הרב סתיו: "הגיע הזמן שנדע לבקר את מה שאנחנו צורכים"

שבוע הספר כאן, והוא מספק לנו הזדמנות להציץ לאתגר של צעירים במגזר הדתי: לצרוך ספרים איכותיים ובה בעת לשמור על גבולות ערכיים. איך עושים את זה? האם מותר לקרוא ספר לשם השעשוע בלבד או שקריאה היא בהכרח הזדמנות לחינוך? האם יש מתכונת מדויקת לצריכת ספרים? יהודה ליבוביץ' וליאור פלמון פנו לבני נוער, לסופרים ולמחנכים והביאו לכם תמונת מצב מלאה.

חדשות כיפה עיתון זרעים, בני עקיבא 06/06/18 15:53 כג בסיון התשעח

הרב סתיו: "הגיע הזמן שנדע לבקר את מה שאנחנו צורכים"
הרב סתיו, צילום: פלאש 90

"תכנים מיניים או אלימים לא נעים לי לקרוא. אם אני נתקלת בהם אני עוברת ספר או מדלגת על הקטעים האלה. אני חושבת שעל כל ספר שקוראים וכל סדרה או סרט שרואים צריך לקבל המלצה, כדי לדעת שזה תוכן שכדאי לצרוך", אומרת תהילה (שם בדוי), חברת שבט אורות בסניף קשת, ופותחת צוהר לעולמם של בני הנוער המתמודדים עם הרצון לצרוך ספרים איכותיים ובו בזמן לשמור על הגבולות הערכיים שחונכו עליהם.

"בעבר קרה שהייתי נבהלת מתכנים פחות ראויים בספרים ומדלגת על העמודים, אבל היום אני כמעט לא מגיעה לספרים מהסוג הזה, ואם כן, אני לא נרתעת כל כך ועוברת עליהם בלי להתעמק", משתפת רות (שם בדוי), חברת שבט מורשה בסניף אבני חפץ. "אני לא מחפשת קשר ישיר בין העולם היהודי-דתי שלי לבין קריאת ספרים; אני אפילו מעדיפה שתהיה שם כמה שפחות השקה כי  ככה לומדים ספרות בבית הספר".

"ספר טוב מבחינתי הוא ספר שאני ממשיכה לעסוק בו גם לאחר שסיימתי לקרוא אותו, אם אני לוקחת ממנו מסרים או מחשבות", אומרת אחינועם ימיני, חברת שבט מורשה בסניף נוב. "התוכן של הספר צריך להיות איכותי ולא רדוד או פוגעני, מכיוון שהרדידות לא משרתת את העלילה".

 

לכתוב ממקום בוער

לכבוד שבוע הספר נכנסנו לעולם הספרים ולעולם הנוער הדתי-לאומי והחלטנו לבדוק אם ספר יכול להיות לצורך פנאי ושעשוע בלבד או שעליו לשמש בהכרח הזדמנות לחינוך ולמידה. אילו קשיים יש בבחירת ספרים, ואיך נכון לצרוך אותם? האם יש מתכונת מדויקת או "איש הישר בעיניו יעשה"?

"סופר לא צריך לחשוב שהוא מחנך את העולם בבואו לכתוב את ספריו. אם סופר חושב: 'עכשיו בא לי לחנך את העולם, בוא נכתוב ספר', הספר יצא גרוע ומשעמם", טוענת יפעת ארליך, סופרת ועיתונאית שכתבה את 'מה יקרה אם אמות מחר בבוקר', סיפור חייה של דפנה מאיר הי"ד, ובשנה שעברה פרסמה את הספר 'כמה מוכר, כמה זר'.

"כתיבה היא תהליך יצירתי, חופשי ממחשבות על חינוך. הסופר צריך לגעת בסוגיות הכאובות ביותר, והוא צריך לעשות זה בצורה הכי אותנטית שיכולה להיות, בלי מחשבה על החינוך. אני כן חושבת שספר טוב גם מחנך, אך זה התוצר הנלווה שלו. הוא קודם כול חייב להיות טוב מבחינה אומנותית וספרותית, והערך הנוסף שלו הוא שתהיה איזו הרחבת הדעת. הספר יכול להצמיח בנו תובנות שכליות וגם תובנות רגשיות".

צילום: pixabay

 

 

כיצד יוצרים ספרים שהם גם מהנים וגם מרחיבים את הדעת, ובמובן מסוים מלמדים?

