מתקשה בשמירת הלשון

שלום חברה יקרה,
קודם כל הכבוד לך! על הבקרה העצמית, על זה שאת יודעת לעצור רגע ולומר: "טעיתי. הגעתי למקום או למצב שלא טוב לי ואני צריכה לשנות כיוון". זאת אחת התכונות החשובות ביותר בכדי להתקדם בכל, גם בעבודת המידות וגם בלחיות חיי עשייה ומשמעות, כי, כאמור, רק דג מת שוחה עם הזרם... אז יישר כוח גדול!
את מתארת מצב שאת התחלת להשתמש במילים לא יפות, לא מכובדות, בשביל בצחוקים, כשרצית לומר משהו משעשע ולאט לאט הדברים התגלגלו והתקדמו ופתאום את מוצאת את עצמך משתמשת במילים אלו פחות מתוך שליטה ועד כדי כך את מרגישה שאיבדת שליטה על המילים, שאת שואלת, איך ה' ציווה עד דבר שכל כך בלתי אפשרי לשלוט עליו?? אכן זעקה כואבת ממש...
ראי, הדבר שקרה לך קורה לכולנו פעמים רבות בחיים בכל מיני תחומים ומצבים. ביסוד הדברים עומד כוח שהוא בבסיסו טוב. זהו כוח ההתרגלות והשחיקה. אנחנו מתרגלים למציאויות, להתנהגויות שלנו ושל אחרים, הרגישות נחלשת ולפעמים אפילו נעלמת. לטוב ולרע. דבר שזעזע אותנו בפעם הראשונה, יזעזע פחות בפעם השנייה ויעבור בלי לרגש כלל בפעם ה100. זהו הטבע.המנגנון הזה חשוב מאוד לכולנו על מנת לחיות ולתפקד. הוא מועיל מאוד לרופאים ומגישי עזרה ראשונה, שיפעלו מבלי להזדעזע ממה שרואים בכל פעם מחדש, הוא גם שומר עלינו מלהיפגע מכל דבר שאומרים לנו... הוא עוזר בשלל מצבים. אך הוא גם טומן בחובו קושי ואפילו סכנה, כשלא מודעים ולא נזהרים מפעולתו.
אנו נשחקים ומתרגלים, מאבדים את הרגישות, גם בדברים שלא כדאי לנו להישחק בהם... בלראות מראות לא ראויים, (על עצמינו או על אחרים), בלשמוע דיבורים לא מכובדים או סתם דיבורי הבל ובעוד המון דברים. מכהים ומאבדים את הרגישות הטבעית לנו, לנשמתנו
כשהייתי ילדה, חשבתי שיהיה ממש מגניב אם אוכל לאכול חריף בלי להתרגש כלל. אך האם זה טוב? לשחוק את חוש הטעם? אני זוכרת איך הצטערתי פעם כיצד מישהי נכנסה לאולפנה בה עבדתי והזדעזעה מהלבוש של מספר בנות. אני אפילו לא הבחנתי בזה... כנראה משום שהתרגלתי... נשחקתי...
ויש לי גם סיפור על דיבור. כשהייתי בשירות הלאומי, חברה אחת שהייתה איתי הייתה אומרת על כל דבר שזה 'חולה נפש'. סתם מתוך שעשוע. לא עבר זמן רב וכולנו נדבקנו בכך וכל דבר הפך ל'חולה נפש'. זאת גם הייתה התגובה לכל דבר. לקח לי זמן עד שראיתי את התגובות של הסובבים אותי לאמירות שלי. מבטים של 'מה הקשר?' או 'איך את מדברת ולמה?', בנוסף ומקרה אחד או שניים שהתגובה הזאת הייתה במקרה פשוט ממש לא במקום ולא הובנה כמו שצריך... בקיצור, מה שנראה בהתחלה קטע הזוי של חברה אחת, הפך להרגל ממש לא נשלט שלי ושל חברותי לצוות... מביך.
אז באמת אנחנו נשחקים ומתרגלים, אבל האם אפשר להחזיר את הגלגל אחורה? האם אפשר להחזיר רגישות שנעלמה? התשובה היא שכן. קשה אבל אפשרי, בברכת ובעזרת ה'.
אנחנו קרבים לחודש אלול, חודש התשובה. התשובה היא מעל הטבע. לא הגיונית. כיצד הגיוני שאדם שחוזר בתשובה מיראה, נעלם מבחינתו כל מה שהרשיע? כיצד ייתכן שאדם שחוזר בתשובה מאהבה, עוונותיו מתהפכים לזכויות? לא ייתכן, אך זה כך! תשובה היא מתנה אדירה מעל הטבע שה' העניק לנו. נהרסנו, התקלקלנו, נשחקנו... אם באמת נרצה לחזור בתשובה ולתקן, צריך להתאמץ ולעבוד קשה, אבל אפשר לחזור ולפתח רגישות ומי שהוזר בתשובה באהבה, יזכה שבזכות מה שעבר ועשה, רגישותו תהיה עוד יותר גדולה!
