תכננתי לפרסם השבוע את החלק השני של הטור, העוסק בפער בין העולם ההלכתי למציאות בשטח. אבל בעקבות הטור הקודם קיבלתי כל כך הרבה תגובות, עדויות ובקשות מנשים שביקשו שאמשיך את השיח החשוב בנושא הזה, שגם הטור הזה יעסוק בנושא המקוואות.
אחת המורכבויות הגדולות, שיש לתת עליהן את הדעת, היא תופעה שאני מכנה "פטרנליזם בלני"-יחסי מרות בין בלנית וטובלת: אישה לפני טבילה נמצאת בעמדה פגיעה, כאשר לבלנית יש עליונות עליה. יש בלניות (למותר לציין שזה תלוי מקום ותלוי בלנית, מכירה אישית בלניות מתוקות מדבש), שבחוסר מודעות מוחלט, מנצלות את מעמדן כדי לכפות על הנשים את תפיסתן ההלכתית. הניצול הזה יכול לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של אופנים, להלן כמה דוגמאות:
הדוגמה הנפוצה והמוכרת יותר היא של בלניות הבוחנות את האישה הטובלת על הלכות הרחקה, שואלות באיזה יום היא עשתה הפסק, מוודאות איתה שעשתה את כל הפעולות שלתפיסתן חובה לעשות לפני טבילה, לעתים שולחות את הטובלת ליטול ידיים או רגליים לפני הטבילה. האפשרות החוקית לטבול ללא בלנית לא קיימת כלל בממלכת המקווה שלהן. במקרים הללו רוב הנשים תעדפנה להבליג כל חודש, ולא לפתוח במלחמה על הצדק ועל זכותן לאוטונומיה שלהן.
היו מקרים בהם נשים ניסו לעמוד על זכויותיהן, ונחלו כישלון חרוץ. אישה אחת סיפרה לי שכשבאה לברך לפני הטבילה כמנהג הספרדיות, הבלנית אמרה לה שאסור לברך בחדר של בור הטבילה והיא צריכה לצאת לחדר המבואה.
כאשר הטובלת ענתה לבלנית שזה המנהג שלה מאז ומתמיד, ושהיא לא מתכוונת לצאת מהחדר כדי לברך, הבלנית דחפה אותה פיזית כל הדרך ללובי ההומה נשים. "הייתי מובכת עד עמקי נשמתי. מצאתי את עצמי מוקפת בקהל של נשים זרות כאשר לגופי מגבת בלבד, כולן בוהות בי בהפתעה. מימיי לא הושפלתי כך", סיפרה לי אותה אישה. כאשר התלוננה על אותה בלנית, לא נעשה דבר בנידון.
בעיר אחרת, בלנית שקנתה לה שם רע והייתה ידועה לשמצה, הייתה מנצלת את מעמדה, מטרידה ופוגעת בנשים הטובלות דרך קבע. אחת מהן כתבה לי: "חזרתי הביתה ממררת בבכי, אחרי שנים של טבילות רצופות, טבילות במקומות שונים ומגוונים, ולא האמנתי שיש דבר כזה". מכתבים, תלונות ופניות הוגשו למועצה הדתית באותה עיר שוב ושוב במשך מספר שנים, ודבר לא נעשה בנידון. "לא המשכתי להילחם בטחנות רוח", היא אומרת. "העדפתי לעשות מה שביכולתי על מנת לשמור על עצמי ועל אחרות, והזהרתי אותן שלא תיפגענה".
נשים אחרות במקומות אחרים, חלקם ערים וחלקם יישובים, סיפרו על חוויה של פגיעה מינית על ידי בלניות, מגע פיזי שנעשה בגופן (עיון ובדיקת חציצה) ללא הסכמה וללא בקשת רשותן קודם לכן.
"מה שאני עושה זה לטובתך בלבד, שהטבילה שלך תהיה כשרה", אמרה הבלנית לטובלת שניסתה למחות.
אין ספק שהמציאות המזעזעת המתוארת כאן אינה קיימת בכל מקום, ויש בלניות שעושות עבודת קודש, בכל המובנים. בלניות רבות עובדות בהתנדבות ועושות כל שביכולתן לרווחת הנשים הטובלות. ועדיין, מדובר בתופעה נפוצה מדיי שיש לתת את הדעת איך מפסיקים אותה לחלוטין.
לפעמים, הסיבה לתופעה הזו היא בכלל פוליטית: בערים שיש בהן מועצה דתית שמשתמשת במקוואות לקידום אג'נדה הלכתית וכפייה דתית (במו עיניי ראיתי וחוויתי), הבלנית נבחרת בקפידה על ידי חברי המועצה וציבור הטובלות משלם את המחיר (זה לא קורה רק בבני ברק).
לפעמים מדובר פשוט במקרה. קורה שבמקום מסוים יש בלנית חסרת טאקט, אולי זו האישיות שלה ואולי זה תלוי גיל, שלא יודעת איך ראוי להתנהג בסיטואציה עדינה ורגישה שכזו.
אז מה אפשר לעשות? קודם כל הנשים הטובלות צריכות להבין, לקבל, ולהחליט, שיש להן בחירה חופשית מלאה. הן לא קהל שבוי, הן לקוחות. והלקוח תמיד צודק. כאשר פוגשים בלנית שמתנהגת באופן לא ראוי, להתלונן. ואם זה לא עוזר - בשום פנים ואופן לא לעבור הלאה ולוותר.
רבות מהן חוששות לפעול, מפני שמדובר בנושא של קדושה "שהצניעות יפה לו". יותר מדיי נשים נפגעו ונפגעות מהטאבו הזה שיש סביב נושא המקוואות. השיח שנוצר סביב הנושא בעקבות מה שכתבתי, וההד שהדברים עוררו, מעידים עד כמה הדבר נצרך, עד כמה נשים זקוקות לאפשרות להתבטא ולהביע את הקושי שלהן, בלי לקבל צקצוקי לשון מתחסדים.
לכל אישה מגיעה חוויית טבילה טובה ומרוממת. אנחנו בדור של גאולה, והגיע הזמן לגאולה גם בנושא המקוואות. תופעת "הפטרנליזם הבלני" צריכה להיות נחלת העבר, מור"קים משעשעים שנספר לבנות שלנו.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".