"אני חושבת שסופר צריך לכתוב מהמקום הבוער שבתוכו. אם הוא יעשה את זה בצורה אמיתית, הסיכוי שלו לגעת בלב של הקוראים ולנער אותם לחשיבה ולשינוי יהיה גבוה יותר, אבל דווקא ממקום משוחרר ולא ממקום ש'אני המורה שעכשיו אבוא ואלמד אתכם'. לא כל מחשבה שיש לסופר בראש הוא צריך לשתף עם הקוראים. גם באותנטיות צריך לשמור על גבולות ועל שיח נקי. אני חושבת שאפשר לכתוב על אהבה, אבל צריך לעשות את זה בעדינות רבה מאוד שמבטאת את זה שאהבה היא חלק מהחיים, חלק בריא מהחיים שאי אפשר להתעלם ממנו, אבל גם לא להפוך אותו למרכז הספר, כי אז הספר הופך רדוד מאוד".

גם הסופרת אמונה אלון, שכתבה ספרי מבוגרים וילדים, ובהם 'ותכתבו: אהובתנו' ו'שמחה גדולה בשמיים', חושבת שהמקום שממנו ניגש הסופר לכתוב את הספר משמעותי.

"קריאת ספרים יכולה הן לשעשע הן לחנך, אבל זה קורה רק אם הסופר לא כתב אותו כדי לשעשע או לחנך אלא כדי לספר סיפור. כששואלים אותי מה המסר של הסיפור שכתבתי, אני משיבה ש'מסר' ביידיש משמעותו סכין, והשאלה הזאת היא מבחינתי סכין שחותכת את היצירה שלי לחתיכות, או כמו שאומרת הסופרת האמריקנית אן למוט בספרה המומלץ 'ציפור ציפור': 'אם יש לכם מסר, תשלחו מסרון'.

"בזמן עבודה על ספר אני משתדלת לכתוב 'מעצמי אל עצמי', כהגדרתו של הסופר עגנון. אין לי מטרה מלבד הניסיון לבטא את החוויה האישית האוניברסלית באופן הכי מדויק שאפשר, כפי שאני חווה אותה באופן אישי. המציאות מוכיחה שככל שסופר מספר באופן יותר אישי ופנימי את הסיפור של עצמו, כך יותר קוראים ימצאו בסיפורו את עצמם. אם הכותב הוא אדם ערכי, קרוב לוודאי שהקוראים ימצאו שם גם ערכים שמעוררים בהם הזדהות".

אמונה אלון

אמונה אלוןצילום: Yonatan Sindel/Flash90

האם יש ספר שלא היית צורכת או נושאים שהיית נמנעת מלכתוב עליהם?

"כל ספר מעניין אותי וכל הנושאים ראויים בעיניי לביטוי בכתיבה, בתנאי שלא מדובר בהתייחסות שטחית וחיצונית אלא בחתירה למשמעות ולעומק".

"אני לא משתמש בספר כדי לחנך מישהו, אבל בהחלט כדי לומר איזו אמירה, כדי לעורר איזו מחשבה, נקודת מבט", אומר הרב ליאור אנגלמן, ראש בית המדרש הקהילתי בכפר סבא וישיבת 'בינות' ברעננה, מחבר הספר 'לא מפסיקים אהבה באמצע'. "לימוד תורני גורם למחשבות לרוץ, אבל הספרים נועדו לדבר על החיים. אני חושב שאם אנחנו רוצים תורה שהיא תורת חיים, היא צריכה לדבר דרך סיפורי החיים, דרך התמודדויות של החיים. לכן ספר הוא כאילו תרגום של התורה שלומדים בבית המדרש למרחבי החיים, למה שקורה מחוץ לבית מדרש וגם בתוך בית המדרש, הסיפור האנושי".

הרב אנגלמן משתף מהם גבולותיו הספרותיים: "כל המרחב שמעורר יצרים, בעיניי לא כדאי לכתוב אותו ולא כדאי לקרוא אותו. המרחב הלא צנוע ומעורר התאוות לא נראה לי מתאים, וככלל, כל ספרות שעוסקת בתרבות שטחית וריקה. יש הרבה ספרים שהם סתם התנהלות אנושית זולה. בעיניי יש ערך לספר כשהוא מעורר התבוננות, מחשבה, העמקה, בירור של עולם הערכים. אני כן מאמין שיש ספרים איכותיים מהסוג הזה, וברור שצריך עוד סופרים שכותבים ספרים איכותיים וערכיים".

