ונשמרתם (מעט) מאוד לנפשותיכם

השבוע, במהלך טיול לקברי צדיקים, נכנס קבוצה של 50 תלמידי ישיבה חרדית לטיול בשמורת נחל עין פרע שבצפון רמת הגולן, כשבראשם רבם ומחנכם.

התלמידים והרב לא התייחסו לשלטים המזהירים על כניסה לשמורה בכל זמן ועת ונכנסו לשם למרות האזהרות הברורות, אבל המסכת המזעזעת של חוסר האחריות לא תמה בזה.

משום מה, החליט הרב לארגן לתלמידיו סנפלינג ממפל שגבהו 15 מטרים(!), כשאין לו הסמכה בתחום או ציוד מתאים ובסיסי כגון חבלים, רתמות וקסדות. הרב אילתר חבלים, ותלמידים החלו לרדת במפל. בדרך נס 6 הראשונים הגיעו לקרקע בטוחה, אך איתרע מזלו של השביעי והוא נחת מגובה רב על פני הקרקע הקשה, נפצע בכל אבריו, ובעיקר ספג פגיעת ראש קשה. הרב ותלמידיו הזמינו חילוץ, והנער אושפז בבית החולים במצב קשה מאוד, כשמשפחתו יושבת אבלה וחסרת אונים ליד מיטתו.

אבל מעבר לפגיעתו הקשה של הנער, החלק שבאמת עצוב בסיפור הזה הוא חוסר האחריות המשווע של הרב האחראי. אם רק היה מתכונן לטיול מראש או מבקש הדרכה, אפילו אם רק היה שועה לאזהרות השלטים, הנער היה היום בריא וחזק, ולא מוטל חסר הכרה במיטת בית החולים.

לצערנו, זוהי רק דוגמא קטנה מכלל המקרים הרבים של חוסר אחריות וחוסר ניסיון בהם נתקלה יחידת החילוץ של הגליל והגולן בשבועות האחרונים. מאז ט באב גבו מאתנו חוסר הידע וההבנה של תנאי השטח, את אובדן חייהם של שלושה מטיילים.

אז אמנם המקרה של בו פתחנו קיצוני בחומרתו ובכמות הטעויות הקריטיות שנעשו על ידי האחראי, אך גם במקרים בהם נעשו כל הסידורים הנדרשים ונעשו טעויות קטנות ביותר, נגמרו המקרים במוות מיותר, כשרק על חלק קטן מהם שמענו בכלי התקשורת בימים האחרונים.

רצו לראות מסוק מקרוב (צילום: own_work-cc-by)

"המרחק בין הנאה לכישלון יותר דק משערה של אדם", כך אומר שמוליק שפירא מנהל אגף ביטחון ובטיחות ברשות הטבע והגנים. "אותנו לימדו איך לחיות במרחב אורבני ובמרכזי הערים, ובעקבות זה כולנו יודעים איך לאכול בנימוס במסעדה, לא לחצות ברמזור אדום או להרחיק ילדים מחלונות גבוהים. אבל לצערי, לא לימדו אותנו איך צריך להתנהג במרחב הטבעי, שגם בו אורבות לנו סכנות לא מבוטלות.

חשוב לדעת ולזכור שלטיול בארץ צריך להתארגן כמו לטיול בחו"ל, ולא להשאיר שום דבר ליד המקרה והמזל". שמוליק, שאיננו חובש כיפה, מנסה לגייס לטובת העניין גם את הטרמינולוגיה המקומית: "כמו שבקיום מצוות יש כללים מסוימים - כך גם ביציאה לטיול.

לכן, יש לבדוק את אורך המסלול לא רק בקילומטרים, אלא גם ביחס לכושר הגופני של המשתתפים - אם הוא בכלל מתאים לכזה מסלול. יש לבדוק את זמן המסלול בכדי לוודא שלא נגיע לשעות החושך ונטעה בדרך - במקרה הטוב, או נפול מצוק - במקרה הרע. יש לבדוק את מזג האוויר, ואם יש עומס חום עדיף לא לצאת לטיול. אם כן יוצאים צריך לזכור שבדרך כלל יש לקחת לטיול בצפון 3 ליטרים של מים, ובדרום 5 ליטרים, כך שבעומס חום כמובן שיש לקחת יותר וגם לדאוג להגנה מתאימה מהשמש.

ועוד לא דיברנו על לבוש מתאים לקיץ, ונעליים סגורות שיעזרו להתחמק מחברינו הזוחלים, וכמובן - על שחיה במקומות ללא מציל וכשלא יודעים לשחות. יש עוד המון דברים שצריך ללמוד ולשנן ומאוד חשוב לעשות זאת כדי למנוע מוות מיותר", הוא חוזר ומדגיש.

