חג שמחת תורה, או שמיני עצרת אם תרצו, הסתיים וניתן האות ואירועי ההקפות השניות יצאו הערב (ב') לדרך. החג בו אנחנו מסיימים את ספר דברים ומתחילים מחדש את חמשת חומשי התורה, מוציא מאתינו שמחה רבה, ויש המקפידים לרקוד עד דלא ידע בבתי הכנסת.
"עליית נשים מתקיימת רק במסגרות שנחשבות חתרניות"
העיתונאית אמילי עמרוסי חגגה את שמחת תורה בגבעת שמואל, והגדירה את החוויה שלה כ"הלם תרבות". בחשבון הפייסבוק שלה היא פרסמה רשומה ארוכה ומחתה על שראתה: "מה שברחבי הארץ הוא פרי המאבק של לפני עשר שנים - בגבעת שמואל נשאר כמו במאה ה-18".
אמילי עמרוסי | צילום: שרון גבאי
עמרוסי הדגישה כי "זה לא מחקר מקיף, כי הייתי רק בארבעה בתי כנסת גדולים ומרכזיים - ולא בכולם". אולם, "הנשים המצטופפות אל המחיצה, מביטות בידיים ריקות בגברים הרוקדים סביב ספרי התורה; הגבות המתחדדות שלהן כששאלתי האם לא מעבירים ס"ת לעזרת הנשים (מה פתאום, ולמה שנרצה, 'דברים כאלה תחפשי בגוש עציון', 'את מי זה מעניין', 'מה הבעיה לרקוד עם עצמנו); והעובדה שקריאת נשים/ עליית נשים מתקיימת רק במסגרות שנחשבות חתרניות או במניינים שמכנים אותם מראש שוויוניים (ויש מעט כאלה בגב״ש) ולא בכל בית כנסת". אמילי כתבה כי כולם הפנו אותה לבית העם, "מקום שבו ריכזו את הפמיניסטיות הרוקדות".
"כל אלה היו לי לפלא. בטלמון השמרנית זה כעשר שנים מתקיימות עליית נשים לפי ההלכה במקביל לתפילה בבית הכנסת. וגם בקהילה המתוקה והדוסית שלי בירושלים מתקיימת בכל שנה עליית נשים לפי ההלכה, שמפורסמת על ידי ועד בית הכנסת, ומשתתפות בה נשים מהצד הימני של הציר הדוסי".
"תימהון"
העיתונאית הזכירה לסיום כי ב-2013 היא פרסמה בעיתון ארצי כתבה שסקרה את השינוי התקף של השתתפות נשים בשמחת תורה בבתי הכנסת האורתודוקסיים ברחבי הארץ, מירוחם ועד בית אל. "העברת הספרים אל מעבר למחיצה נדמתה כבר אז, לפני תשע שנים, כסטנדרט. וההתפתחות נרשמה לכיוון ריטואל עליות הנשים. והנה אני מגלה שהעיר הדתית בישראל, שנחשבת (אולי בטעות) לבירת הלייטים/ חפיפניקים, משמרת את אותם מעגלי גברים סביב הקודש, ונשים רחוקות. תימהון", סיכמה.