 

ספרות מרוממת

הרב דוד סתיו, רב היישוב שוהם ויושב ראש ארגון רבני צהר, חושב שספר צריך לבוא ממקום שירומם את הקוראים ולא יוריד אותם. "יש כמה רמות של קריאת ספר. הרמה הראשונה היא קריאה שהיא לימוד תורה. זאת אומרת לאו דווקא משנה או גמרא, אלא כל דבר ששם תורה עליו. אז ודאי שכל לימוד כזה, שעניינו הרחבת הידע של האדם וקיום תלמוד תורה במובן הכי רחב שלה, הוא רמה גבוהה של קריאת ספר.

"הרמה השנייה של קריאת ספרים נועדה להעשיר את עולמו של האדם. היא כמובן קיימת אצל ילדים, והיא ספרות שמרוממת את עולם הדמיון או שמפגישה את הילדים עם אירועים היסטוריים או עם דמויות היסטוריות דרך כל מיני סיפורים שאינם בהכרח מדויקים, אבל בהחלט מרוממים את האדם.

"הרמה השלישית היא ספרות שהיא סוג של הפגת שעמום, והיא איננה מרוממת לא את המחשבות ולא את הידע, אבל היא עוזרת לאדם להעביר את זמנו לבל ישתעמם. הסוג הרביעי הוא השלילי ביותר, וגם רבותינו התריעו מפניו, וזו ספרות שמורידה את רמתו הרוחנית של האדם, בין שבשל חוסר הצניעות שבה ובין שמצד הדעות שבה. הסוג הרביעי שלילי, הסוג השלישי ניטרלי ושני הסוגים הראשונים ראויים ומומלצים".

הרב דוד סתיו

הרב דוד סתיוצילום: פלאש 90

 

מה עומד לנגד עיניך כאשר אתה כותב ספר?

"הספרים שאני כותב אינם ספרות, הם תורה. מי שעוסק בהם לא בא להינפש או להפיג שעמום אלא ללמוד. כשכתבתי את ספריי הרצון היה לאפשר ללומד להתמודד גם עם עולם הפנאי וגם עם עולם המשפחה. רציתי שלנוער ולמבוגרים שלנו יהיה מענה הלכתי והשקפתי לרכישת הידע להתמודדות עם הסוגיות האלה".

הרב סתיו משתף בדעתו על האופן שכדאי לצרוך ספרים: "אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו כחברה נדע לבקר את מה שאנחנו צורכים. לדעת שלא כל מה שיש במדף בהכרח מתאים והולם את הערכים שלנו. לכן אדם בראש ובראשונה צריך לעשות בירור כשהוא צורך ספר, לשאול חברים, את הספרנים, לבדוק מה יש בספר, לברר מה אומר עליו מי שכבר קרא את הספר, הן מבחינת צניעות הן מבחינת ניבולי פה, אם הוא מנמיך את רוח האדם או מרומם אותה, ולא לבחור רק על פי הכריכה או הכתוביות או הפרסום האינטנסיבי שיש לספר ברדיו או בעיתון.

"כמו כן, מקריאה ראשונית בדף הספר אני חושב שהאדם יכול לזהות לאן הספר לוקח אותו. אם הספר לוקח אותו למקומות שיכולים להרים אותו או להוריד אותו. וטוב שהאדם יבחן את הדבר הזה על פי דעתו הבריאה. הנקודה השלישית היא שהאדם צריך לזכור שאם לקח ספר וגילה שאינו מתאים, הוא צריך לדעת גם לסגור אותו, אפילו אם זה קשה.

"לספרים יש פוטנציאל רב להשפיע על האדם כמו ערוצים אחרים, אף על פי שזה נראה ערוץ תמים יותר. פוטנציאל אחד הוא לטעת בנו מחשבות ותפיסות עולם לא ראויות. לא בכדי יש ספרות שכל עניינה לעורר את הדמיון ואת התאוות ולעיתים לעורר יחס מחפיץ מאוד לנשים על ידי עידוד יצירת קטעים שמעוררים את הדמיון. פעמים רבות ספר יכול לפגוע בנקודות עמוקות יותר מסרט.