בימים אלו ניתן לראות לא מעט בחורי ישיבות מטיילים בנעלי שבת כשידן אוחזת בשקית ניילון עם בקבוקון מים. שמוליק אף הוא מכיר את התופעה: "אנחנו נמצאים עכשיו בתקופת בין הזמנים בה תלמידי הישיבות החרדיות יוצאים לחופש. המצב כיום הוא לא כל רבני הישיבות מעודדים את הטיולים וחלקם אף אוסרים זאת מראש, זאת ללא קשר למקרים האחרונים. כך יוצא, שחלק נכבד מהנערים יוצאים לטיול בהיחבא וללא הכנה מראש, ונתקלים בקשיים לא צפויים. בישיבות בהן כבר הצלחנו לארגן הסברה וקיבלנו את אישור הרבנים המצב השתפר פלאים, אך יש ישיבות שבהם הרבנים מעדיפים להתעלם מהבעיה בשטח ולהמשיך לאסור, למרות שהחברה מצביעים ברגליים". שמוליק לא מסתיר את נימת הביקורת בקולו ומוסיף את המידע החשוב הבא: "כל תלמיד ישיבה שרוצה לדעת איך להתכונן לטיול, או חס וחלילה נתקע, יכול להתקשר אלינו למוקד שפעיל 24 שעות בטלפון 6911* או 08-9253321 ולקבל עזרה. אנחנו מעוניינים לעודד את המשך הטיולים בארץ, רק שכולם יצאו מפה בשלום", מסיים שמוליק.

לבדוק את המסלול לא רק בקילומטרים . נחל חרמון.

"גם בציבור שלנו, הכיפות הסרוגות, יש הרבה מקרים של חוסר תשומת לב", מוסיף אמיר דובדבני, מתנדב ביחידת החילוץ של רמת הגולן מזה כ-15 שנה. "חברה משלנו לא מודעים לחילול ה שחילוץ מיותר יכול לגרום - כמו המקרה של אלו שהזעיקו מסוק לחינם השבוע על מנת לראות מסוק מקרוב, וכלה באלו שנכנסים מראש לשמורות טבע או שטחי אש שהכניסה אליהם אסורה. עודף בטחון וחוסר תשומת לב לפרטים הקטנים, הם הגורמים העיקריים למקרים הללו. אנחנו מוקפצים בכל יום ובכל שעה בגלל זה ועוזבים את המשפחות שלנו גם בשעות מאוד לא נוחות, לדוגמא באמצע הקידוש או בראש השנה, בעקבות אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ולא מודעים לחשיבותם הרבה ולהקרבה הגדולה מצדנו, אבל גם בציבור שלנו אין את הרגישות הנדרשת. חברה יוצאים לטייל ביום השואה ויום הזכרון וגורמים לאנשים לצאת מטקסים חשובים או אזכרה של חבר קרוב, וגורמים לחילול ה גדול מאוד".

גם שמוליק וגם אמיר מציינים שהנגע פשט בכלל האוכלוסיה ולאו דווקא בציבור הדתי או החרדי, אך בכל זאת שני המגזרים הללו בולטים באוסף המקרים ובסמיכות האירועים כמו גם בחומרתם.

המצב שבו הפונה אינו מחויב בהוצאות הפינוי והטיפול, שלא כמו בארצות אחרות בהן צריך לשלם ביטוח לפני היציאה לטיול, נראה לשניהם מיותר ומוגזם ולטענתם אף יכול היה למנוע מיחידות החילוץ הרבה עוגמת נפש, ולגרום לאנשים להסתמך פחות על המזל.

"שעת מסוק עולה 56 אלף דולר" ,מגלה שמוליק, "ורק במדינה כמו ישראל צריכים אנחנו האזרחים בשם העזרה לזולת לשלם מכיסנו על חוסר אכפתיות וחוסר מודעות של אחרים. הגיע הזמן שהעניין ישתנה ואנשים יעשו שיעורי בית לפני שהם יוצאים לטיול, כי אם לא זה יעלה להם ביוקר".

אמיר מוסיף: "לא רק שלא משלמים לנו, אנחנו גם משלמים על הטלפונים, הביפרים והנסיעות. אם זה לא היה בדמנו, לא היינו עומדים בזה - לא מבחינה כספית ובעיקר לא מבחינה נפשית. זה פשוט קשה לראות גופות של אנשים וילדים, חלקם אפילו ילדים של חברים טובים, שמתו בגלל שטויות וחוסר תשומת לב, המראה לא עוזב אותך עוד הרבה אחרי זה. אבל אנחנו נמשיך ונחלץ מכל מקום ובכל זמן כי למרות הכל ערך חיי האדם חשוב לנו מכל".

"אני אסכם את העניין במשפט הידוע מהצבא", אומר שמוליק בחיוך. "אותנו לימדו שיש ספק=אין ספק!, לכן צריך להיות מוכנים לכל ומתוכננים עד כמה שאפשר, ולהכין שיעורי בית כמו שצריך. אין מה לעשות! זה הפיתרון היחידי". אז מסתבר שהתירוצים על "הכלב שלי אכל את המחברת" ו-"סבתא שלי נדרסה" לא תמיד עוזרים לצאת מהבוץ. במיוחד במקרי התייבשות ואיבוד הדרך.

לכן - קחו אחריות!