ארץ נהדרת שוב עושה צרות. גם השבוע, ארבעה חודשים מפרוץ המלחמה, היוצרים מצליחים לעצבן את כולם. הפעם, גיוס חרדים על הפרק. סצינת הפתיחה האיומה עד כאב הציגה צמד מודיעי נפגעים הטועים בדרכם ודופקים על דלת של משפחה חרדית, וכאשר בן הבית פותח את הדלת הוא נרגע לגלות שהם לא באו לגייס אותו, אלא רק להודיע על הנורא מכל. מערכון מזוויע, הציבור זועם, והיוצרים, כך אני מניחה, מרוצים. אני התחלחלתי דווקא מסצינת ההמשך, כאשר מי שהושמה ללעג הייתה התפילה.
"רק בזכות התפילות שלנו הצלחנו להחזיר את החטופים"
נציגי החרדים משה גפני ויצחק גולדקנופף הופיעו באולפן, מולעגים כל כך, מביכים כל כך. "המבצע זה רק בזכות התפילות שלנו, כל הכבוד לצה"ל שלא הפריע", כך הם אמרו. "מה לכם ולמבצע הצבאי הזה", תהה קיציס וגולדקנוף השיב: "פישר, רק בזכות התפילות שלנו הצלחנו להחזיר את החטופים, אשרי העם שהתברך בכאלה אברכים". המערכון ממשיך עם האברכים שישנים עם השטריימל ותלמידי הכולל שהוקפצו לישיבה, ולקינוח גפני מתאר כי "זאת תפילה בתנאים הכי קשים שיש, השטח הצפוף ביותר במזרח התיכון, בני ברק סיטי".
על אחד מהחטאים הרבים של היוצרים המבריקים והאכזריים של ארץ נהדרת קשה להבליג. הם גרמו לי לכתוב טור שעלול להשתמע ממנו מסר חיובי כלפי הח"כים החרדים. אותם נציגי ציבור שמונעים מהמגזר שלהם להשתלב בחברה הישראלית, להתקדם ולקחת חלק פעיל בהגנה על העם והארץ, והכל כאילו בשם התורה. אבל אין לי ברירה הפעם, הם העליבו את התפילה שלי, ואם אני צריכה לדבר גם בשבחם של הח"כים החרדים כדי להגן עליה, כך אעשה.
שחרור החטופים היה התגשמות פיזית לתפילות של כולנו
המבצע ההירואי לשחרור החטופים בתחילת השבוע היה התגשמות התפילות של כולנו. מיום שמחת תורה ועד עכשיו, בוקר ולילה, נשים וגברים, ילדים וקשישים, דתיים וחילונים, יהודים וגויים, אנחנו מתפללים. זה אפילו לא באופן מודע, ולא צריך להיות דתי או שומרת מצוות כדי למלמל שוב ושוב ולקוות ולייחל. שכולם יחזרו הביתה, שהחיילים יהיו בריאים, שסינוואר ימות, שננצח כבר. המגיש איל קיציס שילם מס שפתיים זעיר כאשר אמר, "התפילות, כבודן במקומן מונח", אבל הנזק כבר נעשה. הנזק לתפילה, לכוח שהיא מעניקה, למשמעות שהיא מייצרת. החיילים האמיצים שלנו הם אלו ששחררו את החטופים, בכוחם ובעוצמתם ובאמצעות תכנון מבריק ושכל חריף. אבל הם לא היו שם לבד, כל המתפללים היו שם איתם בנפשם באותו לילה מתוח, מתפללים ומתחננים שרק יחזרו הביתה בשלום.
הפגיעה בתפילה רשומה גם על החרדים
ואולי מי שאחראים לשם הרע שיצא לתפילה הם דווקא החרדים עצמם. אותם יהודים טובים שעסוקים בהתנדבות ובלימוד תורה ובתפילות, ומרוב צדיקות (אני דנה לכף זכות, תעזרו לי עם זה) שכחו את המקום בו הם חיים. בבוקר שמחת תורה, כשהאחים הקטנים שלי לבשו מדים ונסעו לדרום, הם היו היחידים שנסעו מהרחוב בו אנחנו גרים. צעירים חרדים עמדו והביטו בהם בעיניים כלות. כשאחי הדוס, שאוהב כל כך ללמוד תורה, לקח את הנשק וחילל את השבת, ראיתי את הבושה שלהם. את חוסר התאימות בין החינוך עליו גדלו ובין המציאות בה אנו חיים. הצעירים האלה לא אשמים, אלא המנהיגים שלהם שאחראים על הבדלנות ועל הנחישות -כמגזר, יש פרטים שעושים את זה - לא לקחת חלק בנטל הגיוס או שירות המדינה בדרכים אחרות.
אני רגילה לצחקק נוכח לעג על היהדות, מה לעשות שזה באמת מצחיק
זאת לא הפעם הראשונה בה ארץ נהדרת מגחיכה את היהדות. כבר התרגלנו לראות רבנים מושמצים וטקסים דתיים נרמסים כמעט מדי שבוע, ואפשר לומר שהעניין מנורמל למדי. אני כל כך נהנית למראה מערכון מושחז ועשוי היטב, עד שכבר למדתי לצחקק בחוסר נעימות מול הפרות הקדושות שנשחטות על המסך. הומור איכותי הוא גם כואב, ואני מקבלת את זה. אבל הפעם, הפעם זה היה אחרת. הבורות הרקיעה שחקים. שוב היוצרים התייחסו לחרדים כנציגי האל עלי האדמות, כאילו שסגנון החיים שלהם הוא היחיד המקובל על שומרי המצוות, כאילו שהם ורק הם מתפללים ולומדים תורה ו"נראים כמו יהודים". החיצים שכוונו כלפי החרדים באופן לא מפתיע (אגב, זה הספורט הלאומי החדש, וגם אני נוטלת בו חלק לא פעם, כי די כמה אפשר תתגייסו כבר) פגעו הפעם גם בתפילה היפה שלי, של כולנו, של כל גבר ואישה בעלי נפש הומיה בעולם הזה. על הפגיעה הזאת חתומים יוצרי ארץ נהדרת והחרדים כאחד.