שניצל הוא מנת ילדות. כולם גדלו עליו, לכל משפחה יש השניצל של אמא, ובכל זאת רובנו מכינים אותו בצורה לא נכונה. שניצל אמיתי הוא לא סתם חזה עוף שנטבל בפירורי לחם ונזרק למחבת, הוא דורש תשומת לב לפרטים הקטנים שעושים את ההבדל בין חזה יבש לבין שניצל עסיסי, פריך וזהוב.
תורת השניצל
1. נתחיל מהבשר. חזה עוף דק מדי יתייבש עוד לפני שפירורי הלחם יספיקו להשחים. צריך לפרוס את כולם בעובי אחיד, לא לשטח יתר על המידה ולוודא שהנתחים בגודל דומה כדי שיטוגנו בצורה אחידה.
2. השלב הבא הוא הציפוי, וזה המקום שבו רוב האנשים חוסכים. סדר הטבילה הנכון הוא קמח, ביצה, פירורי לחם. הקמח מייבש את העוף ומאפשר לציפוי להידבק בצורה מושלמת. מי שמדלג על הקמח ומתחיל ישר בביצה, לא מבין למה הפירורים מתקלפים.
3. במקום פירורי לחם פשוטים, אפשר לערבב פנקו יפני שמעניק פריכות יוצאת דופן, או להוסיף לפירורים שומשום או פפריקה מתוקה. זה נותן לשניצל אופי וטעם.
4. הכי חשוב - הטיגון. שניצל צריך שמן עמוק וחם, לא מחבת יבשה עם טיפה של שמן זית. כשהשמן לא מספיק עמוק הפירורים סופגים שמן, השניצל נשרף מבחוץ ועדיין לא מוכן בפנים, והתוצאה רחוקה ממה שצריך להיות. בשמן עמוק, חם אבל לא רותח, השניצל מקבל צבע זהוב אחיד ונשאר עסיסי מבפנים.