קעקע דף גמרא על היד: "אני לא חילוני, אני חרדי שאינו שומר תורה ומצוות"

מה הקשר בין תוכנית אדריכלית לדף גמרא? למה חילוני אוכל טשולנט במאה שערים ומה שואלים בבצלאל חרדי שמעוניין להתקבל ללימודים? ראיון שהתחיל בקעקוע מקורי ונגמר בהשקפת עולם מוצקה

חדשות כיפה יעל צלניק אבנרי 16/10/17 20:43 כו בתשרי התשעח

קעקע דף גמרא על היד: "אני לא חילוני, אני חרדי שאינו שומר תורה ומצוות"
הקעקוע על ידו של שלמה, צילום: צילום מסך פייסבוק

שלמה פוזנר, אמן בן 21 מירושלים, העלה לדף הפייסבוק שלו תמונה של הקעקוע החדש שעשה. אי אפשר לטעות - זהו מבנה של דף גמרא.

http://www.facebook.com/photo.php?fbid=2354480454777662&set=a.1375835869308797.1073741825.100006471902028&type=3&theater

שלמה, מאיפה בא הרעיון לקעקוע? 

הייתי חרדי וחזרתי בשאלה לפני שנתיים. פעם וקצת גם היום, לדתל"שים הייתה תפיסה של 'לא רוצה לדעת, לא רוצה לדבר, לא רוצה לראות, לא רוצה להרגיש, עופו לי מהעיניים'. אבל אני וגם עוד חברים שלי שחזרו בשאלה, הרבה מהאמנות שלנו דווקא כן מתעסקת בעבר. רציתי קעקוע שיסמל משהו מאוד משמעותי שגדלתי עליו כל החיים ומצד שני לא רציתי שזה יהיה ממש דף גמרא עם טקסט. 

רציתי לקחת דף גמרא ולהוציא אותו מקונטקסט. 19 שנה מחיי הדף הזה היה מול העיניים שלי, ואני שנאתי את הגמרא ופתאום זה הופך למשהו כייפי ויפה וכבר לא הדבר הגדול והמפחיד מפעם.

הקעקוע הוא המבנה של הדף הראשון שהתחלתי ללמוד בחיים, ממסכת בבא מציעא. אני לא רוצה טקסט בעברית על הגוף שלי, לא בא לי לסחוב עלי כל כך הרבה דברים מהעבר. אני כן רוצה להוציא דברים מההקשר הדתי האורתודוכסי שלהם ולהפוך אותם למה שבא לי, למשל לתלות טלית כווילון. כמו דת חדשה שבנויה על היסודות של היהדות הישנה והטובה. הקעקוע נראה כמו תוכנית אדריכלית ורק אנשים שיודעים מה זה דף גמרא יזהו. רק מביני דבר מבינים את הקעקוע. אני מאוד מתחבר לרומנטיקה שבדת. פעם היו בוררים את האורז ומנפים את הקמח, היום קונים הכל מוכן ונקי. זה חסר לי. אני לא אוהב את הרעיון של הדת אבל אני אוהב שבת, אני שומע שירים חסידיים ואוכל טשולנט במאה שערים. אמרתי למישהו לא מזמן 'אני לא חילוני, אני חרדי שאינו שומר תורה ומצוות'".

שלמה פוזנר

שלמה פוזנר צילום: באדיבות המצולם

שלמה גדל בבית ליטאי בקרית ספר, ובגיל 11 עבר לירושלים. הוריו חזרו בתשובה. אמו היא דתיה לאומית ש'נשרפה' כלשונו, ואביו היה סירובניק בברית המועצות, ובכלא ברוסיה הפך לדתי. "למדתי בחדר שכונתי ואז הלכתי לישיבה קטנה ברמה בינונית ומטה כי היו לי בעיות קשב וריכוז. זה ללמוד כל יום מתשע עד תשע מול אותו הדף בגמרא. התחלתי לקרוא ספרי מחשבה והגות, למשל המהר"ל, והתעניינתי בלמה ואיך. בשיעור ג' כשהייתי בן 16 אבא שלי נפטר. התקבלתי לישיבה גדולה ברמה טובה כי רציתי להתחבר ללימוד גמרא. אמא שלי התחתנה שוב וזה יצר קשיים משפחתיים והקשה עלי בלימודים. הישיבה גם הייתה מאוד דוסית ואני לא, שמעתי שירים של הדג נחש. הייתי הפרחח של השיעור. עזבתי את הישיבה והלכתי ללמוד בדרום, בישיבה של חבר'ה שלא התקבלו לאף ישיבה. עדיין הייתי דתי ודווקא שאר התלמידים זלזלו, ואני לא אוהב צביעות כך שגם שם לא היה לי טוב. אחרי שלושה חודשים נסעתי למוסקבה לישיבה שאבא שלי הקים והיה שם ראש ישיבה. למדתי שם שנתיים וזה מקום של חוזרים בתשובה אז הכל פתוח יותר ומשוחרר. הרגשתי שאני ראש לשועלים כי הייתי דתי והם הגיעו בלי ידע בכלל. אחרי שנתיים עזבתי לישיבה בוינה שאבא שלי גם ייעץ להם בזמנו. הייתי שם שנה". 

סוכה

סוכה צילום: שלמה פוזנר

איך הגעת ללימודים בבצלאל?

"חזרתי לארץ ואהבתי מאוד צילום. הייתי עוזר צלם בחתונות אבל הבנתי שאני רוצה להיות אמן ולא צלם. למדתי אז באוניברסיטה העברית במכינה במסלול החרדי מתמטיקה ופיזיקה, ורציתי להשתלב בעסק המשפחתי, אבל הבנתי שזה לא בשבילי, ולא הגעתי לשיעורים רק לקחתי את המצלמה והלכתי לצלם. למשפחה הרוסית שלי זה לא היה קל. החלום שלי היה ללכת לבצלאל שעוסק באמנותי ולא רק בטכני. בבצלאל שאלו אותי אם אני יודע לצלם רק חרדים… עכשיו אני מתחיל שנה שניה בבצלאל". 

שלמה גר בירושלים ועובד כברמן. הוא מתכנן להציג בקרוב תערוכה על החרדים בירושלים, על היחסים שלהם עם החילוניות והיחסים שלו עצמו איתם. "אני מצלם את העיר כבר חמש שנים ואני מאוד אוהב לצלם את החרדים כי אני מרגיש שאני מבין אותם. זו התרפיה שלי. לפני שנה הצילום שלי היה יותר 'אלים' כלפי החרדים, בז ולועג להם. אפילו הלכתי מכות עם החבר'ה שצועקים 'שעבס'. עכשיו אנחנו אומרים שלום, ואנחנו ידידים".

איך היחסים עם המשפחה?

"אחי הגדול לא דיבר איתי שנה וחצי אבל עכשיו אנחנו מדברים. אחותי הגדולה גם חזרה בשאלה וזה אולי הכין לי את הדרך. אמא שלי לא יודעת איך לאכול את זה, היא בכתה בהתחלה והיום מציעה לי להיות דתי לאומי…"

באיזה מצב האמונה שלך היום? 

"במכינה כבר הפכתי לחילוני. השנה הזו בבצלאל היא שהפכה אותי מבחור ישיבה למי שאני היום. אפילו ברמה של להכיר חילונים. אם מחר אלוקים ידפוק בדלת ויגיד לי שלום אני אאמין בו, אבל בינתיים זה לא קרה. אני מתחבר לניטשה שלא מאמין בפרספקטיבה אחת בחיים. יש יותר מדרך אחת בחיים ואדם צריך לחוות כמה שיותר. חרדים תמיד אומרים על חוזרים בשאלה שהם עשו את זה בשביל הבנות ודברים כאלה. אני תמיד אומר לאחים שלי שזה בדיוק הפוך. אדם דתי, כשהוא קם בבוקר הוא יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות אבל אני כחילוני לא יודע. אין לי תוכנית. אני צריך ללמוד ולהחליט הכל לבד ולכן המחשבה הזו שאנשים חוזרים בשאלה כדי שהחיים שלהם יהיו יותר קלים היא קטנונית בעיני".