סגור

טהרת המשפחה | הפער בין העולם ההלכתי למציאות בשטח

כל אישה שומרת הלכה, מקבלת הנחיות מאוד ברורות לגבי שמירת צניעות בתחום טהרת המשפחה. אבל מה קורה כאשר המציאות לא מסתדרת עם התאוריה האוטופית שלמדנו כל השנים?

חדשות כיפה
ב באייר התשפ
,
26 באפריל, 2020 16:00
חני כהן יהונתן

חני כהן יהונתןצילום: רעות קורנברג

כתבתי כאן בעבר על הנושא של טהרת המשפחה, על מורכבויות הכרוכות בו שיש לתת עליהן את הדעת. הפעם אני רוצה להמשיך לכתוב בנושא, על הפער שיש בין אלו הנושאים את דגל ההלכה בהקשר הזה, פוסקים ומדריכים בנושא טהרת המשפחה, לבין המציאות בשטח. אתחיל בנושא הצניעות.

כל אישה שומרת הלכה שמקבלת הדרכה הנוגעת לטהרת המשפחה, מקבלת הנחיות מאוד ברורות לגבי שמירת הצניעות שלה: טבילה היא עניין אישי שהצניעות יפה לו, ואין זה עניינם של אחרים לדעת מתי אישה טובלת. לא מדברים על זה, לא מספרים על זה. קונספט החשאיות בהחלט מתקבל על הדעת; התנהלות אישית אינטימית, למשל אדם שהולך לנוחיות, אינו מידע שצריך להיות נחלת הכלל.  

אז איפה מסבירים על חובת הצנעת ליל הטבילה? זה מתחיל בסיור מקווה בכיתה י"ב, ממשיך לפעמים בקורס במכללה דתית (למשל, "טהרה וקדושה לרווקות"), או בשיעור במסגרת השירות הלאומי, וכמובן בהדרכת כלות לפני חתונה. מלמדים ומדגישים שצריך להסתיר, אסור לשתף אפילו חברות, והתחושה הכללית המתקבלת היא שאם נחשפת- נכשלת. פאדיחת עולם.

נכון, יש איזו אמירה אנמית שאין בושה בקיום מצוות, אבל היא מחווירה נוכח העיסוק האינטנסיבי בצניעות, מילה שבקלות רבה מדיי מתחלפת עם בושה. הבעיה היא, שהמציאות לא מסתדרת עם התאוריה הצניעותית האוטופית הזו שלמדנו כל השנים.

מקווה הוא אמנם דבר שהצניעות יפה לו, אבל אחרי החתונה נשים מגלות שהרבה פעמים אי אפשר לעמוד בסטנדרטים ההלכתיים שנקבעו. מקוואות רבים נמצאים במרכז היישוב, ליד או אפילו בתוך מתחם בית הכנסת, כאשר זמן הטבילה חופף עם תפילת ערבית.

ובעוד שבימי חול אפשר להיעזר בתיאום טלפוני עם הבלנית, ואולי לתאם שעות אחרות, טבילה בערב שבת הופכת להיות מבצע קרבי לכל דבר: שעת הטבילה מקבילה לשעה של קבלת שבת בבית הכנסת, והטובלת יוצאת לטבול בגפה, כשהיא מלווה לעתים בפמליה מכובדת של מניין גברים מלפנים ומניין נוסף מאחור.

נשים רבות נבוכות מהמחשבה שעשרות הגברים הצועדים איתן בסך ידעו לאן פניהן מועדות (בפרט שזה בולט מאוד כשמדובר באמא לילדים קטנים, שבשבתות רגילות שומרת עליהם בזמן שהבעל בתפילה), והן מחפשות דרכים להסוות את מטרת היציאה.

סליחה שאני מסגירה כאן סודות, זה למטרה חשובה: יש נשים שלוקחות סיר או עוגה או תבשיל, כדי שיחשבו שהן רק הולכות להתארח בסעודה. יש נשים שלוקחות עגלת תינוק (עם בובה בפנים), כדי שיחשבו שהן הולכות לטייל עם התינוק.

