שאל את הרב

מחליטה להתחזק ולא עומדת בהחלטות שלי

חדשות כיפה חברים מקשיבים 07/08/10 23:03 כז באב התשע

שאלה

היי:)

אני בת 15 (שבט להבה) ואני מרגישה שהאמונה,המצוות ואהבת ה' הופכים אצלי למשהו שגרתי וברור מאליו...

זה ככה במיוחד בחופש, וזה מבאס כי לפני החופש אמרתי לעצמי שהפעם זה לא יקרה, אני כן אקום ואתפלל כל בוקר ואני כן אקפיד על מצוות ואני אלך להתנדב וכו'... וזה לא קרה, כל פעם מחדש אני מחליטה את זה וכל פעם מחדש אני מאכזבת את עצמי.

בעיה נוספת (ונראה לי שדיי קשורה לבעיה הראשונה) היא שבין החברות שלי אני דיי דוסה, אבל בזמן האחרון זה מרגיש שהן הרבה יותר דוסות ממני-למשל בתפילות בסניף, קשה לי להתרכז ומלא פעמים אני מוצאת את עצמי מדברת עם חברות והן מתפללות...פעם זה היה הפוך!

פעם אם הייתי מרגישה שיכול להיות שאולי יהיה משהו שיפריע לי בתפילה הייתי מתרחקת ומנסה להתרכז, היום זה לא הולך לי...! זה גם מציק כי לפעמים אני מתפללת ומבקשת משהו בתפילה ואז אני מרגישה ממש צבועה-אני מצליחה להתרכז ולהתפלל (ואם זה לא הכי הולך...)רק כי אני צריכה משו?

הייתי אומרת שגם העניין של התפילה זה בגלל החופש, אבל כבר במחצית השניה בבי"ס הרגשתי שאני בקושי מתפללת ושאני לא מסוגלת להתרכז..

ואני ממש לא רוצה להתחיל ככה את כיתה י'!

מה אפשר לעשות??

שאלתי מישהי והיא אמרה לי שצריך לעבוד על זה ושזה תהליך-

זה מייאש שזה תהליך, אני לא מצפה שאני אלך לישון יום אחד וביום למחרת פתאום הכל יהיה נפלא, אבל למה זה צריך להימשך הרבה זמן? זה הופך כל נפילה להרבה יותר קשה!

תודה רבה רבה מראש!:)

תשובה


יקרה שלום,

[לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה]
מסכת אבות ב', כ"א

לפני הכל - ההחלטות שקיבלת על עצמך יפות וטובות, וגם לכוונה שלך יש ערך. חשוב שתכירי בערך הזה לא פחות מערך הכישלון שאת מרגישה.
כשמקבלים החלטות לשיפור עצמי, באותו רגע זה נעשה בהשראה ועוצמה. ההשראה לא נמצאת איתנו תמיד ובהיעדרה קשה הרבה יותר להתמיד. לכן חשוב שלא תחדלי מלחפש את ההשארה האמונית שלך. בכל אחד מאתנו מתעוררת ההשראה בעקבות דבר אחר. לפעמים שיעור מעניין של רב יכול לרומם, לפעמים זה שיר, לפעמים רק מלהתבונן בטבע ובנפלאות הבריאה מספיק כדי לחדש בנו את ההשראה והמוטיבציה (כדברי הרב קוק "תלחש לי סוד ההוויה כולה"). ההשראה והמוטיבציה הן שנותנות לנו אנריגה להתמודד מול הקשיים ולהתמיד בהשתלמות המידות ולעלות מעלה מעלה.
רבינו בחיי (אבן פקודה "תורת חובת הלבבות") מסביר כי בתהליך בריאת האדם הנפש בעצם ניתקת בכח מבוראה ונשתלת באדם, ומרגע זה מתגעגעת געגועים עצומים לחזור למקורותיה. חולשות הגוף והיצר הרע מחלישים את עוצמת הגעגועים. המצוות עוזרות לנו להתגבר על חולשות הגוף, אך בנוסף, צריך לחדש תמיד את הכמיהה והגעגועים של הנפש להתעלות.

לצד הכמיהה והגעגועים, זכרי שקניית הרגלים והשתלמות המידות, לא נעשית ביום אחד - אלא זהו תהליך, שבסופו יש לך שליטה על ההנהגות שלך. כפי שאמר ריה"ל בספר הכוזרי: "החסיד הוא המושל שהרי כל חושיו וכוחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו". את צריכה להבין ולהיות מוכנה לכך שההתחלה תהיה קשה, אם את לא רגילה לקום כל בוקר בזמן ולהתפלל, יהיה לך קשה מאוד לעשות זאת בפעם הראשונה. אבל אל תתני לזה לייאש אותך, כי בפעם השניה זה כבר יהיה טיפה יותר קל, ובפעם השלישית עוד יותר, ואחרי שתתרגלי זה יהיה עבורך בעזרת ה' עניין של מה-בכך.
העיקר לא להתייאש. גם אם בתחילת הדרך ולאורכה יש מכשולים - צריך להתמודד. מחשבות של ייאוש לא עוזרות ולא מובילות אותך לשום מקום. שמרי על אופטימיות ככל שתוכלי ותאמיני בעצמך, מה שמוביל אותי לנקודה הבאה:

להאמין בקב"ה זה אומר גם להאמין בעצמך. יש בך סגולות ופוטנציאל עצום. בהשתלמות המידות מה שחשוב היא ההתקדמות. לא לסמן "וי" על הישגים. ההתקדמות בפני עצמה היא כבר הישג, רוב הזמן קל לנו לראות את הכשלונות שלנו או את החולשות מול העיניים, והם שמונעים מאתנו לנסות כשאנחנו עומדים מול אתגר. בזמנים כאלה, חשוב מאוד שתתרכזי בחיובי.
ולסיום - אל תשווי את עצמך לאחרים. זה מיותר, לך יש את הצדדים שאת חזקה בהם ובזה עליך להתמקד. מה שנראה כלפי חוץ הוא לא מה שחשוב וגם לא תמיד נכון בהכרח.

הרבה בהצלחה ויישר כח
טל שוטנשטיין

כתבות נוספות