לפני מספר שנים היינו בשליחות חינוכית בארצות הברית בעיצומה של מערכת בחירות סוערת במיוחד (אל תשאלו אותי בין מי למי כי אני לא זוכרת), ואחד הדגשים שנתנו לנו בבית הספר בו עבדנו היה שאסור בתכלית האיסור לומר במי בוחרים או לשאול אחרים במה הם בוחרים.
הבחירה היא עצמאית, אישית וחשאית. לומר במי בוחרים לא הייתה בעיה עבורי, כי בכל מקרה לא הייתי בעלת זכות הצבעה, אבל לא הבנתי למה אסור לשאול. הרי כאן, במדינת ישראל, אנחנו כל כך רגילים להיכנס לקישקעס אחד של השנייה, לשכנע במלוא המרץ, להציג טיעונים סוערים. אנחנו עושים את זה לא מתוך חטטנות, בדרך כלל, אלא באמת כי אכפת לנו. אז למה לא להתערב?
אני צריכה לקחת אחריות רק על המעשים שלי
אם ניקח לרגע את השאלה הזו ונשליך אותה על העולם הזוגי – האם מותר לנו להתערב בבחירות של בני ובנות הזוג שלנו? לכאורה, אם הבחירה לא משפיעה עלינו, אז אין לנו זכות להתערב. אבל מה קורה כאשר הבחירה או תוצאותיה בהחלט משפיעות עלינו ועל חיינו, מותר להתערב או לא?
בתורת ימימה יש מושג כזה שנקרא "הפרדת שדות" ופירושו יצירת נפרדות בריאה ביני לבין האנשים הסובבים אותי. לדעת איפה אני מתחילה ואיפה האחר מסתיים. לקחת אחריות אך ורק על המעשים שלנו, התחושות שלנו, המחשבות שלנו, ההתנהגות שלנו וכו' ולא על המעשים של האחר, תחושותיו, מחשבותיו, התנהגותו וכו'. זה נשמע לכם אולי מאוד הגיוני ופשוט אבל מדובר במעשה מורכב מאוד כי כמו שאמרנו – כל עוד זה לא נוגע אלינו, אין בעיה. אבל מה קורה כאשר בן או בת הזוג עושים משהו שמשפיע עלינו אישית?
היכולת שלנו להשפיע על מעשי אחרים מוגבלת מאוד
בשבוע שעבר הבאתי בטור דוגמה לאישה שתפסה את בעלה צופה בתכנים מיניים. אחת ההמלצות שלי הייתה לא להיכנס אל הבחירה של הבעל, לא לקחת אחריות על מעשיו ועל נפילותיו ואני יודעת שהרבה הרימו גבה: "אז מה היא אמורה לעשות? פשוט לסבול? לשתוק? להסכים עם הבעל שנופל ככה ופוגע בברית הנישואין שלהם?" והתשובה היא – ממש לא. לא להתערב בבחירות של האחר אין פירושו להסכים או לקבל את הבחירה, זה גם לא אומר שלא אכפת ממנו או שאנחנו נותנים לו להתנהג באופן שלא מקובל עלינו. לא להתערב בבחירות של האחר פירושו להתמקד בעצמנו, במה שאנחנו יכולים לעשות ובכוחנו כדי לשפר את המצב. במקום להסתכל על הברירות של מי שנמצא מולנו, להסתכל על הברירות העומדות בפנינו.
בטח אתם תוהים, מה זה יעזור לי להתמקד בעצמי ובבחירות שלי, הרי זה לא ימנע מהאדם שמולי להפסיק את מה שהוא עושה? נכון. אבל תנו לי לגלות לכם סוד, כך או כך, זה לא יקרה. אנחנו חושבים שיש לנו יכולת להשפיע על המעשים של האדם שמולנו, אבל בפועל היכולת הזו מאוד מוגבלת. כמובן שאפשר לפעול במניפולטיביות או בכוחנות כזו או אחרת אבל בסופו של דבר רצון אמיתי יכול להתעורר רק מבפנים. ואם אנחנו יוצאים מתוך נקודת הבסיס הזו – עומדים בפנינו שני תסריטים אפשריים:
1. להמשיך להתערב בבחירות של האדם שמולנו מתוך רצון להשפיע עליו, לנחול אכזבה ולהיות מתוסכלים
2. להיות מרוכזים בתחום האחריות שלנו, במה שאנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את מצבנו ובמידה ונצליח בכך נרגיש שלווה גדולה יותר.
אסיים את הטור בתפילה המוכרת גם בשם תפילת השלווה ויהי רצון שנזכה לכך
אֵ-לִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,
אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.
בחירות טובות!
בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com.