כפי שענה רב יישוב לאישה במצוקה ששאלה אותו איך תלך לטבול בערב שבת: "תהיי יצירתית". אז הנשים שוברות את הראש, והולכות בדרך הייסורים המביכה נושאות בליבן תפילה שהשם יעזור. אף אחת לא מוצאת פסול בהצגה הכפויה הזו שמתקיימת על בסיס שבועי, אף אחת לא חושבת שאולי פוסקי ההלכה הם אלו שצריכים לגלות יצירתיות במקום קהל שומעות לקחם, ואולי לעשות חשבון נפש במקום להפוך את הנשים לשחקניות בעל כורחן.
 
ומה קורה כשהטובלת היצירתית מגיעה סוף סוף ליעד, חוף המבטחים שלה? הנה סיפור שקרה לחברה קרובה שלי: היא הגיעה לטבול במבצע הסוואתי נועז בערב שבת. אחרי הטבילה היא נשארה לפטפט עם הבלנית, מפני שלא היה לה כוח "להיות יצירתית" שוב, כל הדרך חזרה מהמקווה הביתה כשהיא פוגשת את כל המאחרים לצאת לתפילה, והיא העדיפה לחכות קצת כדי לוודא שלא תפגוש אנשים.  

בעוד היא והבלנית משוחחות, יצאה לפתע מאחד מהחדרים טובלת אחרת, שכנתה הרבנית, והתחילה לצעוק ולגעור בחברתי ובבלנית: "בנות! צניעות! תתביישו לכן! זה ממש לא בסדר!!! איפה הצניעות שלכן? איך אתן מתנהגות במקווה?! סיימתי להתארגן מזמן, ואני יושבת כאן רבע שעה ומחכה שהגברת תואיל בטובה ללכת מכאן על מנת שאוכל לצאת. בסוף התייאשתי! חוסר צניעות! בושה וחרפה! עכשיו היא תדע שטבלתי".

האירוניה הבלתי נסבלת בסיטואציה הזו היא תוצר של הפער ההזוי בין עולמם של פוסקי ההלכה לבין המציאות בשטח. "תהיי יצירתית", פסק הרב, אבל הוא שכח לפסוק שמותר שאישה אחת תראה את רעותה במקום שעשרות גברים יראו אותה. 

במקרה אחר, פנתה אליי אישה שהשתתפה באירוע משפחתי ביישוב מסויים והיה לה ליל טבילה באותה שבת. היא ביקשה שאברר עבורה מי הבלנית, ואם יש אפשרות לטבול אחרי הסעודה.
הנה עוד פתרון יצירתי. כשהתקשרתי לבלנית באותו ישוב היא ענתה לי שהיא מוכנה בשמחה, רק יש צורך באישור רבנית היישוב.

התקשרתי לרבנית והסברתי לה את הבקשה. "זו בעיה", היא ענתה לי. "אחרי אוכל אישה חייבת לנקות שיניים עם חוט דנטלי כדי שלא תהיה חציצה, ואסור לעשות את זה בשבת". כשחזרתי לאישה עם התשובה השלילית, היא החליטה לוותר על הטבילה. כשהרבנית שמעה זאת היא אמרה שבעצם יש פתרונות אפשריים, אבל האישה כבר היתה מובכת מדיי מכל הדיון שמתנהל בעניין הטבילה שלה, ולא רצתה לשמוע.

הדברים שהבאתי לעיל, הם דוגמה אחת קטנה, לפער בלתי נסבל ובלתי הגיוני בין עולם פוסקי ההלכה למציאות בשטח. תהום פעורה בין הספר למציאות, תהום חשוכה שלתוכה נופלות אנו, הנשים שומרות ההלכה. פניתי בעבר בנושא הזה לרבנים, לרבניות, לנשות הלכה, ודבריי נפלו על אוזניים ערלות. היו שהאשימו אותי בלוחמנות. יש לי עוד הרבה, הרבה מדיי מה לכתוב בנושא הפער העצוב הזה. אי"ה אמשיך בשבועות הבאים.
 

