סמכות החכמים ולימוד גמרא - תיקון!!!

לשואל ולכל המגיבים, הנה התשובה כפי שנכתבה ומשום מה לא נשלחה. כנראה שזה מה שקורה לתשובה שנשלחת בפורים...

לשואל שלום רב.
שאלתך היא ארוכה ודורשת לימוד רב. אעפ"כ אנסה לענות עליה כאן.
אתחיל מהאמצע. תורה שבכתב לא ניתנה לבד. יחד איתה ניתנו הסברים בע"פ. וכך מתארים לנו חז"ל, שכל מצוה שכתב משה מפי ה', ה' היה מסביר לו את פירושה. משה כתב "פרי עץ הדר", וה' הסביר לו שמדובר על אתרוג, וכו'. ואז היה משה יורד ומלמד את הפסוק עם פירושיו, תחילה לאהרן ואח"כ לבניו ואח"כ לזקנים ואח"כ לכל העם. והרי ארבעים שנה הסתובבו בני ישראל במדבר וקיימו את מה שכתוב ומה שלא הבינו הלכו ושאלו את משה שבאר להם. "הואיל משה באר את התורה הזאת...". יש פסוקים שברור מתוכנם שהיה בצמוד להם גם ביאור בע"פ. כך "וכי יקח איש אישה..." ולא מתואר איך ומהם הטקסים והתהליכים הנדרשים לנישואין. וכך לגבי גירושין - מה זה "וכתב לב ספר כריתות"? מה כתוב בו? וכן לגבי מצוות רבות נוספות - "והיה אם בן הכות הרשע.." ולא מתואר מיהו זה שמגיע לו מלקות וכו'. וכן איזה מלאכה אסורה בשבת, איך תוקעים בשופר, איך שוחטים וכן דינים רבים. ולכן ברור שיחד עם תורה שבכתב ניתן גם פירוש.
פירוש זה לא נכתב אלא עבר במסורת מרב לתלמידיו, עד שבזמן המשנה החל להיכתב. ולכן עיקרי תושב"ע ניתנו למשה בסיני. ולכך קורא הרמב"ם "פירושים המקובלים" כלומר שהם מסורת בידינו, שקיבלנו אותם כך מה' ע"י משה.
מה שעוד קיבלנו שם זה כללים איך להמשיך ולנתח ולפרש את התורה. בכללים האלה השתמשו חז"ל בכל הדורות, מימי יהושע ואילך על מנת ללמוד דינים נוספים שרמוזים ונמצאים בפסוק. כללים אלה הם 13 מידות. אגב, בניגוד לדבריך כללים אלה יש בהם הגיון רב. למשל קל וחומר, דבר הלמד מעניינו וכן הקש ובניין אב. גם בגזרה שווה יש הגיון. ולא אאריך בו כאן. ומי שהורה לנו את השימוש בהם זה משה רבנו בכבודו ובעצמו. ובמדרש מסופר שבימי אבלו של משה, נשתכחו הרבה הלכות, וכעת כבר לא היה את מי לשאול והעם היה בלחץ, עד ש"החזירם עתניאל בן קנז בפילפולו" רואים שכבר אז מיד אחרי מותו של משה כבר למדו בדרך זו ופלפלו והוציאו הלכות. ועוד רואים שחלק גדול מהפילפול היה מטרתו למצוא את המקור ההלכתי להלכות שהיו ידועות כבר. אמנם חלקו היה חידוש הלכות חדשות באותם השיטות. (אגב, לענין גזירה שוה חז"ל אומרים בפירוש שאין אדם דן גזירה שווה מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבו).
שגיאות במסורת. שגיאות במסורת הם מאד נדירים. במשנה כמעט איננו מוצאים תקלות כאלה אלא קצת בתלמוד.ואכן יש תקלות אבל המיעוט מעיד על הרוב - בכל שאר המקומות שבהם לא נחלקו על מסורת, כנראה שיש הסכמה וזוהי אכן המסורת הנכונה.

ומכאן לשאלות הנוספות שאינן קשורות.
באופן עקרוני ניתן היה לחלוק על גדולי הדורות הקודמים, אם אתה אכן ראוי לכך, מבחינת הידע והעוצמה הרוחנית. אבל מי שיאמר לי שהוא אכן ברמתו של הרמב"ם ולכן הוא ראוי לחלוק עליו, אומר לו שהוא צריך להיבדק אצל רופא מומחה. ולכן כל דור קיבל על עצמו את דברי הדורות הקודמים כנתון שאותו צריך לקבל ולהתמודד. ולכן משנחתמה המשנה, כלומר מאז שרבי יהודה הנשיא קבע את הנוסח המחייב שלה, נתקבל הכלל שאמוראים לא יוכלו לחלוק על תנאים. וכך משנחתם התלמוד נתקבל והתפשט בכל הישיבות הכלל שלא יולקים על התלמוד.
וכן הלאה כל דור (ראשונים ואחרונים ודרגות הבינייםשלהם) וכך הרב פיינשטיין עצמו יש מקומות שבהם הוא מביא סברות להקל ואז אומר אבל כיון שרב פלוני פסק אחרת, אני חוזר בי ומקבל דעתו.

לימוד גמרא. גמרא היא סיכום הדיונים שנמשכו כ-200 שנה ומהם אנו מוציאים את ההלכה. את ההלכה אנו מוציאים גם מהדיו כולו שבו מתבררים יסודות הדברים ההגיון שבהם, התנאים והכללים. וגם מדעות שנדחו להלכה, לומדים הלכות. וגם דיון בסוגיא שאינה מציאותית מלמד אותנו את גבולות העקרונות התלמודיים וממנו אנו מוציאים מסקנות הלכתיות. וכך חלק מהדיונים שהיו בעבר דמיוניים ולא רלוונטיים, הופכים כיום להיות ממשיים. למשל הגמרא דנה על העברת עובר של כבשים מרחם לרחם, דבר שבזמנם היה דמיוני אבל יש לו השלכות לרפואת ימינו. הגמרא דנה בסוגיות של שדים וגמלים פורחים באויר שיש להם מסקנות הלכתיות לימינו שיש מטוסים וחלליות. הגמרא דנה בשדים ובת קול, סוגיות שיש להם השלכות לאמצעי תקשורת בימינו.
אבל יש כאן משהו נוסף. כשאנו לומדים גמרא אנו מתחברים לקב"ה. הקב"ה מתגלה בעולם בדרכים שונות ואנו מתחברים אליו בחלקים שונים של נשמתנו. אנו מתחברים אליו מתוך התבוננות בעולם. אנו מתחברים אליו בתפילה. ואנו מתחברים אליו בחלק החשוב ביותר בנשמתנו, בשכל האלוקי שנטע בנו, ע"י לימוד הגמרא. הגמרא עוסקת באידיאלים האלוקיים איך הם מגיעים לידיח ביטוי בחיי היומיום המעשיים. לא איך הם מגיעים לידי ביטוי בשמי מרום, בעולם המלאכים, אלא איך האלוקות מתחברת איתנו בחיי המסחר, בחיי המשפחה, בכל פרטי החיים הגופניים, האנושיים. וגם אם סוגייה מסויימת לא מגיעה לידי מימוש במציאות היומיום, גם היא ביטוי לאידיאלים האלוקיים במפגש תאורטי עם חיי עולם הזה.
ולענין ביטויים חריפים זו אכן שאלה קשה. צריך לזכור את דברי הרמב"ן על אבן עזרא שיחסו אליו הוא של "תוכחה גלויה ואהבה מסותרה". צריך להבין שחכמי ישראל חיו את התורה, היא בערה בנפשם והיוותה את כל חייהם. וכאשר משהו סתר את הבנתם, זה בער בהם. ואני זכיתי לראות תלמידי חכמים שיושבים בחברותא ושואגים ממש זה על חברו במילים חברות "איזה שטויות אתה מדבר" וכדומה, וכשנגמר הלימוד הם יושבים יחד בחברות ורעות. כיון שכשהיו בלימוד היו בעולם אחר, אש התורה בערה בהם (בלשון חז"ל "ריתחא דאורייתא"). וזה לא פגע כלל באהבתם זה לזה.
עניתי באריכות על השאלות, אקווה שעזרתי. אם לא תשאל שוב.
בברכה
אפי קיציס