אנחנו כאן בלב מדבר
צמאים למים חיים
ואתה על ראש ההר
מעל העננים
אין תשובות
אין סימן
כל כך הרבה ימים
במעגל סגור מסתובבים
סביב עגל הזהב
אין מי שיכה הסלע
מי יתן כיוון
באפלה כאן נלחמים על כל פרור
סביב עגל הזהב
הוא לא יורד מראש ההר
לא הוא לא יורד אל העם
הם יוצאים במחול טרוף
ושוכחים את עצמם
רוקדים סביב עגל הזהב
סביב עגל הזהב
מתחננים אליו
אל נא תעזוב אותנו עכשיו
היה לנו לאב
עדר נעזב
רוקד סביבו
קורא אליו לשווא
עגל הזהב
השיר מתאר לנו את הסיפור הידוע על עגל הזהב, אולם מזווית ראיה מפתיעה. התורה מתארת לנו את הסיפור מצד משה רבנו ואח"כ מצד אהרן (תיאור רגשות). שיר זה מדגיש צד שונה בשיר, את החוויה של בני ישראל, חוויה שהכתוב מקמץ בתיאורה.
השיר מחולק לשלשה בתים:
הבית הראשון מתאר את תחושת הניתוק בין משה רבינו לעם. הצורך של בני ישראל ב"מים חיים" הינו כפול, מחד במים ממשיים כפי שהיה במי מרה (מאורע שניזכר בו בהמשך), אולם המים החיים מסמלים גם תוכן רוחני, תוכן שמשה רבינו זוכה לו בהימצאו בראש ההר ואילו עם ישראל מנוע ממנו. עם ישראל נמצא למטה, מחכה לתשובות וסימנים שלא מגיעים. כיוון שאין שום דבר שימשוך אותם למעלה, הם תקועים למטה, במקום, בתנועה סיבובית, מתבחבשים בעצמם ולא מגיעים לשום מקום.
בבית השני המצב משתנה. החוסר הינו בדבר בסיסי יותר מאשר תשובות וסימן. לא ההנהגה הרוחנית היא שחסרה, אלא ההנהגה הפיזית, מישהו שיתן כיוון. עם ישראל, בפי אהוד בנאי, כבר לא שרים על כך שהם רוצים לשמוע "תשובות", אלא "כיוון" - לאיפה עלינו להתקדם פיזית. הבית מתחיל במילים "מי יכה הסלע", מילים המחזירות אותנו דווקא לאחד החטאים של משה רבינו. כאן אנו רואים שהגעגועים אינם רק להנהגה מוצלחת, אלא להנהגה כלשהי, אפילו אחת שעושה טעויות. האפלה וחוסר הידיעה בהם הם שרויים מדרדרים את בנ"י למדרגת חיות הנלחמות בחשכה על כל פירור. משה עדיין לא יורד. חוסר ידיעתו מובא בשיר בשתי רמות שונות: הוא גם נשאר בהר וגם לא יורד אל העם - כפילות שמשקפת, לדעתי, את שני הבתים הראשונים. ההידרדרות של בני ישראל ממשיכה והם מאבדים את עצמם סביב העגל.
הבית השלישי חותם את השיר בהחלפה של משה בעגל הזהב. כשאנו שומעים את השיר בפעם הראשונה אנחנו קצת מופתעים. נעצור לרגע ונחשוב, למי אנחנו מצפים שבני ישראל ישירו "אל נא תעזוב אותנו עכשיו / היה לנו לאב"? היינו מצפים למשה רבינו, ולא לעגל הזהב. בבית זה השינוי הושלם. בני ישראל מצאו מנהיג חדש, עגל הזהב, אותו הם מבקשים להפוך לאביהם. בבית זה מובאת גם ביקורת על החלפה זו, ביקורת הנרמזת במילים "עדר נעזב". המנהיג שהעדר הנעזב מצא לעצמו הוא עגל, פר שרק נולד, שעל פי הטבע אין ראוי פחות ממנו להנהגה.