אני אוהבת לצפות ב"ארץ נהדרת". הפרק הראשון שיצא בזמן המלחמה היה בין הדברים הבודדים שגרמו לי לצחוק בתקופה השחורה ההיא. הקומיקאים בתכנית מעולים בעיניי, החיקויים כמעט מדויקים, הטקסטים בועטים וקורעים מצחוק - כל מה שאפשר לבקש מסאטירה טובה ואיכותית. מלבד דבר אחד: הצורך האובססיבי שלהם לדחוף את אלוהים כמעט לכל מערכון, ואז לרמוס אותו עד עפר.
-
עוד באותו נושאעל הפגיעה הזאת חתומים החרדים ויוצרי ארץ נהדרת כאחד - ולא, זה לא קשור לגיוס
15/02/24 12:50
רגע אחד צוחקת, רגע אחרי מתכווצת
פעם אחר פעם אני מוצאת את עצמי מתגלגלת מצחוק ממערכון מוצלח שמשודר בתכנית, ורגע אחר כך מתכווצת בכיסא למשמע עוד ירידה ישירה וכואבת על בורא עולם. חברי הכנסת הדתיים והחרדים לרוב לא יהיו אישיות בפני עצמם אלא יצור חובש כיפה שממלמל מסרים מטופשים על אלוהים. וזה לא משנה אם אלו המתגייסים או המשתמטים, תמיד תהיה הערה שנונה להוסיף על האל שלא היה שם בזמן או על המנהגים חסרי התכלית שאנחנו הדתיים ממשיכים לעשות גם ב-2024.
בפרק ששודר אתמול (ד') זימרו הקומיקאים, מחופשים לחברי הכנסת, על היעדר הצורך בתמיכת העולם. "יש לנו סיוע מבורא העולמים", הם שרו, "שמציל אותנו תמיד או לפעמים". ודאי שיכולתי להחליק את האמירה המשעשעת-כואבת, אם לא רק לפני שבועות ספורים הדמויות של משה גפני ויצחק גולדקנופף טענו שהמבצע לחילוץ החטופים היה רק בזכות התפילות - הרי תפילות הן מגוחכות ולא באמת עוזרות - ואם תכנית הסאטירה לא הייתה מוסיפה בכל הזדמנות עקיצות וירידות על הציבור המאמין.
אלוהים הוא המהות שלי, וכותבי "ארץ נהדרת" רומסים אותי
אלוהים הוא לא סתם דמות מוערצת בחיי והדת היא לא משהו נחמד שאימצתי לעצמי. שני אלו הם החיים שלי, האמונות שלי, אפשר לומר שהם כל המהות שלי. זאת לא צמחונות או אהדה כלפי חבר כנסת, זה לא תכונה אחת פחות מוצלחת שלי שמתנוססת על כל המסך ולועגת לי, זאת אני. כשכותבי "ארץ נהדרת" רומסים את כל מה שאני מאמינה בו ומתייחסים בזלזול לתפילות, לתפילין, לאמונה בבורא עולם, הם מסמנים אותי כיצור טיפש וחסר מהות, שכל התנהגותיו המוזרות ביום-יום הן לא יותר מטקסים מיותרים ומנותקים מהמציאות.
שוב ושוב טורחים עורכי התכנית להגחיך את אלוהים, להציגו כפיקציה דמיונית או לחילופין, כמי שלא היה שם בזמן. במקום לרדת באופן ישיר על גפני או על בן גביר (ואני יותר מבעד) הם בוחרים להתמקד באמונה האישית שלהם, אותה אמונה שלי ושל עשרות אלפים מעם ישראל, ולהתייחס אליה כאל זאת שמאפשרת לגיטימציה לא להילחם בשדה הקרב או להשליך הכל על בורא עולם.
אין ניסיון לעדן או לרכך את הכאפה
אני מאמינה בלב שלם שאפשר לצחוק על כל דבר, וגם היושב בשמיים - הנוכח במציאות שלנו ושל לא מעט חברי כנסת דתיים - יכול להיכנס למערכונים של "ארץ נהדרת". כמי שצפתה ב"היהודים באים" ודווקא לא נחרדה במיוחד מרוב המערכונים, אני בהחלט יכולה להחליק בדיחה על אלוהים שלא היה בשואה או על מצוות משעשעות כמו נטילת לולב. אבל הצורה הגסה שבה אלוהים מופיע במערכונים של "ארץ נהדרת", הזלזול המופגן - בלי ניסיון טיפה לעדן, להתחנף, לרכך את הכאפה שנשלחת מהמסך אל ציבור שלם - פשוט לא עוברים לי בגרון.
אני לא מצפה מתכנית הסאטירה הבועטת לאהוד את בורא עולם או להאמין בו, הם אפילו לא חייבים להתייחס אליו בסלחנות או לחשוב שתפילות מסוגלות לסייע במלחמה. אני רק מבקשת מהם שלא ירמסו את כל מה שאני מאמינה בו, ובעיקר שיפסיקו לקרוא לי סתומה.