השבוע נחשף הפער העצום בין הממסד הדתי הרשמי לבין החברה הדתית. בצעד מבורך ופורץ דרך, מינתה קהילת "שירת תמר" באפרת את הרבנית שירה מרילי מירוויס למנהיגת הקהילה. היא לא מונתה כעוזרת לרב או דמות תורנית נוספת לצד רב הקהילה, אלא כמי שתוביל את הקהילה בעצמה. המינוי לא נעשה כאמירה חברתית אלא מסיבה פשוטה – הרבנית מירוויס נמצאה המתאימה ביותר לתפקיד בזכות תרומתה לעולם התורה ולחיי הקהילה.
מינוי זה מצטרף למספר מינויים נוספים מהחודשים האחרונים, ובהם המינוי של הרבנית דבורה עברון למנהיגה רוחנית באוניברסיטת בר-אילן ושל הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי להנהלת ארגון צהר. ישנה עוד עבודה רבה לקידום מעמדן של נשים בעולם התורה, וחסמים לא מעטים בדרך, אך הנוכחות של תלמידות חכמים בהנהגת הציבור הדתי היא כבר עובדה מוגמרת. כיום, לרוב הציבור המאמין אין ספק שנשים הן שותפות נחוצות להעשרת לימוד התורה וחיי הדת והרוח של החברה.
ומה קורה בינתיים בתוך הממסד הדתי עצמו? השבוע התפרסמו מספר מכרזים לתפקידים במסגרת המועצה הדתית בירושלים. לתפקיד מפקח הכשרות ומפקח העירוב דרשו במכרז שהמועמד יהיה "בעל חזות של בן תורה, מקפיד על לבוש הולם ובעל זקן". הדרישה הזו אינה חוקית ומדירה קהילות שונות ונשים בפרט. האם גם תלמידי חכמים ציונים דתיים הם בעיני המועצה הדתית בירושלים בעלי "חזות של בן תורה"? והאם כעת נשים צריכות לגדל זקן בכדי להגיש מועמדות לתפקידים שצריכים להיות פתוחים לנשים ולגברים כאחד?
להערכתי, במועצה הדתית כלל לא חשבו על ההיבט המגדרי של המכרז. הם ביקשו לפנות לאנשים "כמוהם" ומצאו לכך את הנוסח. זו עדות אחת לניתוק הבלתי נתפס בין אלו שמחזיקים באחריות על שירותי הדת לבין הציבור שהם אמורים לשרת. בזמן שבעיר ירושלים פועלות קהילות דתיות מגוונות, ויש בה תלמידות ותלמידי חכמים רבים ללא שום זקן, במועצה הדתית לא מוכנים אפילו להכיר בקיומם.
המכרזים של המועצה הדתית בירושלים אולי בוטים בניסוחם, אבל הם אינם מתקיימים בחלל ריק. עד היום הרבנות הראשית מסרבת לאפשר לנשים לגשת למבחני ההלכה שהיא עורכת מדי שנה עבור אלפי תלמידי ישיבה. תלמידות חכמים, ששקדו על תלמודן במשך שנים רבות, אינן יכולות לקבל אישור רשמי על ידיעותיהן. בכך, מסרבת הרבנות הראשית להכיר בעבודה כי נשים הן שותפות ומובילות במסגרות תורניות רבות. הנושא נדון בימים אלו בעתירה אותה הגשנו לבג"ץ והוא צפוי לחזור לסדר היום הציבורי לאחר שתקום ממשלה חדשה.
אם הרבנות חפצת חיים, היא חייבת לגשר על הפער. ככל שהיא תמשיך להתעלם מקיומן של נשות תורה והלכה, היא תצא נפסדת פעמיים. היא תפסיד את התרומה הגדולה שנשים אלו יכולות להביא לרבנות והיא תפסיד את החיבור לכלל עם ישראל, שאינו מוכן להשלים עם מדיניות של הדרה.
עו"ד אלעד קפלן הוא מנהל ארגון 'עתים'.