דעה לקראת ה 1 בספטמבר: מה למדנו משנה וחצי של קורונה?

אביגיל סאמין, מנהלת תיכון באריאל כותבת על תחושות המורים לקראת פתיחת שנת הלימודים ואומרת: "לא משנה מה המצב. בתי הספר חייבים להיות פתוחים"

חדשות כיפה אביגיל סאמין 19/08/21 14:28 יא באלול התשפא

לקראת ה 1 בספטמבר: מה למדנו משנה וחצי של קורונה?
אילוסטרציה, צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90

אז בעוד כמה ימים תיפתח שנת הלימודים החדשה.
ואנחנו, מנהלי בתי הספר, מאוד מאוכזבים.
קיוינו שהקורונה מאחורינו.
חשבנו שסוף סוף יחלוף החלום הרע הזה ונוכל מחדש לקיים ברוב עם אירועים חגיגיים לפתיחת השנה. לקראת חגי תשרי. משהו...
אז מה אם תכננו.
הקב"ה החליט לתת לנו הארכה והזדמנות נוספת ללמוד שיעור על עצמנו.
אז במיוחד בשבילכם, סיכום ביניים לקראת שנת הלימודים החדשה.
או-  מה למדנו משנה וחצי של קורונה?

1. לא משנה מה המצב. בתי הספר חייבים להיות פתוחים. חינוך הוא מוצר היסוד החשוב ביותר. לפני הכל. להשאיר ילדים לבד בבית כל כך הרבה זמן זו טעות חמורה, שגם אם כוונתה היתה טובה, לשמור על בריאות הילדים- הרי תוצאותיה חמורות עד מאוד, כי בריאותם הנפשית נפגעה. ילדים נשארו בבית תקופה כל כך ארוכה ואיבדו כישורים בסיסיים להתנהלות חברתית. מצבם הנפשי והרגשי התדרדר, ורבים נשרו ממערכות החינוך.

בית הספר הוא מקום לרכישת ידע. נכון. אבל זה רק התפקיד המשני שלו. התפקיד הראשי הוא חינוך – חינוך לערכים, חינוך להתנהלות במערכות יחסים בין-אישיות, חינוך לכל מה שהופך אותנו לבני אדם. אי אפשר לוותר על זה. גם כשיש קורונה.

2. האנשים החשובים ביותר בניהול המערכת הם מנהלי בתי הספר. כן, אנשי השטח. הם מכירים את הקהילות שלהם הכי טוב. כל מתווה (ופורסמו אין סוף כאלה) שלא נכתב תוך התייעצות עם המנהלים – דינו להשתנות אלף פעמים עד שיהפוך למשהו בר ביצוע.

כשארגון מנהלי בתי הספר "מנהיגים" היה שותף בכתיבת מתווה הבגרויות האחרון- ראינו את ההנחיות מתקבלות בברכה ע"י כל בתי הספר כי היה מדויק ומעשי.

אביגיל סאמין

אביגיל סאמיןצילום: אלדד בוגנים

כשמישהו כותב שצריך בתיכון 70% מתחסנים בכיתת האם כדי לקיים למידה מקרוב בערים אדומות, אז נראה שהוא פשוט לא יודע שתלמיד בתיכון לומד מעט מאוד בכיתת האם. רוב השעות הוא בכלל בכל מיני קבוצות – מתמטיקה, אנגלית, חנ"ג, מוגבר ראשון, מוגבר שני, מוגבר שלישי... אבל זה מה שקורה כשלא שואלים מנהלים... ורק כותבים הנחיות ומתווים שלא רלוונטיים כבר ברגע כתיבתם.

המנהלים עייפים מקבלת הנחיות ברגע שאחרי אחרון, בערב יום הזיכרון ובהדלקת נרות שבת. הם אוהבים את העבודה שלהם ורוצים לתקן עולם ולתכן עולם. אבל, הבירוקרטיה יכולה להתיש. וחבל. מנהלים טובים "מחזירים מפתחות" ניהול בגלל בירוקרטיות שלא נגמרות.

אז הקורונה לימדה אותנו שמנהלים יודעים להסתדר מצויין אם נותנים להם הזדמנות. הקורונה נתנה לנו הזדמנות ולקחנו אותה בשתי ידיים. הקמנו בתי ספר ללמידה מרחוק בין לילה. הפעלנו אותם כשמשרד החינוך עוד לא הבין מה קורה. אז אנחנו בהחלט ראויים לאמון. וגיבוי. וכדאי כמה שיותר מהר.

3. חשוב לאפשר שונות בין קהילות. למשל סוגיית "כן חיסונים או לא חיסונים בבית ספר". למה כל כך מתרגשים מזה? הרי חיסונים קיימים בבית ספר מקדמא דנא, אז למה מתווכחים על זה כל כך הרבה?

כי להבדיל מחיסון שעלת או חצבת, שנחיצותם ברורה לכולם, הרי חיסון הקורונה שנוי במחלוקת. הרבה אנשים חושבים מסיבותיהם הפרטיות שזה לא טוב לחסן את הילדים או אפילו להתחסן בעצמם.

חשוב לנו כמנהלים שבית הספר לא יהפוך להיות חלק מתוך המהומה. שתישאר מחוץ לשטח. שכל התלמידים ירגישו בו נעים, וילדים לא ייפגעו באופן כלשהו בגלל החלטה של הוריהם.

נכון, שאני התחסנתי וחיסנתי את ילדי. למרות שאני פחדנית גדולה ממחטים, ברגע שקבעה דעת הרופאים שהחיסון מציל חיים, ולפיכך גם נפסק להלכה שחייבים להתחסן- באותו הרגע נגמרה ההתלבטות מבחינתי. מתחסנים ומיד.

אבל לא כך כל האנשים, ולכן חשוב שמנהל בית ספר, מי שמרגיש את קהילתו הכי טוב, יחליט אם מתחסנים בבית הספר בזמן הלימודים, או אחר הצהריים, או אולי רק במרכזי חיסון מחוצה לו.

זו סמכותו של המנהל, ולא חייבת להיות אחידות בין כולנו. לא בעניין החיסונים ולא בהרבה דברים אחרים. כי כל מנהל מנהיג קהילה אחרת, עם סממנים שונים וייחודיים משלה. ולכן כמעט הכל יכול וצריך להיות מותאם לה.

משרד החינוך הוא רגולטור, וחשוב שיישאר רק כזה. השטח כיום חזק מספיק להוביל את העשייה, ומי שזקוק לליווי צריך לקבל אותה עד שיתחזק.

בזכות הקורונה למדנו עוד המון למידות. אבל אעצור כאן ואצטט:

"עוד מעט זה הכל ייגמר
ואני מבקש אם אפשר
שבבוקר אחרי שתלכי
לא נהיה שוב אותו הדבר".

אולי חנן בן ארי שיקף את חלומותינו ותפילותינו שהקורונה תיעלם מחיינו, אבל כדאי שגם כשנלמד לחיות לצידה וגם לאחר מכן- נשמח בהזדמנות לא להיות שוב אותו הדבר, לקחת את הלמידות בשתי ידיים ולהפוך לגירסה טובה יותר של עצמנו.

וזה בדיוק מה שאנחנו בארגון "מנהיגים" רוצים לעשות- להפוך את החינוך לטוב יותר דרך מיצוב מעמד המנהל, מנהיג החינוך. יחד, בעזרת ה', נעשה ונצליח!
 

אביגיל סאמין, יו"ר משותפת בארגון מנהלי בתי הספר "מנהיגים" ומנהלת תיכון מקיף אריאל

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן