כששומעים סיפור זה אחרת

תחבולות מלחמה
הצטרף אליהם. נצח אותם.

עם כל הצורך להתגבר לעתים כנגד חולשות ורצונות לא טובים שבתוכנו,
מזכיר לנו רבי נחמן את ההכרח לרענן את המאבק בחיוך, עורמה ובהרבה מצב רוח טוב.

דרכו של חסיד, שכשהוא נכשל ביצרו הוא פונה אליו ואומר:"'לחיים' יצרי, הפעם ניצחתני. אולם נראה מי יגבר בסיבוב הבא..."(ספר 'מדרש שבלב')

מְסַפְּרִים שֶׁאֶחָד, פָּגָע בּוֹ גַזְלָן וְרָצָה לְגָזְלוֹ.
שָׁאַל אוֹתוֹ הַגַּזְלָן: "יֵשׁ לְךָ מָעוֹת?"
הֵשִׁיב: "יֵשׁ לִי, בְּוַדַּאי אֶתֵּן לְךָ כָּל הַמָּמוֹן בִּשְׁבִיל נַפְשִׁי".
וְגָזַל אוֹתוֹ הַגַּזְלָן.
אַחַר-כָּךְ אָמַר זֶה הַנִּגְזָל אֶל הַגַּזְלָן: "אֵיךְ אָבוֹא לְבֵיתִי בְּלִי מָמוֹן? אַחַר שֶׁהָיִיתִי נָע וָנָד מִבֵּיתִי זְמַן אָרֹךְ כָּל-כָּךְ, עַתָּה אֵיךְ אָבוֹא רֵיקָם לְבֵיתִי? לָכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתִּירֶה עִם הָרוֹבֶה שֶׁלְּךָ בַּכּוֹבָע שֶׁלִּי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר שֶׁפָּגָע בִּי גַזְלָן".
וְכֵן עָשָׂה הַגַּזְלָן.
אַחַר-כָּךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנוּ עוֹד שֶׁיִּרֶה בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת אֲחֵרִים.
בַּסּוֹף הֵשִׁיב הַגַּזְלָן: "אֵין לִי עוֹד אֲבַק שְׂרֵפָה".
אָז עָנָה הַנִּגְזָל: "עַתָּה שֶׁאֵין לְךָ עוֹד אֲבַק שְׂרֵפָה בּוֹא לְכָאן". וְתָפַס אוֹתוֹ בְּעָרְפּוֹ וְקָרָא לִידִידָיו וְהִתְגַּבֵּר עַל הַגַּזְלָן וְנִצְּחוֹ.

אומרים ש If you can’t beat them, join them – "אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם".אז אומרים...זאת סיסמה של מפסידנים.להצטרף אל אלה שעד עתה נאבקת מולם, רק מפני שידם על העליונה, זו דרך קלה מדי. זו פשוט כניעה.אבל לפעמים דווקא כדי לנצח צריך לשחק את משחקו של היריב.לפעמים מלחמה חזיתית עיקשת היא מלחמה בטחנות רוח, הטחה חסרת טעם של הראש בקיר.הדרך הטובה ביותר כדי לא להתייסר מדילוגיו של סוס דוהר בעת שרוכבים עליו היא לקפוץ יחד אתו.לפעמים דווקא If you want to beat them, join them – "אם אתה רוצה לנצח אותם, הצטרף אליהם"!

הגזלן שעליו מספר רבי נחמן, איננו דמות מפחידה מהאגדות – שנינצל ממנה אם רק נתרחק מיערות אפלים.הגזלן הזה מקנן בתוכנו.הוא הנטיות המקולקלות שבנו – קנאה, תאווה, כעס, קוצר רוח, פחד, עצבות...כל אלה מאיימים לגזול מאתנו אוצרות יקרים לנו מאוד – את שלוות הנפש ושמחת החיים, את החיים הערכיים שלנו, את המוסר, את אהבת עשיית הטוב והחסד.כשבמקום לעסוק בעשייה חיובית אנו משוטטים ביערות האפלים שבתוכנו, כשאנו מסתובבים חסרי מעש, "מטפסים על הקירות" משעמום, הם יוצאים ממחבואם ומתנפלים עלינו – דורשים מאתנו שנזלול כהוגן, שנרבוץ מול הטלוויזיה, שנדקור חבר בעקיצה עסיסית, או שנסתכסך עם אדם אהוב.לכן, הזהירות הראשונה שמתבקשת מאתנו היא שלא להסתובב ביערות שבתוכנו. כששקועים בעשייה חיובית וסוחפת, אין פנאי נפשי לדברים אחרים.כבר אמרו חכמינו ש"הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום לידי חטא". בסגנון אחר אמר הרבי מקוצק לחסידיו, שהוא רוצה שיגיעו לידי כך שלא יחטאו פשוט מפני שלא יהיה להם זמן לכך...אבל לפעמים החצופים מתנפלים עלינו "לאור היום", במהלך עיסוקינו הרצויים והחיוביים, והם מסיחים את דעתנו מן החשוב לנו באמת.עלינו ללמוד להתמודד אתם.

זה לא כל-כך פופולרי להודות בכך שיש בנו צדדים מקולקלים. עוד פחות פופולרי מזה – להודות שלפעמים עלינו להכריז מלחמה עיקשת כנגדם.אבל עם יד על הלב, כשלא מנסים להאמין במה שפופולרי, אנו יודעים בינינו ובין עצמנו שמצבנו איננו מלבב כפי שהיינו רוצים,ושצדדים משמעותיים באישיותנו זקוקים לעיבוד ותיקון.

O.K., אנחנו מודים.יש בתוכנו שודדים שונים ומשונים, והנה אנחנו הולכים להראות להם מה זה…

רגע, רגע!לפני שששים אלי קרב צריך ללמוד תחבולות מלחמה.

המצרכים הדרושים:ביטחון,מרץ,שובבות וערמה,תקווה ואמון שאפשר לשנות ולהשתנות,והעיקר – מנה גדושה של מצב רוח טוב.

אופן ההכנה:"עושים חושבים".צריך עין פקוחה היטב כדי שבכלל נבחין ששודד לפנינו. לרוב הנוכל מתחזה לסוחר ממולח המבקש להציע לנו את "עסקת חיינו". אבל בואו ניזכר בפעם האחרונה שעשינו עסקה כזאת, וכמה מר הטעם שנשאר לנו בפה מאז...כמה מגעיל הרגשנו כשהעלבנו חבר כדי לזכות באהדת החבר'ה, כמה נזק הסבנו לעצמנו כשלא התאפקנו והתפרצנו בכעס כלפי אדם אהוב, או כמה ריקים ועצובים הרגשנו אחרי שמילאנו את תאוות לבנו.ה"עסקה" הזאת הולכת לעלות לנו ביוקר...

עכשיו, שגילינו את פרצופו האמיתי של הרמאי, הוא כועס ושולף את נשקו, מאיים שאם לא נמלא את תאוות לבנו נהיה אומללים פי כמה.לא להיבהל.בסיפור הזה מנצחים הטובים!

ראשית, עלינו לדעת איזה מין שודד עומד מולנו. צריך להעריך את כוחותינו ואת כוחותיו.

יש שודדים שהם כלב נובח שאינו נושך, שודדים שאוחזים אקדח צעצוע, שודדים, שלמרות הקשיחות המדומה, הם מפוחדים הרבה יותר מאתנו.לפעמים אנחנו יושבים עם בטן מלאה מול "עוד" פרוסת עוגה, ויודעים שזה "ממש לא יעשה לנו את זה", ושההרגשה הרעה של אחר-כך לא שווה את המתיקות של עכשיו.אבל מה נעשה?אין לנו ברירה, אנחנו לא יכולים לעמוד בפיתוי, רק עוד חתיכה אחת, אחרת…אחרת מה?אכן, מה יקרה אם לא נאכל?כשלא מתבלבלים, ומשיבים לגזלן בשאלה ישירה בחזרה כנגדו, פעמים רבות הוא נבהל ונמלט על נפשו.

יש גם גזלנים אחרים, "רציניים" יותר, כאלה שכוחם עמם. יש בתוכנו נטיות נפש פגומות, שאכן קשה לנו לעמוד מולן.קשה, קשה, אך לא בלתי אפשרי.פעמים רבות מדי אנחנו שוכחים את זה. נדמה לנו שהתגברות על מה שבא ומתחשק, שהשבת מלחמה שערה איננה אפשרית עבורנו, או שהיא תגבה מאתנו מחיר גבוה מדי.פעמים רבות אנחנו טועים בכך.יש לנו כוחות גדולים, ואין דבר מענג וממלא תחושת סיפוק יותר משִמחת השב ממערכה קשה עטור זר ניצחון; "עייף אך מרוצה".ממלחמה שכזאת חוזרים "עייפים אך מרוצים"…כשאנחנו מתגברים באומץ ומאמץ כנגד תכונות שליליות בתוכנו ומצליחים בהתמודדות, אנחנו מתמלאים כוחות גבורה חדשים. אנחנו מרגישים שיש לנו אופי, שיש לנו אישיות מוצקה ויציבה, שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו, ושאנחנו מוכנים להילחם למען הדברים שחשובים לנו.

אבל יש גם מצבים אחרים.יש גזלנים שהם איום ממשי.לפעמים אנו מרגישים באמת חסרי אונים מול התמודדויות שנדמה לנו שהן למעלה מכפי כוחנו.גזלן שכזה מתאר רבי נחמן בסיפור הזה.ישנם מצבים קיצוניים, שבהם אנחנו מרגישים שזה "כסף או חיים", שאם לא נלך אחר תאוות לבנו נשלם מחיר יקר הרבה יותר.מה נעשה?דווקא כאן עלולים להתרפות, ודווקא כאן צריך הרבה מרץ, ביטחון ואמונה.כבר אמרנו שמצרך היסוד בהתמודדות הזאת הוא הרבה מצב רוח טוב.אולי הדבר הראשון שעלינו לעשות בעת מצוקה שכזאת הוא לקרוא את סיפורו זה של רבי נחמן, ובכוח החיוך העולה על פנינו לשוש אלי קרב!כדברי רבי נחמן המפורסמים מאוד – העיקר – לא לפחד כלל!נאמין בכל לבנו שנצא מן המערכה הזאת שלמים וטובים יותר, וכך יהיה.נלעג לגזלן, נשחק את משחקו, אך במקום שיפיל אותנו ברשתו, נפיל אותו ברשתנו.הדבר כרוך בהפסד זמני, אבל איננו דואגים. אנחנו סמוכים ובטוחים שכל רכושנו ישוב אלינו.

לא תמיד נסכים לדרישות הגזלן.יש דברים שיקרים לנו כל-כך עד שנעדיף לסכן את חיינו ולא לתת אותם לשודד.ישנם מעשים שאנו יודעים כי אינם לגיטימיים בשום מצב.לא נלעג, למשל, לאדם אחר, גם אם נדמה לנו שהדבר ממש קריטי לדימוי שלנו בעיני החברה ובעיני עצמנו, לביטחון העצמי ולשמחה שלנו.

שאל אותו הגזלן: "יש לך מעות?" השיב: "יש לי, בוודאי אתן לך כל הממון בשביל נפשי"

אך כשמדובר ב"כסף" בלבד בוודאי ניתן אותו בשמחה וללא עיכוב.הנה, נזלול עוד פרוסת עוגה בפה מלא, נהנה מכל לעיסה, ולעזאזל הדיאטה....כן, נכון שהבטחנו לעצמנו לקום הבוקר "כמו נמר", ובכל זאת נתכרבל מתחת לפוך החם שעה נוספת.

אחר-כך אמר זה הנגזל אל הגזלן: "איך אבוא לביתי בלי ממון, כי הייתי נע ונד מביתי זמן ארוך כל-כך, ועתה איך אבוא ריקם לביתי? לכן אני מבקש ממך שתירה עם הרובה שלך בכובע שלי כדי שיהיה ניכר שפגע בי גזלן"

לאחר שוויתרנו על "עקרונות" ו"פרנציפים", לאחר שהלכנו אחר נטיית לבנו בניגוד למה שתכננו ורצינו, עלינו לאזור אומץ רב כדי לוותר ויתור נוסף.

כן, נכשלנו.נכנענו לגזלן, ונתנו לו כסף שאספנו בעמל רב –"שברנו" את הדיאטה, נשארנו לישון עד שעה מאוחרת, או דאגנו לאינטרסים אגואיסטיים במקום לדאוג לרווחת אחרים.נוכל לשוב הביתה ולנסות לשכוח מהסיפור מהר ככל האפשר, אך לא נרוויח מכך דבר. הסיכוי היחיד להשיב לעצמנו את הממון הוא "ללכת על" תדמית הנגזל.הוויתור האמיתי הוא הוויתור על תדמיתנו.בשמחה ובלי פחד, זוכרים? ביוזמתנו נבקש מן הגזלן לירות לנו בכובע, במעיל ובחולצה.הנה, עכשיו כולם רואים שהפסדנו את כספנו בשוד.כולם רואים, ובעיקר אנחנו...

פירוש הבקשה מהגזלן לירות בבגדים שלנו היא ההשלמה עם החולשות שבנו מבלי לנסות לחפות עליהן.אנו יכולים להדחיק את הכישלונות, להתעלם, לשכוח, לברוח, לנסות לסלוח,ואנו יכולים להפוך ראש, ובצלילות הדעת לירות לעצמנו במסכַת התדמית שניסינו לחבוש;לעמוד מול המראה ולהודות בפה מלא שלפעמים אנחנו לא כל-כך מוצלחים כמו שחשבו אחרים, לפעמים אנחנו לא כל-כך מוצלחים גם כמו שחשבנו אנחנו בעצמנו."לירות" לעצמנו בתדמית – פירושו להודות שיש לנו כוח רצון חלש ממה שחשבנו או שהראינו לאחרים, שיש לנו פחות משמעת עצמית, שאנחנו פחות ערכיים או טובי לב ממה שהיה נדמה.

ואם לא נודה?גם אם נברח מהאמת, האמת לא תברח מאתנו.אם ננסה לתת לשודד את כספנו ולהתעלם ממה שקרה, הגזלן שגילה שאנו טרף קל, ישוב ויארוב על דרכינו במקומות אחרים נוספים.נדמה לנו שהשארנו אותו מאחור, אך כצל הוא מתלווה אלינו וישוב לתקוף במפתיע.ההתכחשות לכישלון תגרור כישלון נוסף בעקבותיה.אולם אם לא נפחד מנשקו, אם ננהל אנחנו את המתרחש, וניתן לו לכַלות את כדוריו על-פי רצוננו ולא על-פי רצונו, במוקדם או במאוחר יכלה "אבק השרפה". הוא פשוט ימַצה את עצמו עד חוסר אונים.יותר מכך – אנחנו נופתע מן השלב המוקדם שבו יקרה הדבר.ככל שהגזלן נראה מפחיד יותר בתחילה, כך הוא מתגלה כחלש ואומלל יותר בסופו של סיפור.הנשק המאיים ביותר שברשות השודד שבתוכנו הוא האיום על תדמיתנו. כשאנחנו לא מפחדים מלוותר עליה, ולהודות שאנו לא כאלה מוצלחים כפי שהיינו רוצים, אנו "פורקים" בכך את הגזלן מנשקו.ויתרנו על תדמית ה"מוצלח" שלנו, ובכך קרענו מעל פני הגזלן גם את מסכת תדמיתו המפחידה והמאיימת.

לפעמים הגזלן איננו נטיות רעות שבתוכנו, אלא מצוקות שמזמנת לנו המציאות.תוכניות שתכננו ולא התנהלו כפי שרצינו, דברים שציפינו שיקרו ולא קרו. השקענו מאמצי גוף ונפש בעניין מסוים, והמציאות טפחה על פנינו.ההצלחה נגזלה מאתנו, וכעת עלולה להיגזל מאתנו גם שלוות הנפש שלנו בעקבותיה.צריך להרפות מהעקשנות שדברים יסתדרו דווקא כמו שנראה לנו מתאים.אם "נלך עם" העובר עלינו, אם כשלא הולך כמו שאנו רוצים, נרצה כמו שהולך, ישוב אליכם כסְפנו שנגזל, ישובו אלינו הדברים שכָסַפנו אליהם וקיווינו להם, באופן שלם וטוב יותר ממה שציפינו.

מה שנכון בינינו ובין עצמנו נכון גם ביחסים עם הזולת.ייתכן שאתם מרגישים שחלק מהאנשים סביבכם מאיימים לגזול מכם דברים יקרים, שהם מתחרים אתכם על אהבה, על תשומת לב, על קידום בתפקיד ומשרה טובה. ייתכן שחששותיכם אינם אלא דמיון (חלקם הוא בוודאי כזה...), ייתכן גם שחששותיכם מוצדקים בהחלט.כך או כך, לרוב תרוויחו הרבה יותר אם במקום עימות חזיתי פשוט תבקשו מהמאיימים עליכם "לירות" בכם ביוזמתכם.אם למשל ישנו אדם שמרבה להעביר עליכם ביקורת, בפניכם או מאחורי גבכם, נסו להקדים ולבקש ממנו שיעיר לכם ויתקן את טעויותיכם, שיטיח את דברי הביקורת שלו ישר בפרצופכם.בקשו לשמוע עוד...ועוד...גם בכובע... גם במעיל...הקפידו לבסוף גם להודות לו בחיוך לבבי."אתה צודק. באמת הגיע הזמן שאתקן את העניינים שעליהם אתה מעיר, ואני מודה לך על שאתה מסב את תשומת לבי לכך". מן הסתם, תגובה שכזאת תגרום לאבק-השרפה שברשותו לכלות במהרה, ולא תותיר לו מוטיבציה להשיג ממנו עוד...

בדיוק ביחס לעניינים כאלה סיפר רבי נחמן את סיפורו זה. "חכמים" שונים ומשונים היו נכנסים אל רבי נחמן כדי להתווכח ולהתנצח עמו על רעיונותיו, ופעמים רבות היה רבי נחמן נותן להם להרצות טענותיהם באורך רוח גדול. כביאור להתנהגותו הוא סיפר את המשל הזה. הוא פשוט אפשר להם "לירות" ככל שהם רוצים...

יש סגנון מקרים נוסף.עד כאן תיארנו מקרים של החלטה מכוונת לסגת ולתת ביד היריב את אשר הוא תובע, לשם ניצחוננו בהמשך ההתמודדות.ואולם כמובן, יש גם מקרים רבים שבהם לא היינו מוכנים לוותר לגזלן,ובכל זאת הוא הצליח לחטוף מאתנו רכוש יקר.נלחמנו כדי להתגבר על חולשות, אך בסופו של דבר מעדנו.עקרונות חשובים להתמודדות במצבים כאלה מתוארים בסוף הפרק "גם כשעצוב שמח", ועיקרם הוא שלמרות הנפילה במעשינו אסור שניפול ברוחנו. האופטימיות היא נשק הכרחי כדי להשיב לנו את הרכוש שאבד מאתנו.

אך נוסף על כל זה נצרך מאוד גם המתואר בפרק זה – גם כשהנפילה איננה יזומה על-ידינו – ההכרה בכישלון וההשלמה עם התדמית המתלווה לכך הן שלבים קריטיים לשם היכולת להשתקם ולעמוד על רגלינו שנית.

כשלא חוששים מן הכישלון, כשלא בורחים ממנו אלא צועדים לעומתו באומץ ובעיניים פקוחות, מרוויחים כפל כפליים. מתמודדים בגבורה מול יריבים שבתוכנו ומחוץ לנו.מצטרפים אליהם. מנצחים אותם.

זה כל הסיפור...

שקיעה בעשייה חיובית מגרשת ממילא הרבה מחושך הריקנות וההתפתות ללכת אחר תכונות לא רצויותיש תכונות לא רצויות שכשלא מפחדים מהתמודדות אתן הן נעלמות מאליהן.יש התמודדויות הדורשות מאמצי התגברות לא קלים אך בכוחנו לעמוד בהן ולנצח, גם אם נדמה לנו בתחילה אחרת.יש התמודדויות שבהן דווקא הוויתור וחוסר ההתעקשות לנצח הם המפתח לניצחוןכשאנו נגררים בעל כורחנו אחר תאוות לבנו,המוכנות להודות בחולשה ובכישלון סוללת את הדרך להיחלץ מכך בעתידכלפי עצמנו, כלפי אחרים, כלפי מאורעות החיים – בכל עניין, ההרפיה מההתעקשות שדברים יתנהלו דווקא כרצוננו,היא שמסייעת להגשמת רצוננו בפועל

אֵ-ל גִּבּוֹר
הִתְמוֹדְדוּיוֹת רְצוּפִים כָּל חַיַּי,
וּבְכֻלָּן אֲנִי מְבַקֵּש אֶת יָדְךָ הַמּוּשֶׁטֶת.
עָזְרֵנִי נָא שֶׁלֹּא אַבִּיט עַל מִגְרָעוֹתַי בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ חָלִילָה,
שֶׁאֲצַפֶּה וַאֲיַחֵל לְתִקּוּנָן, וְאֶאֱזֹר אֹמֶץ לְהִתְמוֹדֵד עִמָּן,
וְעִם זֶה, נָא תֵן בִּי בִּינָה לָדַעַת אֶת הַנִּדְרָשׁ מִמֶּנִּי,
מָתַי נָכוֹן לְהִתְעַקֵּשׁ, לְהֵאֲבֵק וּלְהִתְגַּבֵּר, וּמָתַי לְהַרְפּוֹת מִן הַמַּאֲמָץ,
תֵּן בִּי אֶת שִׂמְחַת הַשָּׂש אֱלֵי קְרָב, וְאֶת גְּבוּרָתוֹ.
אַמֵּץ כֹּחִי בְּכָל שְׁלַבֵּי הַמַּעֲרָכָה,
גַּם כַּאֲשֶׁר אֲנִי נָסוֹג לְשָׁעָה.
תֵּן בִּי פִּקְחוּת וְעָרְמָה רַעֲנָנָה בְּהִתְמוֹדְדוּתִי,
תֵּן בִּי שַׁלְוָה לְהוֹדוֹת בְּכִשְׁלוֹנוֹתַי וּמַפָּלוֹתַי,
וּמִתּוֹךְ הַבִּטָּחוֹן, הַשַׁלְוָה, הַשִּׂמְחָה וְהָאֹמֶץ,
שׁוּב וְהָקֵם אוֹתִי לְנַצֵּחַ וּלְהַכְרִיעַ אֶת כָּל חֻלְשׁוֹתַי לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה
לִי וְלָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

כששומעים סיפור זה אחרת מאת: צבי איל, איורים: אוריאל ברקוביץ' בהוצאת ידיעות אחרונות. 225 עמ'.