•  צילום: באדיבות המצולמים

    צחוק ועונג הם לא תוצאה, זו בחירה וגישה לחיים

    "משנכס אדר מרבים בשמחה" אבל מעניין שהחוש של חודש אדר הוא דווקא חוש הצחוק. מתי אתם צוחקים? מתי לאחרונה התפקעתם מצחוק? האם החיים שלכם מצחיקים? האם אתם לפעמים בוחרים לצחוק גם כשזה כאילו לא הטבעי והמתבקש? יסכה ויהונתן בטור על בחירות וצחוק

    יהונתן ויסכה שומר

    27/02/20 14:51

  •  צילום: shutterstock

    שגרה: אנחנו שמחים ממנה?

    מה באמת משמח אותנו? דיברנו על עזרה לזולת, דאגה לאחר ועשיית מעשים טובים. כל אלה משמחים אותנו ואפשר תמיד, בכל רגע ובכל מקום לעשות אותם. ואז הבן שלי אמר בשיא הטבעיות ''שמחה כי אנחנו חיים'', שרון רחל פלג בטור על השמחה שבשגרה

    שרון רחל פלג

    06/09/19 10:26

  • תחושת שמחה מיוחדת!

    בס:ד שלום וברכה!, לפני בערך שנתיים התחלתי מאוד מאוד להתעניין בימי עיון תורה הלכות שיעורים רבנים שאלות וכל מה שקשור ב"ה! תמיד באתי מבית דתי והייתי דתייה.. אבל ממש להתעניין התחלתי בערך לפני שנתיים. הנקודה היא, שמאז, אני לא יודעת להסביר פתאום נהייתה לי שמחה עצומה, ז"א תמיד ב"ה הייתה לי שמחת חיים, אבל יכול להיות שפתאום אני אהיה במצב רוח טוב, ולחשוב על איזה שיעור תורה או על זה שאני אמורה ללכת ליום עיון פשוט ישמח וירגש אותי בצורה נדירה ועצמתית! ואני תוהה, מזה?! זו שמחה אמיתית? זה סתם בלי קשר זה במקרה, זו התחברות מיוחדת? זו שליחות? זה שורש נשמתי? זה סתם תחום שבמקרה מעניין אותי..? כי באמת אני פשוט מרגישה תחושת סיפוק ענקית והמון שמחה וברכה והאמת שאני תיכוניסטית, וזה משהו שבכלל לא מדבר לשאר חברותיי, כאלו אני אסע לאיזה יום עיון שמתחיל בבוקר ואוותר על יום לימודים,ארד לסוף דעתה של המורה לאמונה, אשאל אתעניין אחקור וארדם עם שיעורי תורה באזניי, והן ימשיכו בעיסוקי היום יום שלהן...וסתם בדברים שמעניינים תיכוניסטיות.. אז אשמח לשמוע ולהרחיב את אופקיי בנושא תורה מתוך שמחה, אולי יש משהו על עצמי שלא הבנתי..ואזכה לדעת.. שנזכה כולנו ללימוד תורה אמיתי מתוך שמחה ואהבת ד'!, -רויטל.

    צוות ישיבת פתח תקוה

    24/04/12 17:54

  • הכל יבש ומעצבן.

    שלום כבוד הרב! כיצד אפשר להגיע לשמחה אמיתית? אני פשוט לא מצליחה לשמוח לתקופה ארוכה שמחה אמיתית. אם אני שמחה זה לתקופה מוגבלת עד שמגיע היום שאני מתחילה לבכות ולהסתגר כי אני מרגישה עצבות על כל מיני דברים שקורים בחברה ובעולם, ואז אני יותר עצובה כי אני מתעצבת על עצמי שאין לי עין טובה ואני רואה דברים רעים. ואז מגיע השלב שאני חושבת על כל הכשלונות שלי שלי באותו יום כמו לשון הרע, גאוה, ליצנות, עצבות... כשאני עצובה אני מרגישה שאני חייבת ללכת למקום בלי חברה כדי לא להעציב אחרים ואז גם אין לי עם מי לדבר. כמובן שעם הקב"ה, אבל אני עדין מרגישה לבד, וזה גורר אחריו כעס על עצמי על חוסר אמונה והגלגל ממשיך להתגלגל. אני לא יכולה ככה , אני הכי רוצה בעולם להיות יכולה לשמוח ולשמח כל חיי! ואני מתפללת לזה

    הרב ארז משה דורון

    28/03/07 15:45