 

ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".

 

לטורים קודמים

 

 

 

26.04.2020

1. צודקת בכל מילה (נירה )

צודקת בכל מילה ומילה. אבל ממרומי גילי המופלג ובטיחות רבות,אני יכולה לומר שהפתרון מגיע באופן טבעי עם הגיל. פשוט את מבינה שלא יקרה כלום אם ידעו שאת אוכלת. לא צריך ללכת עם שלט אני בדרך לתקווה,אבל גם לא יקרה אסון אם ידעו. ואגב לגבי ליל שבת הפתרון הוא דווקא לתאם טבילה מאוחרת יותר. לא חייבים אחרי הסעודה. מספיק אחרי שסיימו את התפילה. ואגב לא חייבים לאכול בשר בליל שבת. ועוד דבר אפשר לכוון את הטבילה גם ללילה אחר וד"ל

דווח על תגובה לא ראויה
27.04.2020

2. הטעות הקטנה - אין הלכה כזו... (אני)

בס"ד
אני לא יודע מי חינך אותך ל"צניעות", אבל אין שום הלכה האוסרת לדעת מתי אשה טובלת, אדרבא, בעבר זה היה נושא חברתי בין השכנות, היו הולכות יחד וכו', היו יודעות כל אחת מתי בדיוק היא טובלת. נכון, זה לא צנוע, כמו ללכת לנוחיות - אבל זה כלל לא הלכה!! אם אשה רוצה להיות יצירתית כדי לא להתבייש - כל הכבוד לה!! אבל למה להפיל את זה על ההלכה?!?! איך את לא מתביישת?!?! אם יש רב/נית או יועץ/ת כזה או אחר שהם חסרי טקט - זו בעיה, אבל זו לא בעיה של ההלכה!!!
ואם דיברת על צניעות - קצת צניעות כלפי תורת ה'!!!

דווח על תגובה לא ראויה
27.04.2020

3. מה את עושה סיפור מטבילה? (שלומית)

ההלכה אוסרת עלייך לספר שאת הולכת לטבול, אבל אם מישהו הבין או ידע או ראה, זבש"ו,
תהיי טבעית תטבלי בכיף ומי שראה או ידע, שויין , אז מה.
איך אבא שלי היה אומר?
הסבתות שלנו שברו את הקרח בשביל לטבול.
תשמחי שאת טובלת, ואת שליחה של אלפי נשים בישראל שלא מבינות כמה המצווה הסו קדושה ואת מקיימת אותה גם למענן!
ראו אותך, אז ראו, השמיים לא נפלו ולא עברת שום עברה.
בהצלחה.

דווח על תגובה לא ראויה
28.04.2020

4. לא כנה ומוגזם לגמרי (מורה)

מדובר בהנהגה ולא באיסור מהתורה, ובגלל זה יש שינויים בין הקהילות ומנהגים שונים. הנסיון של הכותבת להציג פה מצג שווא קיצוני שאין לו בסיס אמיתי במציאות רק גורם לסמן אותה כמי שבאה להצטרף לחגיגות היוצאים נגד ההלכה והמחויבות אליה.

דווח על תגובה לא ראויה
28.04.2020

5. לא כנה ומוגזם לגמרי (מורה)

מדובר בהנהגה ולא באיסור מהתורה, ובגלל זה יש שינויים בין הקהילות ומנהגים שונים. הנסיון של הכותבת להציג פה מצג שווא קיצוני שאין לו בסיס אמיתי במציאות רק גורם לסמן אותה כמי שבאה להצטרף לחגיגות היוצאים נגד ההלכה והמחויבות אליה.

