בפוסט שפורסם היום בחשבון הפייסבוק של ארגון צהר, אומר הרב יובל שרלו כי, "למעלה משלישי מהמיתחסנים הם בני פחות מגיל 60, מדובר באחוז ענק של אנשים שקיבלו חיסון בדרך הישראלית: עקיפה בתור. ויש לזה מחיר כבד מאוד".
הרב שרלו טוען כי הכול החל ב"'זריקות סוף היום' שהתירו את הרצועה, והקרינו כי כל מי שיכול ‘להתקמבן’ על הזריקות – רשאי לעשות זאת, כי חבל לזרוק. הן העניקו עדיפות לפעילים ברשתות החברתיות, לאנשים בעלי תחבורה פרטית ויכולת ניוד מהירה, שאמנם קיבלו את 'חיסוני סוף היום', אך הביאו לכך שרבים אחרים מתפרצים ומקדמים את עצמם לאורך היום כולו על פני אלה שזקוקים לזריקות האלה הרבה יותר מהם. ועיקר העיקרים – הכרעה זו הביאה לאיבוד האמון המועט שעוד היה כלפי ניהול מתן החיסונים לאור קריטריונים אתיים והוגנים".
הרב שרלו ממשיך ואומר כי "כשזה מצטרף לאנשי משרד ראש הממשלה, לסלבריטאים, לעובדי מערכות בריאות ללא קשר לחולים, למה שהתחולל בחלק מבתי החולים ועוד ועוד – התוצאה הסופית היא "כל דמתקמבן גבר". האם זה מסכן חיים? בוודאי. את אלה שזקוקים לחיסונים האלה הרבה יותר. עכשיו הדילמה הרבה יותר מסובכת, ובעיקר גם בשל חוסר הידיעה: הבה נניח שההחלטה הייתה שעדיף לזרוק כמה מאות מנות בימים הראשונים, ולמנוע מבתי החולים לעקוף כדי לקיים מדיניות הוגנת וצודקת: האם זה היה מציל יותר חיים או פחות חיים?"
"קשה לדעת", משיב הרב, "אך אם אכן הדבר היה מציל חיים רבים של קבוצות הסיכון, שלא עקפו אותם ולא סיכנו אותם בתורים – הרי שלעתים אנו מוצאים את עצמנו פותרים בעיות לטווח קצר (זריקת חיסונים שנפתחו) אך בסופו של דבר מביאים לתוצאות חמורות הרבה יותר". עוד הוא מוסיף, "לא זו בלבד, אלא שאם זה היה האילוץ – היינו מקדימים כבר קודם לכן את ה”פיצות” של מגשי החיסון הענקיים, מפיצים אריזות קטנות יותר של חיסונים, כיוון שלא היה לנו מוצא קל ונוח של “חיסוני סוף היום”.
לסיום כותב הרב שרלו, "בדילמה הזו, נראה שהיה נכון יותר לעשות כך, כי בסופו של חשבון – היו ניצלים הרבה יותר מהמחלה הארורה, גם אם קשה מאוד לקבל את ההכרעה הזו, ולשפוך ביומיים הראשונים את הזריקות המיותרות. זו הייתה גם מדיניות יותר יעילה ומצילה חיים, וגם יותר הוגנת, מקדמת משילות ומוסרית".