצוות הצדקה – לא מדוייק לומר שצריכה לשאול את הגבר. כותב השו"ע בחלק אבן העזר סימן ס"ט סעיף ד: " מעשה ידיה כנגד מזונותיה. לפיכך, אם אמרה: איני נזונית ואיני עושה, שומעין לה". על מנת להבין הלכה זו נקדים: ישנם חיובים על הבעל מדין תורה ("שארה כסותה ועונתה") וחיובים נוספים אותם קבעו חכמים (למשל: לפדותה אם נשבית, לקוברה וכד') – ראה בטור שם פירוט. כמו כן, חכמים קבעו שהבעל זוכה בהם, אחד מהם הוא מעשי ידיה – כלומר, מה שהיא יוצרת ומרוויחה. עם זאת חכמים תיקנו שהאישה יכולה לומר: "איני ניזונית ואיני עושה" – כלומר, מעשי ידי שייכים לי ואינך צריך לזון אותי מנכסיך.

כל עוד האישה לא אמרה "איני ניזונת ואיני עושה" – מכיוון שמעשי ידיה שייכים לבעלה, היא יכולה לתת צדקה בסכום שיודעת שלא יקפיד עליו, אבל סכום גדול אינה יכולה. ואם אמרה "איני ניזונת ואיני עושה" – יכולה.

כלומר, התקנה של חכמים שמעשי ידי האישה שייכים לבעלה נועדה להסדיר את יחסי הממון ביניהם. וכפי שראינו, היא יכולה לחזור בה מזה. אגב, יש לציין שהגבר אינו יכול לומר "איני נותן לך מזון ומעשי ידייך שלך", אם אומר זאת פשוט לא מתייחסים לדבריו – ראה שם בשולחן ערוך.

3. חיפשתי ברש"י, אבן עזרא, רמב"ן, אור החיים, כלי יקר, בעל הטורים ורשב"ם אבל לא מצאתי מי שכותב שלידת זכר זה מעין זכיה בפרס. איני יודע מי אומר כך.

4. לענ"ד זה קשור לחטא העגל – כפרה על כך.