דווח על תגובה לא ראויה
29.04.2020

6. זה מה שקורה (דוד)

זה מה שקרה כשמציירים את היהדות בצורה וורודה וכייפית שהכל כיף ומסתדר
חבר'ה צריך לדעת את האמת לאמיתה
לא הכל ביהדות "כיף"
יש דברים שמצריכים אתגריות וזה בדיוק התפקיד שלנו, לבצע את הכל בנועם ובהכנעה
כי זה רצונו של מלך
מי שחשב שיש "פער" בין ההלכה למציאות או שהוא לא מבין מה תפקיד ההלכה או שהוא לא מציאותי...

דווח על תגובה לא ראויה
30.04.2020

7. מצד אחד ומצד אחר... ( )

מצד אחד, יש להבדיל בין "הנהגה" לבין "הלכה" כמו שהעירו אחרים.
מעניין לציין שבגמרברכות יש סיפור של רב ששלך תלמיד שלו להביא את התפילין שלו.
התלמיד מצא את התפילין במיטה של הרב והבין שהרב שלח אותו לשם כדי ללמד אותו שאפשר להניח את התפילין במיטה גם בליל טבילה. זה היה ברור לעוסקים בסוגיה שהתלמיד ידע שזה ליל טבילה של אשתו של הרב שלו... (כמובן שאיני בא לפסוק הלכה ולא מכאן שניתן להשאיר תפילין במיטה!).

אז קצת פרופורציות. וכמובן שנראה בסיפור שהרבנית הגזימה בתגובה שלה.

כמו כן, צניעות זה גם להתנהל בצורה טבעית. אך אחד לא חושב שצריך "לצנזר" את הקריאה בציבור של פרשות תזריע-מצורע, או למנוע מילדים ללמוד מסכת נידה (או אפילו מסכת ברכות לילדים וילדות שצריכים ללמוד מה זה "בעל קרי"). זה חלק מהחיים. לא צריך לפרסם, אבל כמו שחוסר ההכרזה "אני הולך לשירותים" לא אומר שעצם ההליכה לשירותים צריך להיות מבצע חשאי, כך גם כאן.

אגב, יש סיפור כמודמני על הרמ"א שהגיע כרב צעיר חדש לקהילה בה בעלה של הבלנית היה נוהג לאחר "מזל טוב" או "בהצלחה" לבעלים אחרי ליל הטבילה. אישתו היתה אומרת לו מי טבלה והוא היה מאחל "שיהיה בהצלחה". הרמ"א הזדעזע מנוהג זה והפסיק אותו. אחר כך הוא למד שבמקרה של אעותה קהילה, זה לא היה חכם לבטל את המנהג הזה...

מצד שני, נכון שזו לא "הלכה" ולא נופל העולם אם רואים אישה מקיימת מצווה. משום מה גברים לא הופכים הליכה למקווה למבצע נועז... עם זאת, צריך לזכור שעצם העובדה שיש נשים שזה מפריע להן זה מספיק להתייחסות. איני יודע מה הן אותן "אוזניים ערלות" המתוארות, משער שזו הגזמה. בכל מקרה, זו טענה סובייקטיבית כי לא שמענו את הצד השני.

מה שכן, אצלנו בשכונה המקווה נשים, מקווה גברים ומקווה כלים בנויים סמוכים אחד לשני, וליד בית כנסת שהוא למעשה שטיבלך. פעיל מאד... ובאמצע שכונת מגורים צפופה למדי.

אלא מה? שהמקווה כלים זה ליד המקווה גברים ולמרות הסמיכות הגיאוגרפית, הכניסות נפרדות לחלוטין כך שלמקווה גברים הכניסה דרך שטח בית הכנסת, ולמקווה נשים הכניסה מרחוב אחר. אני זוכר שאת היציאה מבית הכנסת לרחוב בו הכניסה למקווה נשים היו סוגרים בשעות הערב כדי למנוע מצב של גברים שיצאו לרחוב ובכך לגרום לאי נעימות. הנה פתרון פשוט, שבוודאי ניתן ליישם אותו בהמון מקומות אחרים.

דווח על תגובה לא ראויה
30.04.2020

8. מצד אחד ומצד אחר... ( )

מצד אחד, יש להבדיל בין "הנהגה" לבין "הלכה" כמו שהעירו אחרים.
מעניין לציין שבגמרברכות יש סיפור של רב ששלך תלמיד שלו להביא את התפילין שלו.
התלמיד מצא את התפילין במיטה של הרב והבין שהרב שלח אותו לשם כדי ללמד אותו שאפשר להניח את התפילין במיטה גם בליל טבילה. זה היה ברור לעוסקים בסוגיה שהתלמיד ידע שזה ליל טבילה של אשתו של הרב שלו... (כמובן שאיני בא לפסוק הלכה ולא מכאן שניתן להשאיר תפילין במיטה!).

אז קצת פרופורציות. וכמובן שנראה בסיפור שהרבנית הגזימה בתגובה שלה.

כמו כן, צניעות זה גם להתנהל בצורה טבעית. אך אחד לא חושב שצריך "לצנזר" את הקריאה בציבור של פרשות תזריע-מצורע, או למנוע מילדים ללמוד מסכת נידה (או אפילו מסכת ברכות לילדים וילדות שצריכים ללמוד מה זה "בעל קרי"). זה חלק מהחיים. לא צריך לפרסם, אבל כמו שחוסר ההכרזה "אני הולך לשירותים" לא אומר שעצם ההליכה לשירותים צריך להיות מבצע חשאי, כך גם כאן.

אגב, יש סיפור כמודמני על הרמ"א שהגיע כרב צעיר חדש לקהילה בה בעלה של הבלנית היה נוהג לאחר "מזל טוב" או "בהצלחה" לבעלים אחרי ליל הטבילה. אישתו היתה אומרת לו מי טבלה והוא היה מאחל "שיהיה בהצלחה". הרמ"א הזדעזע מנוהג זה והפסיק אותו. אחר כך הוא למד שבמקרה של אעותה קהילה, זה לא היה חכם לבטל את המנהג הזה...

מצד שני, נכון שזו לא "הלכה" ולא נופל העולם אם רואים אישה מקיימת מצווה. משום מה גברים לא הופכים הליכה למקווה למבצע נועז... עם זאת, צריך לזכור שעצם העובדה שיש נשים שזה מפריע להן זה מספיק להתייחסות. איני יודע מה הן אותן "אוזניים ערלות" המתוארות, משער שזו הגזמה. בכל מקרה, זו טענה סובייקטיבית כי לא שמענו את הצד השני.

מה שכן, אצלנו בשכונה המקווה נשים, מקווה גברים ומקווה כלים בנויים סמוכים אחד לשני, וליד בית כנסת שהוא למעשה שטיבלך. פעיל מאד... ובאמצע שכונת מגורים צפופה למדי.

אלא מה? שהמקווה כלים זה ליד המקווה גברים ולמרות הסמיכות הגיאוגרפית, הכניסות נפרדות לחלוטין כך שלמקווה גברים הכניסה דרך שטח בית הכנסת, ולמקווה נשים הכניסה מרחוב אחר. אני זוכר שאת היציאה מבית הכנסת לרחוב בו הכניסה למקווה נשים היו סוגרים בשעות הערב כדי למנוע מצב של גברים שיצאו לרחוב ובכך לגרום לאי נעימות. הנה פתרון פשוט, שבוודאי ניתן ליישם אותו בהמון מקומות אחרים.

דווח על תגובה לא ראויה
14.05.2020

9. אפשר לדעת מי זו החני הזו שאנחנו צריכים לקרוא פוסטים שלה? (אפי)

לא הבנתי? היא פוסקת הלכה? רבנית? בודקת טהרה? מה לנו ולה?

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

השבעת הכנסת ה-24 צילום: Marc Israel Sellem/POOL

מערכת הבחירות עדיין כאן | סיכום השבוע הפוליטי

קרא עוד