ברעיון, תכנית הריאליטי החדשה של רשת 13 "הפוכים" קוראת לאחדות ולהידברות. בפועל, בהפקה לקחו אנשים משני הקצוות כשקצה אחד תמיד קיצוני ומטורלל מהשני (נחשו איזה) ויחד הם מבלים 48 שעות של גידופים אחד כלפי השני. שיח מעמיק? הקשבה לצד השני? נכונות לשנות? את זה אתם מוזמנים לחפש במעגלי השיח בכיכר החטופים, לא בפריים טיים של אחד מהערוצים הלא-מאוזנים-פוליטית בישראל. ובכל זאת, התכנית הזאת מספקת לא מעט רגעים יפים שכדאי להתעכב עליהם.
דווקא הצפייה בתכנית "הפוכים" בערוץ 13 גרמה לי להתאהב בשלזינגר
אחת הדמויות הבולטות בתכנית הוא יהודה שלזינגר, כוכב דווקא של הערוץ המתחרה 14. אני מודה שלא יוצא לי לצפות הרבה בתכנית שלו "סטורי לילה" (גם כי היא לא מעניינת אותי, וגם כי בשעה אחת עשרה בלילה אני מעדיפה לעבור לנטפליקס) ולכן הרושם שלי ממנו הוא דווקא מהפאנלים בהם השתתף בערוץ 12. אחת האמירות הזכורות ביותר שלו במהלך המלחמה הייתה הקריאה לאנוס מחבלים כמדיניות מוסדרת, מה שגרם לי לסמן אותו כאדם קיצוני, אימפולסיבי ולא חכם במיוחד.
אבל דווקא הצפייה בתכנית "הפוכים" בערוץ 13 גרמה לי, במפתיע לגמרי, להתאהב בשלזינגר. בפרק ששודר אתמול (שבת) שוחח שלזינגר עם ההפוך שצוות לו - איל נוה, ממייסדי ארגון "אחים לנשק" - והצליח לבטא בפשטות תחושות של ציבור שלם.
מתוך "הפוכים" צילום: צילום מסך ערוץ 13
רק מבקשים חשבון נפש, זה הכל
יותם זמרי, פאנליסט "הפטריוטים" בערוץ 14, מקפיד לצייץ מדי יום נגד ארגון "אחים לנשק". "פירקו פה צבא, לא נשכח", הוא חוזר שוב ושוב על אותו המסר, בכל פעם עם אותו הקליפ שמציג בכירים בארגון הקוראים לא להגיע למילואים במידה והדיקטטורה תשתלט על מדינת ישראל. הטענה שלו ברורה ועקבית, אך לא ברור מה הוא מנסה להשיג ממנה. הרי כולנו יודעים שאותם אנשים שקראו לסרבנות התייצבו לקרב בסופו של דבר.
בשיחה קלילה באוטו הצליח שלזינגר לענות על השאלה. "אני מרגיש שלקחת אותי לראות את הפעילות של אחים לנשק כי אתה מרגיש בליבך שאתה צריך לבקש סליחה מהציבור הישראלי, ואתה לא מסוגל לעשות את זה. אתה רוצה להראות שאתם בונים כי הרסתם", טען שלזינגר, והפרטנר מיהר לתקוף ולהתגונן. "לא יותר פשוט, באמת", הציע שלזינגר ברוך, "במקום כל ההתפתלויות האלה, להגיד 'כולם צריכים חשבון נפש, גם אנחנו צריכים חשבון נפש'?".
המשפט הזה של שלזינגר יכול היה לסכם את התכנית כולה. הרי זו המהות שלה, של המפגש בין שני הקצוות. הרי כולנו - או הרוב הנורמלי של עם ישראל - מבינים שאין צד צודק וצד טועה. כולם צודקים. כולם טועים. מה אנחנו רוצים? רק קצת חשבון נפש. שכולם יודו שהם טעו - השמאל, הימין, הביבי והלא ביבי. זה כל מה ששלזינגר מבקש, וכנראה גם מה שזמרי מנסה לבקש.
רגע אנושי מתוק
אבל לא הרגע הזה הוא שגרם לי להתאהב בשלזינגר, אלא זה שהגיע אחריו. אחרי ריב סוער בין השניים שהסתיים ללא כל הסכמה, שלף מגיש ערוץ 14 קופסה של נשנושים שהביא לפרטנר שלו. הם לא הצליחו להסכים על אידיאולוגיה או על מי צריך להתנצל, אבל הסכימו מיד שמדובר בנשנוש טעים בצורה בלתי רגילה. שלזינגר הקליל את השיח עם חוש ההומור שלו (עוד מצרך שנהיה נדיר מדי בקרב חובשי הכיפות, למרבה הצער) והתאמץ לגלות כלפי ההפוך שלו רגש חברי. גם אם אני לא מסכים איתך, גם אם אני חושב שהרסת לי את המדינה, בא לי לפנק אותך. רגע אנושי כזה, ומתוק, שמזכיר שלפני הכל ואחרי הכל כולנו אוהבים בעיקר לאכול.