אז תכלס,
את יודעת שצריך לדבר בצורה ראויה. את מרגישה שהתדרדרת להגעת למצב שהדיבור הלא מכובד הפך לבלתי נשלט ואת רוצה לשנות, מתחילים לעבוד!
א. השתדלי לחזור בראש כל הזמן כל ה"מנטרה": אני בת מלך וצריכה לדבר בצורה ראויה" ככל שתחזרי על זה יותר בראש, כך זה ייכנס עמוק יותר לתוכך ויצוף לך ברגע שתרצה לקפוץ לך מהפה איזו מילת שטות.
ב. נסי להזכיר לעצמך שהדיבור יוצר מציאות ולכן צריך להזהר מאוד ליצור רק מציאות חיובית. (אפשר אפילו לדמיין את זה. האם באמת היית רוצה שמה שאמרת ייווצר? יתקיים?).
ג. לי עזר פעם, כשהרגשתי שיש לי בעיה עם הדיבור שלי, לעשות יום אחד תענית דיבור. לאחר ששותקים יום אחד, פתאום ממש מרגישים את המשקל של כל מילה שיוצאת מהפה. שווה לנסות.
ד. כמובן, להשגיח ולקחת שנייה לפני שמוציאים משהו מהפה. אם את מרגישה שקשה לך כל היום, התחילי בקטן. שעה ביום על טהרת הלשון הנקייה. אבל אז ממש בלי לחפף. רק דברים טובים, נקיים ובונים. כשתרגישי שכבשת פסגה זאת, התקדמי לעוד זמן...
ה. וגם, את יכולה לגייס את החניכים שלך בסניף, לעבוד על הנושא ביחד. אם החלטת שאת מתחילה לעבוד על הנושא, אם את עושה מאמץ כן לתקן וזה חשוב לך – כפי שעולה מן המכתב שלך, שתפי אותם! צרפי אותם לתהליך! העבירי להם פעולה על חשיבות נקיות הלשון, הכריזי על מבצע משותף דיבור בלשון נקיה... שתפי אותם בקושי שלך וכמה זה חשוב לך ובקשי מהם להקפיד על עצמם ולעזור לך להקפיד, אני בטוחה שהם לרגע לא יצחקו. ככה תרוויחי גם תמיכה בתהליך שלך וגם עוד אנשים אהובים שיעבדו על זה....
ו. ובעיקר, לא להתייאש! להתפלל לה' שיעזור ואת תראי שה' יהא בעזרך! מתוך שאלתך אני ממש מרגישה שמתוך אהבה את מחפשת לתקן ולדבר כבת מלך! אני בטוחה שה' יזכה אותך ברגישות של דיבור כפל כפליים ובע"ה תזכי לברך אנשים ושכל ברכותייך יתקיימו, כל כך דיבורך יהיה מוקפד וטהור...
ועוד דבר אחרון. כתבת שנוצרה לך עוד שאלה: .. "למה הקב"ה עשה איסור על דבר שכ"כ קשה להתמודד איתו, ואפילו בלתי אפשרי??"
שימי לב, בטבע שלנו, לא קשה לנו לשמור על דיבור נקי, זה טבעי לנו! ילד קטן מדבר בד"כ רק דברים טובים, אם לא רוחש קלקולים מהסביבה שלו... ה' מבקש מאיתנו רק לשמור על הטבע שלנו ולא להתקלקל... (כך זה, אגב גם בכל המצוות. הן הטבע שלנו רק לפעמים אנו נשחקים ושוכחים אותו). גם לך הדיבור הראוי לא היה קשה עד שבטעות נגררת והושפעת... אז. אחרי שהחוש הטבעי דוהה ומתכהה, הדרך לשינוי נראית קשה וכמעט בלתי אפשרית, אבל, כאמור, התשובה היא מעל הטבע וה' עוזר! אל ייאוש!
חברה יקרה,
אני ממש מצטערת על העיכוב בתשובה. אך אני מקווה שעזרתי לך קצת לסדר את הדברים בראש ונוספו לך קצת כוחות להתחיל תהליך תיקון.
מאמינה בך ממש ובטוחה שעוד תרוויחי מכל התהליך!
פה בשבילך ואשמח לשמוע ממך!
המון הצלחה!
גיטה
gitale@gmail.com