שאלה
א. כיצד יש להתייחס לבעיית העובדים הזרים. מחד הלב אומר לחמול עליהם וללמדם דרך ארץ כלכלה וכדו', ומאידך הלא המה ידרדרו את רמת החיים בישראל, וגרוע מכך עלולים להכשילנו בלשאת נשים נכריות.
ב. בשאלת הרג האויבים בליווי חפים מפשע, עד כמה? ברור לי שיש להרוג מחבל אף אם הדבר כלול בבני משפחתו למשל, וברור לי שאין להשמיד את רצועת עזה עד עפר, לא ברור לי מדוע ברור לי משום שראייתי מהרגשת הלב באה. מהו תג המחיר הראוי.
ג. חיילים השוהים 'בשטח' באימונים ולא בבסיס, מה דינם לעניין סוכה. איתי שיש מתייחסים לפטור מדין שלוחי מצווה וראיתי מדין הולכי דרכים. מדוע אין להחיל כאן את עיקרון 'סוכה כעין דירה', שהרי אינם ישנים במבני קבע, ולמה לחייבם כלל בסוכה, ואפ' מהיות טוב אל תהיה רע לא יהיה כאן שהרי אין בכלל עניין. אמת שאת השאלה הזו שאלתי את עצמי מימים ימימה לעניין מטיילים הישינים בשטח.
תשובה
שלום וברכה
א. מציאות העובדים הזרים בישראל היא עדינה מאוד וצריך לפעול בה בזהירות גדולה. השאיפה שלנו צריכה להיות שהארץ לא תהיה מוצפת בעובדים זרים, מנימוקים רבים: הם עובדים בתנאי עבדות, החדרת תרבות זרה ונישואי תערובת, יצירת מרכזי עוני של אנשים הרחוקים מבתיהם המובילה פעמים רבות לפשע, וכדו'. על כן, יש לחסום את הכניסה לארץ לעובדים לא חוקיים, ולהפסיק את הקשר הנורא שבין הון ושלטון המאפשר להם להיכנס לארץ מאינטרסים זרים. מאידך גיסא, כל עוד הם כאן אנו חייבים להתייחס אליהם כבני אדם: אסור לנצל אותם, לפגוע בהם, להלין אותם בתנאים בתי אנושיים וכדו'. זו דרך מורכבת, בשל העובדה שמדובר כאמור בבעיה מורכבת מאוד.
ב. שאלת מוסר המלחמה היא ארוכה מידי לאתר זה. כתבתי על כך ב: http://www.ypt.co.il/show.asp?id=19976. אם יש עוד עניינים לדיון – אשמח אם תשוב.
ג. אין אנו מוצאים פטור גורף ל"הומלסים" מסוכה, ולא מפעילים את הכלל של "תשבו כעין תדורו" באופן סיטונאי. אמנם, בסוף סימן תרם נאמר כי יש אנשים שונים הפטורים מן הסוכה בשעה שמוטלת עליהם משימה מסוימת. לאמור: נקודת המוצא היא שכולם חייבים בסוכה אך יש סיבות מסוימות לפטור, ולא קביעה כוללת כי מי שאין לו בית או שלא נוהג לגור בבית – פטור מסוכה.
כל טוב