שאלה
שלום רב,
הרב! אני רוצה לשואל אותך שאלה שממש מציקה לי בזמן האחרון, וככל שאין לי תשובה לזה יותר זמן, זה משפיע עלי לרעה.
אני מדריך בבני עקיבא בצוות הדרכה, ואצלינו בסניף, הצוות מגובש מאוד וכולם מדברים עם כולם, כולל הבנים והבנות. בזמן האחרון אנחנו היינו הרבה פעמים בסניף כי יש לנו אירוע גדול בקרוב, וקרה שרציתי הרבה פעמים להשתתף בשיחה שהייתי בין כמה בנים ובנות מהצוות, וחלק מהפעמים הצלחתי, אבל לאחרונה לא.
אני יודע שזה נשמע כאילו אני רוצה לדעת מה לעשות, וזה באמת מה שאני רוצה לשאול, אבל זה יותר שאלה של "מה לעשות" באופן כללי בקשר לזה. בכל פעם שאני לא מצליח להצטרף כמו שרציתי, או שאני רואה מישהו שמשתתף מצוין ורוצים לשמוע אותו, ואותי לא, זה יוצר בי עצבות, ותחושה שאני לא שווה כלום, שאני לא מצחיק, שלא רוצים להיות לידי. מצד ההיגיון אני מבין שלא קרה כלום תכלס, אבל מצד הלב... איך אפשר לצאת מכל התחושות הרעות האלה? אני פשוט לא יודע מה לעשות.
תשובה
שלום חבר יקר!
מה שאתה מתאר נשמע לא פשוט בכלל. וחשוב לי שתדע שמצד שני זה גם נורמלי והגיוני שכך תרגיש. בתושבה אנסה להסביר למה אתה מרגיש כך ומה אפשר לעשות עם התחושות האלה באופן כללי, כמו שביקשת.
בני אדם הם יצורים חברותיים. ברור לכולנו שאדם שיחיה לבד על אי בודד פשוט ישתגע. אנחנו צריכים את תחושת היחד והשייכות, היא נותנת לנו משמעות. ומצד שני אנחנו גם אנשים בודדים שכל אחד עומד בפני עצמו. תחושת ההערכה העצמית שלנו נובעת צריכה להגיע בעיקר מעצמנו ולא מהאישור שהחברה נותנת לנו, כי אם נהיה כל הזמן תלויים במה שאחרים חושבים עלינו אנחנו עלולים להגיע למצב שבו אנחנו לא מסוגלים להתקדם בעצמנו. שנן לעצמך את המשפט הבא "את ההצלחה שלי אני בונה בעצמי ולעצמי". האיזון בין יצירת קשרים חברתיים נורמליים לבין חווית צורך באישורים מהחברה עובר ביכולת להגדיר- "למה אני עושה את מה שאני עושה". האם אתה פועל מתוך רצון לרצות או להרשים, או בגלל שכך נכון וטוב לך.
כמובן שכולנו חושבים מידי פעם מה חושבים עלינו אחרים, וזה בסדר. גם מה שאתה מתאר זה בסדר. ובכל זאת אנסה לתת לך כמה עצות איך להימנע מזה.
דבר ראשון. שים לב שבדברים שכתבת בחרת להדגיש את העובדה שאתם יושבים בנים ובנות יחד. באופן טבעי בנים שנמצאים ליד בנות ירגישו צורך להרשים, ומי שמצליח למשוך פחות תשומת לב ירגיש שהוא פחות טוב. כמו שאמרת זה פוגע בלב כי אתה מרגיש אולי פחות רצוי בעיני הבנות. וזה אכן מבאס. אבל כמו שאמרת כל זה בלב ולא בשכל. בשכל אתה מבין שאין לך מטרה מוגדרת להרשים את אחת הבנות כדי ליצור אתה קשר זוגי כרגע ככה שזה לא ממש משנה אם תצליח או לא תצליח להרשים ובוודאי שזה לא אמור להשפיע על מצב הרוח שלך ולהעציב אותך. הייתי ממליץ לך במקרה הזה לשנן לך מידי פעם ולפני שאתה מגיע למפגש מחשבות בסגנון "אני לא בא להרשים"; "גם לשבת בשקט זה ממש בסדר" ועוד דברים בסגנון הזה.
דבר נוסף שיכול לעזור כדי לצאת מתחושת חוסר העיקך שאתה מתאר היא להשקיע בעצמך. אם אמרנו שמה שאחרים חושבים עליך לא באמת משנה לכמה שאתה טוב, תשקיע בעצמך ותפתח את היכולות האישיות שלך. לא כדי להרשים אחרים אלא כדי לשמוח בעצמך. תלמד, תתפתח במה שאתה טוב בו. זה יכול להיות בתורה, ספורט, מוזיקה וכו'.
דבר אחרון והכי חשוב בעיני. הקשר שלך עם הקב"ה הוא התחליף הכי טוב ואמתי לאישורים מהחברה. תתפלל מעומק הלב, תלמד ותנסה ליצור קשר שבו אתה מנסה להיות "אתה" הכי טוב שאתה יכול בשביל הקב"ה ובשביל עצמך. ואז ממילא, אני מבטיח לך שתרגיש ממש בנח גם עם אחרים ויכול להיות שתקבל יותר הערכה מבעבר. אבל זה כבר לא יעניין אותך.
מאחל המון המון הצלחה בע"ה.
אסף