"חשוב לי להדגיש: זו ברכה גדולה שילדינו יקראו ספרים, וחשוב מאוד שנקרא, הקריאה מעשירה את השפה ואת הדמיון, היא מעשירה את הרוח. כל אחד על פי יכולתו יבחר את הספרות שתרומם אותו ותרומם את השפה הערכית שלו ותרומם את המחשבות שלו, זה ודאי הדבר הרצוי ביותר. מה שלא רצוי הוא לקרוא ספרות שמעוררת יצרים, מלאה ניבולי פה ואיננה מרוממת אלא מנמיכה".

צילום: pixabay

 

אוהבים לקרוא? ראו אילו ספרים המרואיינים שלנו ממליצים לכם לקרוא!

הרב דוד סתיו ממליץ על הספר 'פלא' מאת ר"ג פלאסיו / תרגום לעברית: שהם סמיט ואמנון כץ

הספר מתאר שנה מחייו של ילד ששמו אוגוסט, הסובל מתסמונת גנטית נדירה המופיעה כעיוות בפניו. ״נחשפתי לספר בעקבות הבת שלי, ומאוד התרגשתי ממנו ושמחתי בו. אני חושב שזה ספר שנותן המון מקום למחשבה ומעורר אותנו לרצות להיות טובים יותר. בהחלט ספר מצוין".

 

הרב ליאור אנגלמן ממליץ על הספר 'שירת מרים' מאת סמדר שיר

סיפורה של מרים פרץ, אשר איבדה את שני בניה וגם את בעלה, שליבו לא עמד בנפילת בנו הבכור, והפכה סמל של שכול ושל עוצמה. סמדר שיר מתארת את סיפור חייה, שהוא סיפור של אֵם ומולדת, של אהבת הארץ, אהבת העם והמדינה ושל ניצחון הרוח והאמונה.

"יש לי הזכות להיות בן משפחה של מרים, ויש לנו קשר מאוד הדוק. הנקודה הייחודית אצל מרים היא שילוב בין חוכמה עמוקה מאוד וערכים גבוהים מאוד ובין החלטה להישאר אדם תמים, מאמין ולא ציני, אדם שמלמד איך האדם יכול לצמוח ממקומות שבורים גם אם זה נראה בלתי אפשרי. הספר הזה מעביר את המסר הזה לכל אורכו".

 

יפעת ארליך ממליצה על הספר 'עפיפונים' מאת רומן גארי / תרגום לעברית: אביטל ענבר

הספר הוא רומן היסטורי שכל עלילתו מתרחשת בימי מלחמת העולם השנייה והמערכה על צרפת. ״אני אוהבת מאוד ספרים שעוסקים במלחמת העולם השנייה ובשואה. אני מרגישה שכל הדמיון האנושי לעולם לא היה יכול לדמיין דבר נורא כל כך כמו השואה. בשביל מה אנחנו צריכים להמציא עלילות אם כל הדבר הזה קרה במציאות? אנחנו יכולים ללמוד מזה המון״.

 

אמונה אלון ממליצה על סיפורי תנ"ך, משנה ותלמוד

"אני ממליצה לחזור שוב ושוב אל סיפורי התנ"ך, המשנה והתלמוד, על חיי החכמים ועל היחסים ביניהם. אני שואבת השראה אין-סופית מן העברית היפהפייה של המקורות שלנו, וכמו כן מן ההבנה בנפש האדם באשר הוא אדם, באשר הוא כל אחד מאיתנו".

 

עמיחי ברהולץ, עורך תחום יהדות בידיעות ספרים, ממליץ על הספר 'אורנים' מאת ימימה חובב

הספר מספר את סיפורה של סטודנטית ירושלמית רווקה ומוצלחת, שבצד האינטריגות האקדמיות שאליהן היא נקלעת וסיפור האהבה העדין והמורכב שנרקם בחייה, היא חוקרת סוד משפחתי המתכתב באופן מופלא וגאוני עם תחום המחקר שלה ועם נשוא אהבתה. "הנבירה בעבר משקפת לה את חייה העכשוויים. כפי שהיא למדה לומר: 'זה תמיד הסיפור שלנו שאנחנו מספרים'. ספר חובה למי שמתגעגעים לספרות ישראלית במיטבה, עם בונוס לאוהבי ירושלים".

 

 

 

הכתבה הינה מתוך עיתון זרעים של תנועת בני עקיבא שיחולק השבת בבתי הכנסת.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן