אף אחד לא צריך להיות מופתע שהשר אופיר סופר, חבר הכנסת משה סלומון וחבר הכנסת דן אילוז קמו ועזבו את המפלגות שאפשרו לחרפת חקיקת-ההשתמטות לעבור בכנסת ישראל. סלומון ואילוז הם הח"כים היחידים מהקואליציה שישבו באופן קבוע בוועדות בהם התקיימו דיוני החקיקה בשנתיים האחרונות. אני חוזרת על הנתון המדהים הזה, שאסור שייעלם מעיני הציבור - הם שני הח"כים היחידים מהמפלגות הציוניות בממשלה שטרחו לעסוק באופן מהותי, משמעותי ומתמשך בחקיקה הרת גורל לבטחונה של ישראל ולחוסן החברתי שלנו.
אילוז וסלומון הם היחידים מהקואליציה שבאמת דאגו למשרתים
אילוז וסלומון באו מוכנים לדיונים, עברו סעיף סעיף ושאלו שאלות ענייניות ומקדמות, הציעו ניסוחים מחודשים ואף הסתייגויות "בונות", שמטרתן אינה להגיד "הכל בחקיקה הזו עקום ומושחת" (למרות שקשה שלא לומר זאת) אלא להציע דרך אחרת להשיג מטרות ראויות באופן אפקטיבי, ערכי, ישר והגון יותר.
הם הח"כים היחידים מהקואליציה שאשכרה ישבו בוועדה במשך שעות, ימים ולילות ושמעו את ההורים השכולים הזועקים, את רבני הציונות הדתית המוחים, את נשות המשרתים שפיהן הפיק דברי תורה וציונות כפי שאולי לא נשמעו מעולם בכנסת ישראל, ואת תחנוני המילואימניקים שקפצו לוועדה לבקש תגבורת רגע לפני או אחרי עוד סבב בעזה ואז בלבנון ואז בסוריה ואז שוב בעזה.
סלומון ואילוז ישבו שם כשהח"כים החרדים הסיטו את עיניהם מהדוברים (ולא מבושה). הם ישבו שם לפני ואחרי שח"כים האחרים מהקואליציה הופיעו לפתע לדיונים ב"ימי שיא" רק כדי לקבל תמונה ולומר משפט למצלמות התקשורת שצבאו על רגעי הדרמה בוועדה. הם אשכרה באו לעבוד. הם הגיעו כדי להבין את כוונת המחוקק ואת משמעות הסעיפים. הם הגיעו כדי לנסות לתקן. הם הגיעו לעשות מה שאזרחי ישראל מצפים שנבחריהם יעשו בשליחותם בכנסת.
אילוז וסלומון הבינו: על החרפה הזו לא יוכלו להיות חתומים
גם השר אופיר סופר היה שותף נאמן לארגוני המשרתים בשנתיים האחרונות והקדיש שעות של הקשבה ומחשבה לנושא, פעל מול סמוטריץ' וחברי מפלגתו והציע מתווים והצעות תיקון משלו אחרי ששמע שוב ושוב את הרבנים ונציגי המשרתים, והיה מוכן לשלם מחיר פוליטי עד כדי התפטרות מתפקידו כשר. התמיכה שלו בחקיקה (גם הימנעות היא תמיכה ברגעים קריטיים כאלה) אכזבה, מאוד, אך העובדה שעסק באופן אינטנסיבי בנושא, ביחס הפוך לחברי מפלגתו האחרים, ראויה לציון ולשבח. זה הרי מה שאנחנו מבקשים מנבחרינו: העמקה, ענייניות, הקשבה, ערכיות ועצמאות מחשבתית.
אחרי שאילוז, סלומון וסופר שמעו מה ששמעו וראו מה שראו, ולא קיבלו תשובה לאף אחת מטענותיהם הענייניות והמקצועיות, הבינו שעל החרפה הזו לא יוכלו להיות חתומים, לא בהצבעה ולא בהמשך תמיכה במסגרות הפוליטיות שהולידו אותה. לפעמים כל מה שצריך זה עיניים, אוזניים ושכל ישר כדי לדעת את האמת. חבל שרוב מוחלט של חברי המפלגות הציוניות בממשלה שלנו בחרו בעוורון, בורות חקיקתית, עצלות מחשבתית וכניעה פוליטית לא בשם קדושת העם-והארץ עליה מיטב אנשינו נלחמים כבר מעל אלף יום, אלא בשם קדושת "הגוש".
הכותבת היא תושבת עלי - ממובילות פורום "שותפות לשירות"