מה משמעות האימרה "אין ייסורים בלא עוון"? האם "ניסיון" ו"ייסורים" הם אותו הדבר?

שלום נעה.

ניכר ביותר מתוך דבריך שייסורים שאת או סביבתך חווים, נוגעים לך בנקודות מאוד-מאוד רגישות הן פיזית והן אמונית. מתוך המציאות והחוויה הזו, את הולכת ומעלה עוד ועוד שאלות נפלאות וחשובות שמנסות לברר ולחדד את מקומם של הייסורים והנסיונות בעולם הדתי, בהשגחת ה'.

אשתדל לתת מעט כלים לסבך השאלות שלך, על מנת שנוכל לשאוב מתוכם מחשבות שיעזרו לנו להתמודד עם התקופה בפרט, ועם בניית האמונה בכלל, ובעז"ה אתייחס גם לקטע שהבאת למעלה. על ראשון-ראשון, ועל אחרון-אחרון:

1. קודם כל, אני מעוניין להפריד בין המושגים "ייסורים" ו"נסיון". אלו שני מושגים שונים. נכון שפעמים רבות ניתן לזהות ביניהם, אולם הם שונים בתכלית. אדם מסוגל להיות בנסיון ללא ייסורים, ולהיות בייסורים ללא נסיון. ניתן דוגמא:

בשעה טובה, לאחר זמן רב, סוף סוף הצלחתי לקבוע לימוד חברותא עם חבר שלי. ספר מעניין, חבר מעניין, סה"כ הלימוד אמור להיות מוצלח. חצי שעה לפני שאנו מתחילים ללמוד, מצלצל אליי אח שלי, ומציע לי כרטיס בחינם לשורה הראשונה במשחק של מכבי ת"א באותו הערב. "זה כרטיס נדיר, ואתה מסוגל לקבל אותו בחינם!" זועק אח שלי בטלפון מרוב התרגשות.

ניסיון עצום נקלע לפניי- מצד אחד, חברותא שחיכיתי לה זמן רב, ומצד שני הזדמנות של פעם בחיים לשבת בשורה הראשונה במשחק של מכבי! האם יש כאן ייסורים? ללא ממש. ניסיון? נדמה לי שיש כאן. הנה, הצלחנו למצוא ניסיון ללא ייסורים.

בכיוון ההפוך, אנחנו למצוא ייסורים ללא ניסיון- אדם אשר חס וחלילה חס ושלום עבר עבירה כלשהי, וכעת בא בית הדין להלקות אותו- האם ניתן לומר שהייסורים שיש לו הם ניסיון? לא פשוט לומר זאת. משתמע שיש לנו כאן ייסורים ללא ניסיון.

לכן, אני חושב שקודם כל חשוב להפריד בין שני המושגים הללו.

2. אין ספק שהשאלה "מהו נסיון" היא שאלה קשה מאוד. אנחנו מוצאים בתורה כמה פעמים שהקב"ה מנסה- למשל, הקב"ה מנסה את אברהם בפרשייה של עקידת יצחק ומנסה את עם ישראל במן. זאת אומרת, שלעיתים הקב"ה מנסה אותנו ולעיתים לא. לא כל רגע הוא "נסיון". זו נקודה ראשונה.

אני חושב שניתן לומר ש"נסיון" הוא מקום בו מתרחש משהו לא-רגיל, לא-טבעי, אולי אפילו לא שכיח, שמעמיד אותנו בצומת, שדורש מאיתנו לעבוד על עצמנו. אבל, במציאות הטבעית הרגילה והשגרתית אין לנו "נסיון". אנסה לתת דוגמאות שימחישו את זה:

כאשר השעון המעורר שלי מצלצל בבוקר, אני יכול לבחור לקום לתפילה, ואני יכול לבחור להתהפך לצד השני במיטה. הרגע הזה הוא צומת מאוד משמעותי במהלך של היום בכלל. האם זה "נסיון"? נדמה לי שלא. איפה בדיוק עובר הקו? שוב, זו שאלה טובה, אך נדמה לי שזה קו המחשבה שאמור להכווין אותנו.

