ההפרדה בקווי המהדרין אינה חוקית, אך היא תקפה במידה והיא נעשית מרצון - כך החליט היום (חמישי) בג"ץ בעקבות מסקנות הוועדה שהקים משרד התחבורה.
השופטים אימצו בכך את המלצות הוועדה שפורסמו בשנה שעברה, לפיהן הפרדה מכוונת אסורה, אך אפשר לאמץ התחשבות מסויימת בנוסעים. ככל הנראה, הדבר ייעשה על ידי תליית שלטים אשר ינוסחו בלשון בקשה ויציעו לנוסעים לכבד את ההפרדה באוטובוסים, תוך הפרדה כי אין חובה לעשות זאת.
כידוע, במסגרת קווי המהדרין נדרשות נשים לעלות על האוטובוסים מהדלת האחורית ולשבת אך ורק בחלקו האחורי של האוטובוס. ארגוני נשים אשר עתרו לבג"ץ בעקבות המנהג הזה, טענו כי הוא פוגע בעקרון השיוויון, בחופש הדת והמצפון ובזכות החוקתית לכבוד.
"מפעיל תחבורה ציבורית (כמו כל אדם אחר) אינו רשאי לומר, לבקש או להורות לנשים היכן עליהן לשבת באוטובוס רק משום היותן נשים, או מה עליהן ללבוש, והן רשאיות לישב בכל מקום שתרצינה", כתב בפסק הדין השופט אליקים רובינשטיין. "כשאני חוזר וקורא את השורות שהודגשו זה עתה אני תמה על עצמי, כיצד בישראל של שנת 2010 היה צורך לכתבן. האם לימי רוזה פארקס, האשה האפרו-אמריקאית שגרמה לשבירת ההפרדה הגזעית באוטובוסים באלבמה, ארצות הברית, בשנת 1955, חזרנו?", הוסיף.
עוד ציין השופט רובינשטיין כי מדובר לא רק מדובר בנוהל מפלה אלא בכפייה של תרבות מסויימת על קבוצות בחברה אשר אינן מעוניינות בה - זאת במסגרת המרחב הציבורי הישראלי. "האם באמת צריך בכלל לומר שאסור לכפות על אישה, או להורות לה, לשבת בשורות האחרונות של האוטובוס? האם באמת צריך לומר שהתנפלות של גברים על אישה שחרגה מתחום המושב שיועד לה אסורה ועלולה להיות נשוא דין פלילי? האם אין כל אדם הגון, חילוני, דתי או חרדי, מבין זאת בחינת פשיטא?", תהה השופט אליקים רובינשטיין.
אל עמדתו של השופט רובינשטיין בפסק הדין הצטרף גם השופט יורם דנציגר, אשר כתב כי "דורות רבים של יהודים חיו בתוך חברות בהן הפרדה כגון זו שיש שמבקשים לכפות כעת לא הייתה נהוגה. האם היו הם אדוקים פחות באמונתם מאלו המבקשים לכפות הפרדה כאמור כעת? האם התיימרו הם לכפות הפרדה במרחב הציבורי בו עשו שימוש יחד עם כל אותם אנשים שלא היו מעוניינים בהפרדה כאמור? האם הפתרונות שמצאו גדולי הדור של אז נופלים מפתרון של כפיית הפרדה?".
עוד הבהיר השופט דנציגר כי "במדינת ישראל היהודית ובמדינת ישראל היהודית והדמוקרטית אין רשויות המדינה יכולות לתת ידן למיסודה של כפייה כאמור, ועל המדינה לפעול - באופן פוזיטיבי - על מנת למגרה. הכפייה המדוברת משקפת פגיעה בכבוד האדם ובאוטונומיית הפרט ואינה אלא לדיכויין ולהשפלתן של נשים שאין מקומן אצלנו, לא בשם רב התרבותיות ולא בשם דגל אחר".