אופטימיות. אני חושבת שזו המילה שמגדירה יותר מכל את הדיסקים של אודי דוידי בכלל, והדיסק החדש 'רוחות טובות' לא יוצא מהכלל הזה. לא כל השירים שמחים ועליזים, חלקם אפילו בכלל לא, אבל כל השירים מלאים בתקווה טובה.
הדיסק הזה, כך למדתי מעטיפתו, הוא יצירה משותפת של אודי ואשתו, לילך, שניהם יחד עסקו בכתיבה ובהלחנה. לשירה מצטרף בכמה מהשירים, בנם של אודי ולילך, הראל דוידי. בדיסק שלושה עשר שירים, עשרת הראשונים הם ממקורות שונים, וברובם נכתבו ע"י בני הזוג. שלושת השירים האחרונים, אולי בהשראת הטרנד שפקד את זמרי ארצנו בשנה האחרונה, הם שירי שבת שהולחנו מחדש.
 |
|
דיסק של כל המשפחה
|
החלק הראשון הזכיר לי קצת יותר מידי את הדיסקים הקודמים. הקצב בשירים והאווירה הכללית מאוד דומים. גם בתוך השירים עצמם ישנה חזרתיות, וחסר קצת טוויסטים שירימו את השירים. יצויינו לטובה שני שירים שאהבתי בכל זאת, האחד הוא 'תחת השמש', שמילותיו לקוחות מספר קהלת, השני הוא השיר 'רק לרגע', שקצת מצליח לחרוג בסגנונו המוזיקלי משאר הדיסק. שאר השירים הם קלילים, חביבים, אולם כאמור, לא ממש שונים ממה ששמעתי כבר קודם.
החלק השני של הדיסק כולל שלושה שירי שבת, 'יה ריבון', 'יונה מצאה בו מנוח' ו'שבת היום לה'. שני השירים הראשונים הם שירים קלילים, קליטים, עם לחנים חביבים מאוד - בדיוק כמו ששיר צריך להיות. השיר השלישי, 'שבת היום לה' הצליח להפתיע אותי. השיר שמיועד לכאורה לסעודה שניה הולחן בדיסק במנגינה המתאימה הרבה יותר לסעודה שלישית. השיר פותח בפסנתר רגוע, וממשיך במנגינה איטית, פשוטה ונוגעת ללב. בשמיעה ראשונה הופתעתי מהחיבור בין המילים ללחן וגם תהיתי על מידת ההתאמה ביניהם, אולם לאחר מספר פעמים גיליתי שאני בהחלט נהנית ממנו.
אודי דוידי הוא יוצר שעונה על צורך מסויים בעולם הדתי, מוזיקת מיינסטרים שמסוגלת לכבוש בקלות בני נוער ולמלא את החוסר הקיים בשירים תוססים עם תוכן ראוי. אם רק היו עוד כמה שירים שהיו דורשים ממני יותר, ומאתגרים את ההאזנה שלי - היה זה הדיסק המושלם.