מה מטרתו של הנסיון? שאלה מעולה. יהודים לאורך כל הדורות התחבטו במשמעותה של השאלה הזו. הקושי המחשבתי שטמון בשאלה זו הוא שלכאורה הקב"ה כבר יודע מה נבחר, ולכן לא ברור- למה הקב"ה מנסה אותי בדבר שהוא כבר יודע? איזה מין נסיון זה בכלל?

תשובות שונות יש בדבר:

1. אפשר לומר שהקב"ה יודע, אבל הנסיון בא ללמד אותנו על הכוחות שלנו. כך היה אולי נסיון העקידה, שבא ללמד את אברהם את כוחותיו

2. כאמור הקב"ה יודע, אך מטרת הנסיון היא להראות כלפי חוץ את הכוחות הללו, וללמד את העולם על גבולות חדשים שהוא לא הכיר קודם, כפי שאולי קורה בעקידת יצחק

3. הנסיון בא באמת לבדוק את האדם כי הקב"ה לא יודע מה האדם ייבחר, ורק בעקבות הנסיון ברור מיהו האדם ומה הוא בחר.

בכל מקרה, לכל אחת מהתשובות חשוב לזכור- הקב"ה לא "סתם" מפיל עלינו משהו. ככל הנראה, יש לנו את הכוחות להתמודד ולהכיל את הנסיון. לפעמים זה נראה לנו בלתי אפשרי בכלל, אולם אנו צריכים להאמין שהקב"ה לא "סתם" יפיל עלינו קושי אם אין לנו את האפשרות להתמודד איתו באופן ראוי ומספק. כמובן, שכל אחת מהתשובות הללו מצריכה אריכות גדולה. אם תרצי, בשמחה ארחיב בתשובה נפרדת על כל אחת מהן ואנסה להסביר את תפיסת העולם שלה, אך לעת עתה נסתפק בזה.

מהם ייסורים?

איננו יודעים את חשבונותיו של הקב"ה. האם כל ייסורים נובעים מכך שחטאנו בהכרח? איננו יודעים. ייתכן, שיש ייסורים שנובעים דווקא מהעובדה שהקב"ה רוצה להציל אותנו מדבר מסוים שמסוגל להתרחש בימים הקרובים, ורק אם נשכב במיטה נצליח להינצל ממנו. יש אין-ספור סיפורים שכאלו. האם בהכרח המחלה הזו שהאדם קיבל נבעה מחטא? לא, הפוך, היא דווקא נבעה מכך שהיו לו זכויות והקב"ה רצה להציל אותו.

איננו יודעים את החשבונות של הקב"ה, פשוט איננו יודעים. יש יהודים שטוענים שהם יודעים, יכול להיות. באופן עקרוני, איננו יודעים. לכן, לא בהכרח שייסורים הם עונש על חטא, ממש לא בהכרח. ובכל זאת, מכיוון שאיננו יודעים, אנו פתוחים לשמוע. מה הכוונה? שאנו מוכנים לנסות לבחון את עצמנו לאור הייסורים הללו. אסביר:

ניתן להבין את הייסורים בתור ענישה מסוימת על חטא. עשית משהו רע? עונש. מגיע לך, ככה. אבל, אפשר להבין אחרת לגמרי- אפשר להבין ש"ייסורים" בשורשם דומים ל"מוסר". רבנו עובדיה ספורנו, חכם איטלקי גדול שחי לפני 750 שנה וכתב פירוש לתורה, פירש את הביטוי "וייסרו אותו אביו ואמו" בפרשיית בן סורר ומורה כך- אין הכוונה שהאב מייסר את בנו במכות ועונשים "סתם", אלא מדובר בעונשים שבאים ללמד את הילד "מוסר". זה בא מאותו שורש, מאותו מקום.

הייסורים באים ללמד, באים לחנך. הם לא "סתמיים", אלא מכוונים לנקודה מסוימת. האם קל לנו זהות את אותה נקודה? לפעמים כן, ולפעמים לא. יש אנשים שקל להם לומר שייסורים מסוימים באים עליהם עקב חטאים שהם עשו במקומות דומים. לדוגמא- אדם מסוים קיבל כאבי ברכיים ומתקשה ללכת, כשלפני כן הוא היה הולך למקומות לא טובים. הייסורים הללו קוראים לאדם להקשיב ולשים לב לחטאים שהוא עשה וללמוד במה לשנות.

