בעידן קונספירציית "ההדתה", באווירה הפוליטית ארסית של עוינות כבדה בין חלק מהציבור החילוני לציבור החרדי-הדתי, ההחלטה של אסנת גיספאן, המנהלת האמנות של הפסטיבל הצעיר (חוגג שלוש שנים בלבד), "יהודי, בינלאומי לתרבות עכשווית" שנפתח ב-3 בדצמבר, ה' כסלו בבית מזיא בירושלים, ויימשך עד 10 בדצבמבר, י"ב כסלו, לקרוא לו בשם המפורש "פסטיבל יהודי", היא גם אמיצה וגם מעוררת תקווה לבאות. כאנטיתזה אולי, לכל מי שתכנים יהודיים ואפילו הכינוי "מדינה יהודית", באים להם לא טוב, יש ציבור גדול בארץ שרוצה להתחבר גם לארון הספרים היהודי, וגם ליצירות מתחומי התיאטרון, הקולנוע, המוזיקה, המחול והספרות, שיש בהם נגיעה יהודית או חיבור לישראליות שורשית.
השמות הנוספים של הפסטיבל: עכשווי ובינלאומי, מעידים גם הם על מגמותיו הייחודיות. לא מדובר ביהדות בגוון המסורתי- כלייזמרי- תורני, אלא בגרסה עכשווית נוסח אמנת גביזון-מדן אולי, נועזת אולי, שאוספת אל מתחת לכנפיה גם את שיריו של סשה ארגוב, גם סיפורי חסידים מפי פרופסור זאב קיציס, גם הפקה של להקה מברזיל (אמרנו בינלאומי), בשם "אהבה קשה" על השסע בין חילוניים לחרדים בישראלי (חנה וצבי גדלו בקהילה החרדית במאה שערים, התחתנו בשידוך ונישואיהם הסתיימו כאשר צבי נוטש את העולם הדתי ועובר לתל אביב החילונית, עד שאחרי עשרים שנה השניים נפגשים שוב). וגם להקה מפראג המציגה את "מאדאם רובינשטיין", קומדיה על שתי הנשים שהקימו אימפריות קוסמטיקה בינלאומיות - הלנה רובינשטיין היהודייה ואליזבת ארדן.
צילום: יחצ
בפגישה עם גיספאן, המנהלת האמנותית של הפסטיבל המסקרן והמעניין הזה, שמעתי את ההנמקה הרעיונית והערכית שלו:
"זהו פסטיבל המביא לקדמת הבמה את הדיאלוג בין דתיים לחילוניים בתקווה לקדם את השיח באמצעות תרבות ואמנות. היה חשוב לנו להשמיע סיפורים, תרבויות וקולות הקשורים לנושא, כל מופע בפסטיבל מספר סיפור ומציג שאלות המעסיקות אותנו כחברה יהודית-ישראלית. אנחנו נוהגים לעשות הפרדות: חילוניים, דתיים, דתי לייט, חרדלים. אבל הפסטיבל הזה מיועד למגוון הקבוצות והמגזרים. כל אחד ימצא בו מופע המדבר בקולו".
המופע שבאחת מחזרותיו צפיתי, היה "רגע, רגע" – קבוצה של צעירים, חלקם בוגרי ניסן נתיב, שרה, משחקת ורוקדת את סיפורה של ילדות ישראלית טיפוסית, דרך שיריו של סשה ארגוב ובהם "פנס בודד" ("היה פנס בודד בקצה שכונה, והוא האיר את ילדותנו הקטנה, והוא האיר את משחקי המחבואים ולאורו היו הקדרים באים"), שיר השכונה ("חבר'ה חבר'ה רגע רגע") ועוד. הם עושים זאת בחן, כישרון ומרץ נעורים, אבל קשה להם להתחרות בחוויה הזכורה לי מימי נעורי ממופע "התרנגולים" בבימויה של נעמי פולני.
הפסטיבל מהווה הזדמנות להכיר את קבוצת התיאטרון הירושלמי העוסקת כבר למעלה משלושה עשורים בבחינת המקורות היהודיים כהשראה ליצירה. עיסוק חלוצי ופורץ דרך למה שהיום הוא כבר מגמה ואולי מהפכה יצירתית של אמנים ישראלים השואבים אנרגיות והשפעות ממקורות התרבות היהודית הקדומה והעכשווית. אומרת גיספאן: "אנחנו שמים דגש על ההיכרות עם האחר ללא פחד ממנו, וללא הדרתו". מסר חשוב עד כדי חיוני, באווירה הפוליטית והחברתית הארסית כיום.
צילום: יחצ
בנוסף למופע הפתיחה "רגע רגע" שמי שיחמיץ אותו בפסטיבל יוכל לראותו בהופעות אחרות של הלהקה ברחבי הארץ, ישיר גם האמן והזמר דני בסן שירים שהם תמצית החוויה הישראלית המוכרת כמו "הילד שבי", "רואים רחוק רואים שקוף", "קח לך אישה (ובנה לה בית)", "כשאת בוכה את לא יפה", "חצבים פורחים" ויספר את הסיפורים מאחורי השירים. עוד בפסטיבל: הדר גלרון בבכורה ירושלמית להצגה שלה "שריקה", מופע הומוריסטי בביצוע קומיקאים חירשים, קבלת שבת עם ההרכב "יוסף ואחד", "נר קטן" שהוא המופע החדש של פרופסור זאב קיציס ו"הלובלין בלוז" במוזיקה וסיפורי חסידים, ההפקה "ויאמרו... שימה לנו מלך" ועוד.
מומלץ כבר אמרתי?