בני-עקיבא - מותר רק בדיעבד?!

שלום לשואל היקר!

שמחים שפנית אלינו. תודה על השיתוף הכנה, ישר כוח על הרצון להבין באמת מה המקום של הכתבה הזו, ומהו ה'אידיאל' אליו אנו רוצים לשאוף.

באמת יש כאן כתבה שגורמת לכל מי שקורא אותה להרגיש לפחות מעט אי נוחות. וזה לגיטימי לחלוטין. ננסה יחד לעמוד על כמה נקודות כדי לפתוח פתח למחשבה והעמקה בנושא.

הטענה המרכזית שעולה מן המאמר והיא זו שגרמה לך לבלבול היא שבנ"ע, עולם הישיבות והאולפנות אינם מוסדות 'אידיאליים'. אלא רק 'בדיעבד', זה לא הדבר הכי טוב וזה רק כדי לשמש מעין 'מקלט בטוח' כדי שהמתחנכים בהם יישארו יהודים דתיים.

בתחילה, אני רוצה לספר לך שהשאלה הזו העסיקה אותי בתור נער ומעסיקה אותי גם היום. בד"כ הנטייה של הציבור התורני יותר לדבר בגנות בנ"ע, על העירוב שיש שם בין בנים ובנות, חוסר הצניעות וכו'. וזה ממש גרם לי להרגיש לא טוב..

עד שבסמינריון ההדרכה שהייתי בו מדריכים הביעו בפני הרב דרוקמן בדיוק את הטענה הזו. הרב אמר להם לא לדבר כך על בני עקיבא, וסיפר שמעבר לכך שברמה האישית יש לו הכרת תודה לבנ"ע כי בזכותה הכיר את אשתו הרבנית, הוא כינה אותה – תנועת החזרה בתשובה הגדולה בעולם היהודי!

הרב דרוקמן, ממשיך דרכו של הרב נריה טוען טענה דומה לרב נריה: "אם יש רצון לחנך את הנוער לדרך הציונית-דתית, צריכה להיות מסגרת שהנוער יבוא אליה על מנת שנוכל לחנך אותו. גם ביישוב דתי הציבור מגוון מאוד. אם יש רצון למשהו סקטוריאלי, קטן ומצומצם – אז ההורים שמחנכים לכך יעשו כך עבורם, אבל עדיין זה יהיה סקטוריאלי ומצומצם. כדי לחנך את הנוער כולו, שלא לדבר על הנוער של כלל ישראל, יש צורך בתנועת 'בני עקיבא' כפי שהיא".

ועכשיו, לאחר שהבנו שהרב מגדיר את בני עקיבא כתנועה לאומית שיש לה מקום חשוב מאוד בתהליך החינוכי של רבים ורבות מעם ישראל, ניתן לשאול ברמה האישית האם זה נכון לי ומתאים לי במצב הרוחני שלי. כמו בכל מקום שאתה נמצא בו בחיים, צריך כל הזמן לעשות חשבון נפש ולהחליט איפה אני רוצה להיות כדי להתקדם, אולי נכון לי לעבור לתנועה אחרת? עם חברים אחרים? או שטוב לי איפה שאני נמצא ואני מרגיש טוב..

האידיאל הנשגב לא תמיד משנה, כי לא בטוח שהאידיאל נכון ומתאים לכל אחד. המטרה היא- להתקדם! והמפעל המדהים הזה של בני עקיבא, הישיבות התיכוניות והאולפנות גורם להמון המון בני ובנות נוער להתקדם. ומה איתי ברמה האישית? זה כל אחד צריך להחליט, אולי מתאימה לו מסגרת אחרת. ובעז"ה בתור הורה לילדים תעשה את החושבים יחד אם אשתך איזו מסגרת יכולה להתאים לכל אחד מילדיכם.

גדולי ישראל כמו הרב נריה זצ"ל והרב דרוקמן הם אנשי רוח ענקיים שחיים את התורה בצורה עליונה ביותר. התורה שמציבה לנו את האידיאלים והשאיפות וכל הזמן מקדמת אותנו לחיים רוחניים, משמעותיים ומלאים יותר בערכים. ואין ספק שכאב וכואב להם לראות שהרבה יהודים מעם ישראל לא חיים בדרך הזו, אבל הם מבינים שזה עם ישראל ואיתו צריך לעבוד, הם אוהבים את עם ישראל בכל נימי נפשם ומנסים לראות איך אפשר לתת לו חינוך שיקדם אותו ויוביל אותו לדרך התורה.

רגע, אבל זה לא 'האידיאל'!

נכון, האידיאל של האידיאלים הוא שעם ישראל יהיה קרוב לקב"ה וצריך למצוא את הדרך איך לעשות את זה. זה לא נובע חלילה מפשרנות, או מראייה לא נכונה של התורה, אלא מהבנה עמוקה שלה! ויכול להיות שאצל תלמידי התלמידים שלהם שמחפשים סימוכין לדרך חייהם המתירנית והפשרנית זה לא המצב..

לסיכום, בתשובה זו ניסיתי להציג בפניך את נקודת המבט ממנה הרבנים של בני עקיבא אמרו את דבריהם כפי שאני רואה אותה. להבין בדיוק איך הרב רואה את הדברים זה מאוד קשה כי אנחנו לא באותה תודעת חיים שהוא חי בה, אך כן ניתן בענווה לנסות להבין אותה.

לסיום אציין שמדובר כאן בנושא רחב לדיון, וזה היה רק איזשהו פתיח למחשבה והעמקה אישית שלך בנושא. ואם הנושא מעניין אותך תוכל לשמוע שיעורים של הרב דרוקמן ולקרוא את ספר הביוגרפיה שכתבו עליו עוד בחייו "הנני".

בהצלחה רבה בהמשך דרכך! חזק ואמץ!

כפיר