בכל מקרה, בין אם נסביר כך ובין אם נסביר כך, עדיין ניתן להסביר שהעובדה שבכלל יש ייסורים בדיוק נובעת מהמקום של האהבה של הקב"ה כלפינו. על כך בעז"ה נרחיב באחד החלקים הבאים בתשובה.

3. הגמרא בשבת (קה ב- קו א) אומרת לנו כך:

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אחד מן האחין שמת- ידאגו כל האחין כולן. אחד מבני חבורה שמת- תדאג כל החבורה כולה

רבי יוחנן מציף לנו בדיוק את השאלה שאת, נועה, העלית. קושי וכאב של אדם קרוב, כגון אדם שמת ועבר מן העולם- אמור להציף חשש אצל כל הקרובים והסובבים אותו. החשש הזה אמור להיות מלווה לא רק בפרפורים בבטן, אלא בבירור פנימי ופשפוש במעשים.

עד כמה? מה זה בדיוק אומר? זו שאלה מעולה. ועדיין, רבי יוחנן מאיר לנו שהקרובים לאדם שקרה לו דבר זקוקים לעשות חשבון נפש ובדיקה אצל עצמם שמא גם אצלם יש פגמים. נבהיר- זה ממש לא קובע באופן מפורש שיש אצלך פגמים שאת צריכה לעשות עליהם תיקונים וזיכוכים. זו לא קביעה מוחלטת וסופית. אלא, יש כאן בסה"כ קריאה להסתכל, לבחון, להתבונן. יכול להיות שתגלי משהו ויכול להיות שלא, אך בכל מקרה טוב לנצל את הרגע הזה על מנת לבחון את עצמך מעט.

4. נדמה לי שהן ייסורים והן נסיונות מסוגלים להימצא גם במרחב הפיזי וגם המרחב נפשי. זאת אומרת, יכול להיות לאדם נסיון של ממש האם לעשות פעולה מסוימת או לא, ויכולים להיות לאדם ייסורים נפשיים גדולים או פיזיים- כל אחד מהם אפשרי.

5. השאלה ששאלת על הקטע- "למה כדאי לי שה' יאהב אותי?" היא שאלה מרתקת. בעיניי, אני קורא את השאלה שלך כשאלה על אהבה בכלל- מה התועלת שיש באהבה? במה זה יעשה לי טוב?

אני חושב שלא נכון למדוד את שאלת האהבה במדד התועלת שלה. אהבה היא הדבר בפני עצמו. עצם העובדה שמישהו אוהב אותי, כבר מקרינה ומעודדת אותי. כשאני יודע שאשתי אוהבת אותי, זה משמח אותי. ואם אני יודע שהקב"ה, מלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו אוהב אותי- איך לא אשמח?

זה נכון, ששאלת האהבה מסוגלת להיות מתועלת גם לרווחים. למשל, אדם שאוהב אותי ירצה לתת לי יותר. זה נכון, אבל נדמה לי שזו לא הנקודה המשמעותית ביותר של אותה אהבה שאנו מדברים עליה כאן, ובכלל זו לא הנקודה שאיתה אנו מודדים ושמחים מאהבה.

6. האם אדם שאיננו מתייסר בעולם הזה- ה' לא אוהב אותו? נדמה לי שלא. לשם כך, אני חושב שלרגע צריך להסביר את הקטע שנכתב למעלה, על מנת שנוכל להסביר את הנקודה הזו:

הקטע שנכתב למעלה מסביר שייסורים מסוגלים להגיע כאשר מישהו אוהב אותך. אב מייסר את בנו רק כי הוא אוהב אותו. זה נכון, שייסורים מסוגלים להגיע גם על ידי דיקטטורים גדולים וזדוניים, אולם אין לדמות בינם לבין הקב"ה חס וחלילה- הקב"ה, בורא העולם בחכמה גדולה, מלך רחום- איננו מביא ייסורים סתם כי "בא לו". ייסורים שהקב"ה מביא, כך אפשר לומר, באים רק אם וכאשר הקב"ה מאמין בך ואוהב אותך.

נחדד את זה עוד קצת- קחי לדוגמה שתי דמויות. האחת חברה שלך, ואחת לא. עכשיו, תגלי ששתיהן עשו מעשה לא ממש יפה כנגדך- ממי תתאכזבי יותר? על מי תכעסי יותר? נדמה לי ברור שתכעסי יותר על חברה שלך. למה? כי ציפית שהיא תנהג אחרת, וכי את מאמינה שלכעס ולתגובה שלך תהיה משמעות כלפיה. הרגשות הללו, הכעס הזה, מסוגלים להיות מופנים רק כלפי מי שיש לנו ציפיות ממנו.

האם זה אומר שמי שלא מקבל ייסורים הוא לא נאהב? לא. יכול להיות שהבן מתנהג יפה מאוד, ולכן הוא לא נענש. יכול להיות שחברה שלך תתנהג טוב, ולכן לא תכעסי עליה. לקב"ה יש את החשבונות שלו, אבל זה בהחלט יכול להיות.

7. ומה בנוגע ליחסי עמ"י וייסורים? אכן, לאורך הדורות הסבירו הוגים יהודים חשובים שבדיוק בגלל נקודת האהבה הזו, בגלל היחס הקרוב הזה שיש בין הקב"ה לבין ישראל- עמ"י מועד לייסורים רבים וקשים. דווקא בגלל שהקב"ה אוהב אותנו, ודווקא בגלל שהוא מצפה מאיתנו לעשות דברים גדולים ולא "ליפול"- דווקא בגלל זה הקב"ה בוחן ומדקדק איתנו יותר מכולם.

משל למה הדבר דומה- שוב, אב ובנו. אב שאוהב את בנו באמת רוצה את טובתו. הוא מאמין באמת ובתמים בבנו, והוא משפיע מעצמו אהבה רבה על אותו הבן. כאשר הבן לא הולך בדרך הרצויה והישרה הוא מקבל התרעות ואזהרות, וכאשר ליבו אטום והוא אינו שם לב אליהן- האב מבין שיש רק דרך אחת "להעיר" את הבן ולהשיבו למוטב.

ושוב- רק אם אכפת לאב מהבן, הוא מייסר אותו. ייתכן שזו כאמור הסיבה לייסורים והמסעות שעבר עמ"י בשנותיו הרבות.

נועה, ניכר משאלותיך שאת בחורה חכמה. הנקודות והמחשבות שניסיתי להציף כאן בתשובה הם עבורך. ברור לי שאם תקראי, תחשבי ותקבלי את הנקודות הללו, זה יוכל לתת לך בסיס מחשבתי ואמוני לצלוח את הקושי בו את נמצאת, ואדרבה- לגדול ממנו. בחיים מגלים שלא מעט פעמים אנו גדלים דווקא מתוך נקודות הקושי והשברים שלנו. כך מקובל לומר, וכך אני מסוגל להעיד על עצמי.

ברור לי שאלו לא קשיים פשוטים והם לא נולדו אתמול, אבל בדיוק בגלל זה אני חושב שהמחשבות הללו מסוגלות לתרום לך וללוות אותך. תיזכרי בהן, תחדשי בעצמך, תקלטי אותך בשפה שלך. תחשבי לעצמך מה את שואבת מהנסיון הזה, מה הוא מברר לך אצלך, מה הייסורים הללו באים אולי לרמוז לנו. נסי לחוש את משמעותה של אותה אהבה אלוקית שקיימת ומתגלה במרחב הזה, שמלווה את ההיסטוריה היהודית כבר מאות ואלפי שנים.

וכמובן, שתיזכרי את הנקודה שכתבנו למעלה בנוגע ל"נסיון"- אם קיבלת אותו, ככל הנראה שיש לך את הכוחות להתמודד איתו. הקב"ה לא סתם עושה כך, הוא משגיח, יודע ומודע למה יש בנו, ואם הוא שלח את הנסיון הזה כנראה שיש לנו את הכוחות להתמודד איתו. ואדרבה, אם הנסיון גדול, זה רק מראה כמה את חזקה.

מעבר לפן האמוני, יש גם כלים מעשיים להתמודד עם קשיים. ולא כדאי להתמודד איתם לבד. את מאוד מוזמנת לדבר עם המשיבות שלנו במוקד הטלפוני, בכוכבית 8298, לשתף, להתייעץ, ולקבל כלים שיהפכו את ההתמודדות לקצת פחות קשה.

בהצלחה רבה רבה!

אוריה