ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ב: 11 ניצולי שואה שנמלטו מאוקראינה נחתו בישראל בטיסה מיוחדת של הקרן לידידות. הניצולים עלו לישראל בטיסה שנחתה היום (ד') מקישינב, מולדובה, ועליה היו כמאה וחמישים עולים חדשים שנמלטו מאוקראינה.
"בגילי לא האמנתי שאגיע לישראל"
ולרי קנייבסקי, 84, נמלט מחרקיב ועולה לארץ עם אשתו ובנו. כשהיה בן 3, פרצה מלחמת העולם השנייה. הוריו עזבו את חרקיב ברכבת משא תחת הפצצות אל צפון רוסיה שם סבלו בתנאים קשים ללא חימום בקור המקפיא: "לא הייתה לי ילדות רגילה. לא היו צעצועים ורוב הזמן הייתי מסתובב עם תחושת רעב. מכיוון שידעו שאנחנו יהודים, ספגתי הרבה קללות כילד".
בגילו, ולרי לא האמין שייאלץ לחוות מלחמה כזו שוב. "המלחמה עם רוסיה תפסה אותנו בהפתעה. העיר שלנו נהרסה. חיינו בתחושה של פחד עם הפצצות ללא הפסקה. בני בן 42 ולא קיבל במשך זמן רב אישור לעזוב עקב החוק באוקראינה שהכריח גברים עד גיל 60 להישאר. רק כעבור חודשיים מהגשת בקשה לוועדה רפואית קיבל אישור לצאת מאוקראינה".
ולרי מסכם: "זאת הפעם השנייה שאני עוזב את חרקיב. בגילי לא האמנתי שאגיע לישראל ובטח שזה יקרה בצורה כזאת. הבן שלי תכנן לנסוע לישראל והתחיל בתהליך לאשרת עלייה עוד לפני שהתחילה המלחמה. אני חשבתי שניסע לבקר אותו בישראל, אבל לא דמיינתי שאני בעצמי אעבור לגור בה".
"הייתי בת 5 כשגרנו ליד קייב ומלחמת העולם השנייה פרצה"
אינה קרטשובה, 86, עולה ארצה ביחד עם בתה ועם חתול המחמד שלה. "הייתי בת 5 כשגרנו ליד קייב ומלחמת העולם השנייה פרצה. אבא שלי גויס ביום השני למלחמה. אחיות של אמי שנסעו לכפר קטן ליד קייב נורו למוות ברחוב. כל המשפחה נהרגה", מספרת אינה ומשתפת כיצד אמה סיפרה בעבר איך שמעה אחרים אומרים: "תראו את יהודונים האלה, מגיע להם". אינה ברחה עם אמה עד לקזחסטן ומשם חזרו לקייב לאחר שהעיר שוחררה. אב המשפחה מעולם לא חזר מהחזית. הוא נהרג בדצמבר 1941.
לאחר שעבדה כמורה בקירגיזסטן, חזרה להתגורר בשנים האחרונות בקייב. "כשהחלה המלחמה בסוף פברואר, שמענו פיצוצים עזים. בטלוויזיה הודיעו שכדאי לאסוף את המסמכים ולהיות מוכנים לעזוב. ביום הראשון למלחמה החלטנו לעזוב את קייב ונסענו לבית של קרובי משפחה באזור צ'רקסי. גם שם היו הפצצות. בסופו של דבר הבנו שאין טעם להישאר ושצריך לעזוב לישראל". אינה, שתתגורר ביחד עם בתה בנוף הגליל, מסכמת: "אני מרגישה נורא שבגילי צריכה לברוח שוב. במלחמת העולם השנייה הייתי רק ילדה חסרת אונים. עכשיו בגיל 85 אני שוב חסרת אונים ונאלצת לברוח".
מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, מסייעת הקרן לידידות כל העת בפינוי יהודים מבתיהם, אספקת מזון תרופות וציוד הכרחי, הקמת קו תמיכה וסיוע ועוד. תכנית החירום של הקרן לידידות לקהילות היהודיות באוקראינה כללה עד כה מענקי חירום בסכום מצטבר של 6.5 מיליון דולר.
"זכות וחובה לאומית ומחויבות ממשלתית"
שרת העלייה והקליטה, פנינה תמנו שטה: "יש לנו זכות וחובה לאומית ומחויבות ממשלתית לדאוג לניצולי השואה, להוות להם בית חם ומוגן בישראל, ולסייע להם בכל צורכיהם. בחודשיים האחרונים פגשתי ניצולי שואה רבים שברחו שוב ממלחמה קשה ובגילם המופלג נאלצו לחצות יבשות, לנוס על נפשם מפני סכנת חיים בסיוע רב של מדינת ישראל וארגוני העלייה. אני רואה בחילוצם והעלאתם ארצה משימה לאומית ראשונה במעלה וכמו כן זכות ענקית לקבלם בחום ובאהבה"
נשיאת הקרן לידידות, יעל אקשטיין: "אני גאה על הזכות שיש לנו להעניק לאנשים היקרים הללו, שבפעם השנייה בחייהם עמדו בפני סכנת השמדה, את סגירת המעגל שאפשרה להם להגיע הביתה – לישראל. מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, סייענו לצד שותפינו בהעלאתם של אלפי יהודים לארץ. הגעתם של הניצולים בערב יום הזיכרון לשואה מסמלת יותר מהכל את מהות הציונות והערבות ההדדית בעם היהודי. אני מודה לאנשים המסורים בשטח שמסייעים כל העת במשימה החשובה שלקחנו על עצמנו".