כבר כמה שנים שהשם שיר גדסי מוכר בקרב תעשיית המוזיקה. הוא גר באלעד, בן 24 ומטפח חשבון אינסטגרם פורה בו הוא מעלה קטעים בהם הוא מנגן, שר ויוצר מוזיקה. בראיון שערכנו עם שיר, הוא חוזר שוב ושוב לרגש ההודיה שאופף אותו. "כלום לא מובן מאליו", הוא אומר. לפניי כשלושה שבועות הוציא גדסי את הסינגל הראשון שלו "אור בלילה", אותו הוא כתב והלחין. על ההפקה הופקד לא אחר מאשר דודו טסה, אבל בואו לא נקדים את המאוחר.
אחרי סיום הלימודים, המתין גדסי לגיוס שלו. באותה תקופה הוא לקח את העוד שנמצא בבית והפליג למחוזות המוזיקה התימנית. הוא בנו של יאיר גדסי, זמר ויוצר חוזר בתשובה שאחראי על הלחן המיתולוגי ל'לך אלי' בהגייה התימנית.
ספר לנו על תחילת הקשר שלך למוזיקה.
"בילדות הייתי שר הרבה עם אבא, בתור ילד קטן מאוד, ניגנתי קצת בגיטרה. למדתי בחברותא, שם נחשפתי למוזיקה אחרת, המוזיקה יותר נפתחה. התחלתי ללמוד יותר תיאוריה, בגרות במוזיקה, בעיקר גיטרה. לאט לאט התחלתי ליצור דברים, לכתוב, ממש התחלה. בחברותא כל הדברים התחברו. למרות שהייתי ילד של בית, שילבתי את זה עם הישיבה. היה לי טרמפ קבוע, הייתי משחק עם זה".
לשאלה כיצד הוא מגדיר את עצמו לא עונה גדסי. "למדתי בתלמוד תורה חרדי באלעד, משם עברתי לחצי ישיבה תיכונית חרדית בפרדס כץ, שם למדתי עד סוף כיתה י'. משם עברתי לחברותא, יש שם לימודים על הנפש, עומק אחר. שם נחשפתי למוזיקה באופן יותר רחב והתחברתי ליהדות מאהבה ורצון".
אחרי סיומה של הישיבה, ולמרות שעשה שבו"ש בצפת, החליט שלא ללכת לישיבה. "הרגשתי שזה לא מתאים לי. אני לא מצטער על זה שלא הלכתי לישיבה, אין דרך אחת. החיים הם מלאי דרכים". באותה התקופה, בין התיכון לצבא, התחיל גדסי לנגן בעוד שמצא בבית. "העוד פתח לי מחדש את המוזיקה התימנית. הייתי שר, אבל פתאום לנגן, לא עשיתי לפני. העוד הוא כלי שקשור מאוד למוזיקה התימנית, יושבים בתכזינה עם גת, מנגים קצב שנקרא חליג'י, קצב שסוחף אותך למקומות מאוד יפים".
עוד נחזור לשילוב הזה שבין התיאוריה שספג בחברותא, לאווירה והצליל התימני שספג בבית. "התגייסתי ללהקה צבאית של שח"ר אט"ל, להקה במסגרת גיוס חרדים של צה"ל. כל יום חזרתי לבית, הייתי יוצר ועובד באולפן הביתי שלי".
בזמן הצבא הוא הלך לאודישן בכוכב הבא, אותו עבר בהצלחה. "עברתי את השלב הראשוני ונכנסתי לנבחרת. באיזשהו שלב חליתי, מאוד קשה להיות בטלוויזיה". למרות התדמית הבעייתית של תכנית המוזיקה, גדסי אומר כי הוא אינו לא מתנגד לתכניות ריאליטי מוזיקליות. "הגעתי בראש טוב, יותר זרמתי, מאוד שמח שעשיתי את זה".
בין לבין תיפעל גדסי את החשבונות שלו ברשתות החברתיות, בעיקר אינסטגרם ופייסבוק, והעלה סרטונים שלו שר ומנגן. "הרשתות החברתיות ממש חיזקו אותי. דרך הרשת הכרתי את עטר מיינר (זמר ויוצר, א.י), הוא הגיב לי על סרטון שהעלתי ונוצר חיבור טוב. הלכתי אליו לירושלים כבר באותו יום הזרמתי אותו לבוא לחאפלה אצלי בבית. שיתפתי איתו פעולה בכמה דברים וזה חשף אותי לעוד קהלים".
