נזיר - קדוש או חוטא, ומה זה קשור אלינו היום?

שאלה

[נזיר, סוטה ומה שביניהם]

בפרשת נשא אנחנו פוגשים את הסוטה והנזיר שנסמכים אחד לשני.

והנה רש"י בא וסוגר לנו את הפינה:

'למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?

לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין' (עפ"י סוטה ב א). סבבה. נשמע הגיוני.

וקריאת התורה ממשיכה, ובסוף פרשת נזיר אנחנו מגלים להפתעתנו שהוא צריך להביא חטאת.

חטאת? כן חטאת:

["וְכִפֶּר עָלָיו, מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל-הַנָּפֶשׁ"] (במדבר ו', י"א),

'תניא ר' אלעזר הקפר ברבי אומר " וכי באיזה נפש חטא זה?

אלא שציער עצמו מן היין' (תענית י"א ע"א).

רגע רגע רגע. צריך להזיר? לא צריך להזיר? קדוש או חוטא? מה נסגר עם הסיפור של הנזיר?!

דווקא הבלאגן הזה גורם לנו להבין נקודה מאוד משמעותית על החיים שלנו כאן.

נאמר בירושלמי: "לא דייך במה שאסרתך תורה?" (נדרים פ"ט ע"א)

ו"עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל" (קידושין פ"ד),

וכך פוסק הרמב"ם להלכה כי הסיגוף העצמי: "דרך רעה היא ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא... ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית".

אז יופי ,זה מסביר את העניין של החטאת, אבל עדיין נזיר,

שמקדיש עצמו לה' נראה בפרשה כדמות חיובית ביותר ולא כחוטא.

היום אנחנו לא מצליחים להשיג בשכל שלנו עניינים של טומאה וטהרה. זה רחוק מאיתנו.

אבל העניין הוא כזה - הקב"ה הביא לנו את העולם הזה שנהנה ממנו. מה שכן, אנחנו צריכים לחיות באיזון -

מי שיקצין לצד אחד - ואוכל, יין וכל הנאות העולם יהיו בראש מעייניו, הוא יפספס את העניין המרכזי, ומהר מאוד יגיע למצב קיצוני שיגרום לא לראות סוטה בקלקולה, ואו אז הוא יצטרך לדלג לקצה השני של הסקאלה ולהזיר עצמו - כדי שבסופו של דבר הוא יוכל להגיע לאיזון הנכון.

ועל זה באה החטאת בסופו של דבר – על הכל. אנחנו רואים אותה רק אחרי פרשת נזיר - כי שם מסתיים התהליך, אבל הראייה צריכה להיות הרבה יותר רחבה.

החטאת היא שלא הצלחנו לשמור על האיזון הנכון בעולם,

שלא ידענו לשלב את החומר ברוח בצורה נכונה, שלא ידענו לתקן עולם במלכות שדי.

בעולם עמוס כלכך בחומר והנאות, הלוואי ונמצא את האיזון לקודש, את החיבור האמיתי.

שתהיה שבת של שלום ושמחה,

חברים מקשיבים.

אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו

תשובה