עזרה - אני מרגישה צבועה

שלום אחותי היקרה!
מה שלומך?
אולי את צודקת, שאם את חוטאת במשהו אז כבר באמת כדאי להפסיק עם הצביעות...
ואולי....זה יצר הרע שמחלחל ואומר לך ש"זה הכול או כלום"? או שאת צדיקת הדור כאן ועכשיו, או שכלום לא שווה? הרי מה הרצון האמיתי שלך? לומר את ברכות השחר בכזו התלהבות, להתלהב ולהרגיש אש קודש ודביקות. להרגיש את ה´! את רוצה לזנק מהמיטה בבוקר, את רוצה להיות קרובה אל ה´ הכי בעולם, להרגיש שהוא מקשיב לך ועונה לך. זה באמת מה שהיית רוצה. אבל בפועל זה לא קורה...או יותר נכון: את לא מרגישה שזה קורה. אנחנו רגילים לרצות להגיע ל´אורות´ בכל דבר שאנחנו עושים. אז רק איזו תפילת קרליבך עם ניגונים בסניף זו תפילה "נחשבת"! אז יכול להיות שאת יותר נהנית בה, אבל מי אמר שתפילה עם קצת פחות כוח לא רצויה? אנחנו לא יודעים מה שווה כל מעשה שאנחנו עושים, אנחנו יכולים רק להשתדל! זה אומר שאת לא אחראית על התוצאות, אלא את אחראית על ההשתדלות. להוסיף טוב, להתכוון במה שאפשר. לעשות את רצון ה´. נכון, לפעמים זה קשה. לפעמים אין כוח, כי לא מבינים למה זה טוב? ואיך התפילה פועלת? והאם ה´ מקשיב בכלל? לאן הולכות התפילות שלי? ועוד ולפעמים הדעת מוסחת בכל כך הרבה דברים שקשה להתרכז. אני לא צריכה לספר לך שאנחנו דור "מוסח"...
אז מה, אני אוותר לעצמי? לא. ממש לא. צריך להשתדל לתקן ולהשתפר. אבל כן תתחילי לראות שאת לא כזו נוראה כמו שאת חושבת. החופש הגדול הוא אתגר לא קטן- יש יותר שעות עם המשפחה וטבעי שיהיו יותר חיכוכים, יש לך פתאום כל כך הרבה זמן פנוי וזה כ"כ קורץ לקום מאוחר ולחפף בתפילה ובברכות, וגם אין את החברות מהכיתה שיותר משפיעות על הרמה הרוחנית- וזה מוביל לרפיון. ובינינו, זה קורה לכולנו (אבל אל תגלי...) אז כנראה שלא ביום אחד נהיים גדולי הדור, וכנראה שיש לך עוד עבודה בחיים. מה שחשוב זה לא לעזוב הכול, אלא להבין שכל החיים אנו עולים ויורדים, כך זה צריך להיות ולכן צריך להיות סבלניים. את יודעת? דווקא אני לא הייתי דואגת באיזה מצב תהיי עוד חודשיים. כי האדם הוא כמו ספירלה, אף פעם לא חוזר להיות מה שהיה בהתחלה. אלא תמיד במגמת עלייה. ור´ נחמן כותב על זה שעצת היצר הרע היא להראות לך שנפלת, אבל זו בכלל לא נפילה! למה? כי בעצם אתה רק מתקדם ממדרגה למדרגה, ולקראת כל דרגה יש קשיים ונסיונות, אז זה רק מרגיש לנו שזו נפילה.
הרב גודלבסקי בספר שלו כותב שכל מצווה שאנחנו עושים היא גדולה וחשובה כל כך. ומה אנחנו עושים כל היום? רק מחפשים איפה עשינו רע. הוא כותב שהעוונות שלנו זה כמו פח זבל. איפה בבית נמצא פח הזבל? מתחת לכיור או משהו, נכון? באיזו פינה רחוקה. לא צריך להתעסק עם הזבל כל היום. ר´ נחמן כותב שאדם צריך להיות בשמחה כל היום ולפנות חצי שעה להתבונן מה צריך לתקן. אבל אנחנו עושים הפוך- רק מחפשים איפה לא טוב, איפה נפלתי, למה נפלתי.
אז מצד אחד מעולה שאת כואבת את הנפילות שלך, ומצד שני- תסתכלי גם כמה טוב יש בך, וכמה את מנסה ומשתדלת! כמה הרצון שלך להיות במקום אחר הוא ענק. תתחזקי בשמחה, תשמחי ורק אחר כך מתוך שמחה תבדקי כיצד ניתן לתקן.
ותדעי שה´ שמח בתפילה שלך, גם אם היא באה אחרי עוונות. אלא, שאת מרגישה שיש מחסום. כשאנחנו עושים משהו לא טוב כמו לא מכבדים הורים, או לא מברכים בכוונה העוונות שלנו מפריעים לנו, ואולי מביאים אותנו לעצבות מסוימת ותחושת מרחק ולכן קשה להתפלל. אבל האמת היא שה´ תמיד שומע אותנו, ובפרט עכשיו בתקופה של אלול, שבה הוא מבקש מאיתנו לקרוא אליו בהיותו קרוב. ועל כך ראי בהרחבה: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=43851 איך אפשר להתפלל אחרי שעושים עבירות?
ואני מצרפת לך עוד קישורים מעניינים ומחזקים:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=158782 מה עושים עם תחושה של אדישות?
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=92565 קשה להתפלל בחופש הגדול
שיהיה בהצלחה רבה, שנה טובה ומתוקה!
Rotemit02@gmail.com
רותם