מה באמת עומד מאחורי פסילת חוק ההסדרה?

פסק הדין שניתן אתמול בבג"ץ במסגרתו בוטל חוק ההסדרה, לוקה בפגמים רבים. החל מהתעלמות גמורה מטענות מרכזיות של המדינה, דרך מתן עדיפות להסכמים בינלאומיים על פני החוק הישראלי, וכלה בטענה כי "חוקת מדינת ישראל" חלה על תושבים פלסטינאים ביו"ש. כל הפגמים הללו חשובים וראויים לדיון, והם ינותחו בוודאי בימים הקרובים על ידי משפטנים שונים.

אבל לפני הפגמים המשפטיים, ישנו פגם אחד, מרכזי, שיטתי ויסודי, שיורד לשורשו של פסק הדין השערורייתי הזה. בשביל להבין את הפגם הזה, יש להבין מהי הסיבה המרכזית בגללה פוסל בג"ץ את חוק ההסדרה. הסיבה היא שלשיטת בג"ץ חוק ההסדרה סותר את חוקי היסוד "כבוד האדם וחירותו" בכך שהוא פוגע בקניינם של הפלסטינים בעלי הקרקעות ביו"ש. כאשר חוק של הכנסת סותר חוק יסוד, בוחן בג"ץ האם החוק החדש עושה זאת באופן "מידתי", וכאן נדרש לקרוא ציטוט מתוך דברי הנשיאה חיות: "תכליתו של חוק הפוגע בזכויות אדם תיחשב ראויה אם החוק חותר להגשמת ערכים חברתיים חשובים דוגמת שלטון החוק".

הבנתם את זה? הגנה על אלפי משפחות שרכשו בתים בתום לב – אינה ראויה.
חיזוק השליטה הישראלית בשטחי המולדת – אינה ראויה.
מימוש האינטרסים הביטחוניים של המדינה – אינה ראויה.
הגנה על "שלטון החוק"? ראויה!!

במשפט אחד, חסר מודעות עצמית, חושפת בפנינו הנשיאה חיות את שורש כל הרע בביקורת השיפוטית על החקיקה. בסופו של יום מדובר על שאלה פוליטית-ערכית, האם המטרה של החוק "טובה" או לא. בעוד שחברי הכנסת סוברים שחיזוק אחיזתנו בשטחי א"י היא מטרה חשובה, הרי שלשופטי בית המשפט הנכבדים המטרה הזו לא נראית חשובה במיוחד, ובטל שלא ביחס למטרה הנאצלת של "חיזוק שלטון החוק".

כל אחד רואה את העולם דרך השקפת עולמו, והשופטים, כמו כל אדם, קרובים אצל עצמם ומעוניינים לחזק את התחום הקרוב אליהם. ההבדל בינם לבין חברי הכנסת הוא שחברי הכנסת נבחרים ע"י כלל הציבור, ולכן דואגים לאינטרס הכללי. בעיניהם חשובים גם בטחון המדינה, סוגיות כלכליות, רווחת תושבי יו"ש ושיקולים מדיניים. כל אלו אינם מעניינים את שופטי בג"ץ.

זו גם הסיבה שבפסק הדין נחלקו השופטים באופן מדויק לפי השקפותיהם הפוליטיות. 8 שופטים פסקו כי יש לבטל את החוק, ורק שופט אחד, "השופט המתנחל" סבר במקרה שהתכלית ראויה ושהחוק לא צריך להתבטל.

לאחר שמבינים את הנקודה הבסיסית הזו – שכל פסק דין הפוסל חקיקה הוא למעשה פסק דין פוליטי ביסודו – ברור גם התיקון שיש לעשות. העיסוק בפוליטיקה לא נועד לשופטים, ויש להרחיק אותם ממנו. הם אינם מייצגים את הציבור, ואינם יודעים לשקול את מכלול השיקולים הנדרש. חייבים לייצר ערכאה חוקתית עליונה, שתהיה מורכבת משופטים שהם נבחרי ציבור – שייבחרו ע"י הכנסת מתוך כלל גווני האוכלוסיה הישראלית – ושתוכל לדון בסוגיות כבדות משקל הנמצאות על קו התפר שבין הפוליטיקה למשפט.