דעה קשה להתחמק מתחושת ההחמצה ברפורמת רבני הערים של מתן כהנא

השר לשירותי דת, מתן כהנא, פירסם לאחרונה טיוטת תקנות חדשות למינוי רבני ערים, מתוך מטרה לפתוח את הפקק הקיים במערכת. כיום, בלמעלה מ-35 רשויות מקומיות מרכזיות, ביניהן תל אביב, חיפה, רמת גן, בית שמש ועוד, אין רב עיר מכהן. מי שאחראי במקומות הללו על שירותי הכשרות ורישום הנישואין הם ממלאי מקום, שמינתה מועצת הרבנות הראשית, ושלרוב אינם מתגוררים במקום שבו הם מספקים את השירות.

יש כאן פגיעה אנושה בדמוקרטיה

זהו מצב בלתי נסבל מבחינת מערך שירותי הדת. לא רק שיש בכך פגיעה באיכות השירות שמעניקים אותם ממלאי מקום, שהרי הם אינם מכירים את האוכלוסייה שאותה הם משרתים, אלא שיש כאן פגיעה אנושה בדמוקרטיה. מי שמחליט על מינויים של ספקי שירותי הדת הללו היא מועצת הרבנות הראשית לבדה, בלא צורך בהסמכת הרשות המקומית. כך יוצא, שרבנים ממונים לספק שירותי דת במקומות שונים בארץ בלא כל הסכמה ציבורית למינויים ולעתים אף בניגוד לרצון הציבור המקומי. זו דרך מעולה לספק ג'ובים אך דרך גרועה עבור הציבור הרחב. כך לא אמור לתפקד השירות הציבורי בכל תחום שהוא, ודאי שלא בשירותי דת.

טרם פרסום טיוטת התקנות הייתה ציפייה שהשר כהנא יפתור את העניין הזה, באמצעות תקנה פשוטה: ממלא מקום יתמנה בהסכמת המועצה המקומית. אפשרות טובה יותר הייתה לקבוע שתהליך איתור רב עיר בתקן קבוע יחל אוטומטית עם פינוי תפקיד רב העיר, כמו כל תפקיד ציבורי לא-מאויש, כך שתקופת השירות של ממלאי המקום תהיה מוגבלת בזמן, עד למינוי הקבוע. אך כל זה נעדר מטיוטת התקנות החדשות. השר כהנא לא נכנס כלל לסוגיית ממלאי המקום והשאיר את המציאות הבלתי-מקובלת הזו על כנה.

כהנא בורח מהסוגיות המהותיות

סוגייה נוספת שניתן היה לטפל בה היא קציבת הכהונה. כיום, רב עיר מכהן בתפקידו עד גיל 70, עם אפשרות להארכה. משמעות הדבר היא שאין לציבור או לנציגיו יכולת להחליף רב עיר במידה והוא אינו מתפקד לשביעות רצונם מכל סיבה שהיא. הציבור כבול בידי בחירה שנעשתה בעבר והוא אינו יכול להכריע מי יהיה רב העיר שלו. מדיניות זו היא פגיעה אנושה לא רק בדמוקרטיה אלא גם בזהותה היהודית של המדינה. לרב אין כל סמכות אם אין הציבור מקבל אותו עליו. רבנות זו אינה משרה שמונחתת מלמעלה אלא משרה שמתקבלת מלמטה, מציבור רחב שמעוניין לקבל על עצמו סמכות רבנית. אין כל סמכות הלכתית לרב שמתפקד עשרות שנים מבלי שהציבור מעוניין בו עוד.

גם את הסוגייה הזו ניתן היה לפתור בקלות בתקנות החדשות: קביעה שרב עיר ימונה לתפקידו למשך 5-10 שנים, בדומה לרבנים הראשיים לישראל, ושבתום תקופה זו הוא יפנה את מקומו או לכל היותר יעמוד לבחירה מחודשת. כך ניתן היה לוודא שלרב העיר יש את אמון הציבור שאותו הוא משרת, וכך גם רב העיר היה מרגיש מחויב יותר לתפקיד שלו. אבל גם לסוגייה זו לא נכנס השר כהנא, ובכך הותיר את רוב רבני הערים שמכהנים היום ושימונו בעתיד בתפקידם לתקופה ארוכה מאד.

קשה להתחמק מתחושת ההחמצה

אז מה כן יש בתקנות החדשות? עניין אחד פרוצדורלי. תבוטל שותפותם של נציגי בתי כנסת באסיפה הבוחרת – מה שמסבך את תהליך הבחירה ומעכב אותו כיום, ויוכנסו חברי מועצת העיר אליה. תקנה זו היא מבורכת, אך כאמור, היא פרוצדורלית בעיקרה ולא מהותית, וגם אינה מבשרת כל שינוי לרשויות המקומיות שבהן מכהנים רבני עיר בפועל.

טיוטת התקנות צפויה לעלות מחר (ב') בוועדה בכנסת, ומשם להיות מאושרת. קשה להתחמק מתחושת ההחמצה שבה. בסופו של דבר, השר כהנא משאיר את הפוליטיזציה של מערך רבני ערים והתפקיד נותר כג'וב מפנק עבור מקורבים. מסופקני כמה רבנים יצליח השר כהנא למנות באמצעות התקנות החדשות, וכשהמשרד יעבור בעתיד לידי ש"ס, שוב נראה את הרבנים של המפלגה החרדית מתמנים, והפעם ביתר קלות. השר כהנא עשה להם את העבודה.

את טיוטת התקנות ניתן עוד לתקן. אני תקווה שהשר כהנא יאמץ את התיקונים בעניין ממלאי המקום וקציבת הכהונה. במיוחד בדור כמו שלנו, עם ישראל זקוק לרבנים שקרובים אליו ומקובלים עליו. כל עוד משמרים את תרבות הג'ובים בשירותי רבנות העיר, קשה לראות כיצד זה מתרחש.

הרב ד"ר עידו פכטר, מרכז כדת וכדין להסדרת יחסי דת ומדינה, תנועת נאמני תורה ועבודה