אחרי הצבא פשוט ישבת ועשית מוזיקה?
"בין לבין לימדתי ילדים בחוג, הייתי מופיע מידי פעם, אבל בעיקר עובד על המוזיקה שלי. לאט לאט הגיעו תגובות מדהימות מהקהל, על הנגינה שלי, בעיקר על העוד, ואני מבין שזה אצלי בגנים. עברתי מסע עם העוד, עם המוזיקה התימנית. הייתי שר שירים מהדיוואן, הייתי מביא את הנגיעה שלי בתוך המוזיקה היפיפייה הזו. הזמינו אותי למוזיאון תל אביב, הופעתי עם העוד ועם יצחק ונטורה על החליל".
"לצד המוזיקה התימנית, המשכתי ליצור מוזיקה שלי, כתבתי והלחנתי. למדתי קצת באקדמיה למוזיקה BPM. לא כל כך הסתדרתי שם, ולמדתי לבד להפיק והגעתי לרמה סבירה. אחרי הביצוע עם עטר, נפגשתי עם המון מפיקים וניסיתי המון כיוונים שלא הבשילו למשהו רציני".
עד שהגיע דודו טסה.
"אחי נתן הלך ברחוב וראה את דודו טסה, פתח איתו בשיחה, החמיא לו על המוזיקה. פתאום דודו שואל אותו האם הוא גדסי, ואומר לו שהוא צריך לעשות איתי משהו. השגתי את המספר של דודו דרך חבר וככה פניתי לדודו. נפגשנו, השמעתי לו ועוד באותו יום כבר עשינו סקיצה לשיר החדש 'אור בלילה'".
גדסי מתרגש כשהוא מדבר על הסינגל הראשון שלו. "זה בעצם השיר הראשון שיצא. חיכיתי המון זמן כדי להיות שלם עם עצמי, שאני אשקיע בו ולעשות אותו עד הסוף. הזמן אחרי הצבא נתן לי לצבור ביטחון ולהגיע לצליל המדויק שלי".
איך היית מגדיר את הצליל שלך?
"תמיד רציתי לשלב את המוזיקה האישית שלי שיש בה נגיעות ישראליות ויהודיות עם הניצוץ של המוזיקה התימנית, לתת ביטוי לצבע התימני. אני רוצה לשלב את אבנר גדסי עם ישי ריבו. אין לי מודל עיקרי, אני בעיקר סופג השראה ממוזיקאים כמו אביתר בנאי, דודו טסה, אהרון עמרם וישי ריבו".
"במוזיקה יש המון צבעים", אומר גדסי, "והעיקר בעיניי הוא המסר, לגעת בלב, להאיר. השיר החדש נכנס לפלייליסט של כאן ג', והתגובות שמגיעות אליי מרגשות אותי. זה מה שרציתי. לעשות דברים אמיתיים, לא לכפות את עצמך על ההצלחה. אני מאוד שמח שעברתי את הדרך הזו, שנתיים לעבוד, להתבשל". גדסי מכוון להוציא בחודשים הקרובים עוד שיר ומתחיל לחשוב על אלבום והופעות. "עדיין לא פתחתי הופעה שלי, עם המוזיקה שלי. זה יקרה בקרוב וזה דבר מאוד מרגש בעיניי".
(שיר עם אחותו טהר)
אני פותח עם גדסי את הייחוס המוזיקלי שלו, בן ליאיר גדסי ואחיין לאבנר גדסי. "התעשייה מאוד מחבקת אותי, אני לא שוכח שיש לי אבא ודוד מוזיקאים גדולים. אבא שלי עשה דבר מאוד גדול, יש לו שירים שנגעו במאות אלפים. השיר 'אמונה בת מלך' והלחן שלו ללך אלי. אנשים אומרים לי 'אבא שלך החזיר אותי בתשובה'. יש לי אחות שגם עושה מוזיקה. יש פרגון מאוד הדדי במשפחה, בין האחים, אבא, אבנר. תמיד ידעתי שאני מוזיקאי, ותמיד הייתה בי את התפילה שהדברים הסתדרו. הדברים לא מובנים מאליהם בכלל. אני כל יום בהודיה, בהתבודדות".
"יש היום הרבה גישות להצלחה. בעיניי הצלחה זה כשמחמיאים לי בבית הכנסת. אנשים שאין להם אינטרנט ונחשפים לשיר, זה מאוד משמח. השאיפה היא להביא מסר. כל הדברים טובים, השאלה למי. כל אחד מחפש משהו אחר, בעיניי המילים זה העיקר ושם צריך להשקיע. כל זמר מביא מהמהות שלו בחיים, משורש נשמתו".
מה ניסית לבטא באור בלילה?
"בסוף יש צינור אחד שהכל מתנקז אליו, זה מאוד מחבר. כולם חלק מהפאזל היהודי, מהמוזיקה בכלל. בתקופה האחרונה מוזיקאים שמביאים מסורת מאוד מצליחים. 'שרנו את כל השירים על שולחן השבת', שירי המסורת, ולצד זה 'שרנו את כל הצבעים'. בפזמון אני נוגע בחושך, לכל נשמה יש את החיפוש. גם אחריי החושך יש את הקול שמתנגן".
"עיקר הכוח של דוד היה בניגון. השתדלתי לסמן את התקווה, 'גם אם אין לי אור בלילה', ברגעים כשקשה, 'יש את הקול שמתנגן'. בכל שלב יש את הנקודה הזו. תמיד אנחנו משתלמים, אף אחד לא משיג את הכל".
מזכיר את תורה רפ"ב.
"בדיוק. נקודות טובות בעצמך, ובכל אחד ואחד. כללי ופרטי. המון ליקוטי מוהר"ן משולבים בשירים, זה ספר שהשפיע עליי. גם האבן עזרא מאוד נוגע בי, הסיפור חיים שלו. הוא היה נווד, בעיניי הוא סימל את היהודי האמיתי. כשאתה מוזיקאי אתה צינור, אתה כותב ומוציא לעולם. שכל אחד ייקח את זה איך שהוא רוצה. אני מרגיש שאני מייצג את עצמי ומייצג דור של חוזרים בתשובה, דור שרוצה טוב. אני מרגיש שאין פירוד. כשאתה אמיתי זה נוגע בעולם".
"פגשתי כל מיני מוזיקאים שממלאים אולמות והם מאוד פשוטים. הבנתי שכשאדם נמצא בקדמת הבמה, הוא חשוף לאמת. כשאתה מביא את הלב שלך, אנשים מגיבים אלייך ופותחים את עצמם. ככה אתה נהיה כלי קיבול לאמת והופך לאדם פשוט", אומר גדסי.
הוא מספר בהתרגשות על מפגש שלו עם אחת ההשראות שלו. "פגשתי את אביתר בנאי, שרתי לו משהו והוא ממש אהב. אחרי כמה ימים הוא התקשר אליי והזמין אותי לאירוח. קיבלתי מזה המון כוח. אין אדם שהוא בקדמת הבמה והוא גאוותן, לפחות לא בזמן שהוא ליד הקהל. אנשים לא יכולים לסבול בעל גאווה והם מזהים את זה. היחס בין האמן לקהל זה כמו בורא ונברא, אתה הצינור שמגיש להם את המתנה שקיבלת. אין סיפוק גדול מזה. אני חושב שכל מי שמגיב הוא משחרר איזה אגו, מגיע למקום האמיתי שלו".
"התקופה הזו מאוד אמיתית", מסיים גדסי. "אנשים מפרגנים, רוצים להודות. גם בכאב ובלבד, אנשים מזדהים, רוצים להתרגש. יש את השיר 'אחת ולתמיד' של ישי ריבו. מצד אחד הוא שיר שמייצג תהומות, אבל הוא מביא לשמחה מאוד גדולה". נדמה שגדסי מסכם בכך גם את דרכו: לקחת את הייאוש ולהפוך אותו לתקווה, בעזרת המוזיקה.