כיצד מיישמים את שיטת תורה ועבודה בימינו?

במציאות בה אנו נוהגים לעבוד במשך רוב שעות היום, עסוקים מבוקר עד ערב, נדמה שהתורה נדחקת לקרן זווית - או נדחית לגמרי. איך אנשים עובדים מסוגלים בכל זאת ליישם את דרך תורה ועבודה?

חדשות כיפה הרב ד"ר אורי נויבירט 05/12/13 13:29 ב בטבת התשעד

כיצד מיישמים את שיטת תורה ועבודה בימינו?
shutterstock, צילום: shutterstock

כידוע, בימינו מצויים מקומות עבודה רבים שבהם נדרש האדם לעבוד ברוב שעות היום, מן הבוקר עד הערב. מציאות זו עלולה לגרור ביקורת, כלפי הדרך של תורה ועבודה, שלפיה רבים מן הדוגלים בדרך זו עסוקים, בפועל, רק או בעיקר בעבודה; כך שהתורה נדחקת לקרן זווית או נדחית לגמרי.

לאור זאת יש לשאול: כיצד אדם שמחויב לעבוד ברוב שעות היום יכול ליישם את דרך תורה ועבודה?

הקדשת זמן לתורה

אכן, בתקופת המשנה והתלמוד רבים הצליחו לחלק את היום, כך שחלקו הוקדש לתורה וחלקו - לעבודה. אך בימינו קשה עד מאוד לאדם העובד להקדיש מחצית או שליש מיומו ללימוד תורה.

יחד עם זאת, גם בעבר נודעו חלוקות זמן נוספות, פרט לזו היומית. כך למשל, רבא אמר לתלמידיו כי חודשיים בשנה יעסקו במלאכתם, כדי שלא יהיו טרודים במזונות כל השנה (ברכות לה, ע"ב).

כמו-כן, יש אומרים ש"עדה קדושה" עסקו בתורה בימות החורף ובמלאכה בימות הקיץ (קה"ר ט).

גם בימינו יש תקופות שבהן האדם נדרש (אם מצד מעסיקו ואם מצד דרישות התפקיד) להתמסר יותר לעבודה, וממילא נותר לו זמן מועט ללימוד תורה, ויש תקופות שבהן יכול הוא להקדיש זמן רב יותר ללימוד תורה; ובפרט בתקופות לפני הכניסה לעולם העבודה ולאחר היציאה לפנסיה.

בכל אופן, חשוב להדגיש "שיגיעת שניהם משכחת עוון", וכשם שיפה תורה עם דרך ארץ כך גם דרך ארץ יפה עם תורה (על-פי אבות ב, ב). יש אפוא להיזהר מהצדקת יתר של המלאכה אשר תביא לחוסר עיסוק בתורה.

ייחוס חשיבות לתורה

עוד יש לומר, כי שיטת תורה ועבודה אינה באה רק לומר שיש להקדיש זמן הן לתורה והן לעבודה, אלא מגמתה היא לגרום לאדם לייחס חשיבות לשני הערכים גם יחד. יתר על כן, יכול אדם לעסוק במלאכה ברוב שעות היום, ובכל זאת הזמן המועט שבו הוא עוסק בתורה הוא יהיה העיקר בעיניו. בדרך זו מסביר הרב קוק את המושגים "קבע" ו"ארעי" שנאמרו בעניין תורה ומלאכה (בהתאמה):

"ועיקר שם עראי וקבע אין תלוי כל כך בזמן, כמו בהסכמת הדעת, שהדבר שמחזיק האדם לעיקר הוא קבע, גם שמסיבות יעסוק בה מעט זמן" (עין איה, ברכות ב, פסקה יא, עמ' 175).

קידוש העבודה מכוח התורה

לבסוף, ניתן לומר כי שיטת תורה ועבודה אינה רק עניין של הקדשת זמן, או של ייחוס חשיבות, אלא שאיפתה היא לרומם את העבודה מכוח התורה והאמונה. ביטוי לתפיסה זו ניתן למצוא במדרשים האומרים כי השכינה שורה בזכות המלאכה (ר' למשל במכילתא דרשב"י כ, ט, ועוד).

כלומר: כאשר המלאכה מבוצעת מתוך מחשבה של תרומה ליישוב עולם ולתיקונו, וכשמביאה היא לידי סיפוק והגשמה עצמית, הרי שיש בכוחה כדי להוביל להשראה רוחנית ולרגעי התעלות - בהם יכול האדם לחוות את הקב"ה.

ברוח זו כותב הרב בר-שאול במאמרו "זיו מלאכה" (מערכי לב, עמ' 191): "ההנאה מעצם העבודה יש בה משום אהבת העבודה ומשום אהבת הבורא... הנאה כזאת ודאי שהיא מרוממת את רוח העובד העושה במלאכתו ולבו שופע אמונה. אם כך ירגיש האדם, הרי הוא עולה עם העבודה - והיא מתעלה עמו. הוא רואה עצמו שותף למעשי יצירה של היוצר ברוך הוא... בעבודתו הוא מוסיף יצירה בעולם - כפי כוחו. הרי כאן רגש של דבקות בבורא. הרי כאן הנאה מזיו השכינה".

הכותב הינו רכז פעילות תורנית וחבר הנהלת נאמני תורה ועבודה. שאלות הגותיות בענייני עבודה, פרנסה וכדומה ניתן להפנות ל: orinoy1@gmail.com

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן