שבט תשס"ג, בחירות לכנסת השש-עשרה. מר אלבוחר התלבט עבור איזו מפלגה יצביע הפעם. בעבר זו לא הייתה שאלה, כמו שחרדי ספרדי הוא ש“סניק, כיפה סרוגה היה מפד“לניק. אבל הוא הרגיש לכוד בתוך המפלגה האפורה, נמאס לו להיות דתי מגזרי - הוא החליט שהוא דתי לאומי. 'הפעם' חשב לעצמו 'אבחר במפלגה לאומית גדולה המייצגת את כלל ישראל' ביום הבחירות הוא בא לקלפי עם החלטה מוצקה, הפעם הוא יצביע לליכוד, כל הפרסומים על שחיתויות במשפחת שרון רק חזקו את עמדתו. "מה לא תעשה התקשורת השמאלנית הזו בשביל להפיל אותו", אמר לכל מי שחפץ לשמוע. המדגם בערב בישר טובות. אבל הוא המתין לתוצאות האמת ולקולות הימאים, במשך הלילה האזין למשדר המיוחד בו ספרו בוועדה המרכזית את הקולות עד שנרדם. ביום למחרת לא היה קץ לאושרו, מפלגתו החדשה דרסה את כולם וגרפה לא פחות משלושים ושמונה מנדטים. 'איזו אחדות יש בימין' חשב לעצמו ושמח שבחר במי שבחר.
אב תשס"ה. מר אלבוחר היה באבל ממש, ולא רק על בית המקדש שחרב לפני אלפיים שנה, גם על עשרים ושישה ישובים שחרבים אל מול עיניו ממש. בחלומות הכי רעים שלו הוא לא האמין ששרון שהכרזתו 'דין נצרים כדין תל אביב' עוד הדהדה באוזניו, יעשה כדבר הזה. וכל הסרטים הכתומים שקשר בכל מקום, על המראה הפנימית באוטו, האנטנה בחוץ, בתיק, על הידית בדלת הבית, הצמיד על היד וגם כל ההפגנות שהקפיד ללכת - לא הצליחו לעמעם את ההרגשה החמוצה שידו הייתה במעל שנתיים קודם בבחירות לכנסת.
אדר תשס"ו, בחירות לכנסת השבע-עשרה. למר אלבוחר לא היה כל כך חשק להצביע, חברים שכנעו אותו שכל קול פחות לימין זה עוד קול יותר לשמאל. הוא השתכנע. 'הפעם' הרהר 'אצביע למפלגה עם הכי הרבה אידיאלים, שלא תיתן שמה שהיה בשנה שעברה יקרה שנית' אך למרבה צערו למפלגה עם הכי הרבה עקרונות ואידיאלים לא היו הרבה מצביעים, וקולו יחד עם שאר קולות חבריו לפתק הלכו לפח. באותה שנה לא היה כל כך אכפת לו, אולם בכל זאת, בתוך תוכו הצטער שקולו לא השפיע במאומה לטובת חיזוק מפלגות הימין.
שבט תשס"ט, בחירות לכנסת השמונה-עשרה. מר אלבוחר התלבט כהרגלו למי ייתן את קולו הפעם. אולי ישוב למפד"ל הישנה או יבחר הפעם באיחוד הלאומי. אך המועמדים נראו לו מיושנים מדי, אפורים מדי, אשכנזים מדי והיה להם שפם. הוא לא הרגיש כל כך בנוח להצביע להם. פרסומת אחת שהופיע שוב ושוב בעלוני בית הכנסת הצליחה לשכנע אותו. אלי ישי, עמד גאה למולו והכריז שגם אנחנו, כלומר הוא, הציבור שלו 'מה אכפת לי איזה כיפה הוא לובש?' שאל את עצמו 'אם הם עושים הרבה גם למען החלשים וגם למעני, ואם הם באמת ילכו עם הימין, למה שלא אחזק אותם?' המשיך לשאול את עצמו. ואכן, על אף שלא חשב מעולם שיושפע מאיזו פרסומת למפלגה כזו או אחרת, ביום הבחירות הוא שלשל ש"ס בקלפי.
אלול תשנ"ב, תחילת שנת הלימודים תשע"ג. בנו הבכור של מר אלבוחר סיים את לימודיו היסודיים ועלה בשעה טובה לחטיבה. מר אלבוחר, שחינוך ילדיו בראש מעייניו, רשם את בנו לישיבה תיכונית נחשבת באזור מגוריו. כשקיבל את דרישת התשלום בדואר חשכו עיניו 'מה הם נורמאלים?' הרהר בכעס 'הוא הולך ללמוד באוניברסיטה? איפה חוק חינוך חובה חינם?' כשנפגש מר אלבוחר עם המנהל הלה הסביר לו שהמצב החמור ידוע, אך המדינה כבר לא מתקצבת חינוך תורני מוגבר בישיבות התיכוניות, והתשלום נופל על ההורים. "איך אני אמור לממן את זה?" שאל אותו "יש לי עוד חמישה ילדים, בלי עין הרע, אם לכל אחד אשלם ככה אנו נקרוס" התלונן לפניו. "תגיש בקשה לוועדת הנחות, הם משתדלים להתחשב" הציע לו המנהל. "אני לא מבין" אמר מר אלבוחר "אני למדתי בפנימייה, וההורים שלי שילמו רבע ממה שאני משלם". "אל תשווה את מה שהיה פעם למה שהולך היום" חייך המנהל חיוך מר "פעם היה תקציב כמו שצריך, היום עם מעט המנדטים שיש לנו בכנסת אף אחד לא סופר אותנו וכל שנה ממשיכים לקצץ". "איך ההורים מסתדרים?" תמה אלבוחר. "אני אגיד לך את האמת", אמר המנהל, "הרבה ממש חיים בדוחק בגלל זה, ויש שפשוט שולחים את ילדיהם לתיכונים הדתיים או אפילו לישיבות שחורות, שם לא משלמים כל כך הרבה".
שבט תשס"ג, בחירות לכנסת התשע-עשרה. הפעם מר אלבוחר כבר לא מתלבט, הוא ממש מרגיש שמשהו חדש מתחיל, הוא עוקב אחר הסקרים ומבין שלא רק הוא מרגיש זאת, אחרי הרבה זמן הוא מרגיש באמת בבית.