שאלה
שלום וברכה לרב שטראוס
ב"ה בתפילת 18 אני מצליח לחשוב על כך שאני ממש "עומד" בפני ה'.
אך בשאר התפילה איני מרגיש זאת, וקשה לי הרבה יותר להתפלל.
מהו ההבדל בין תפילת עמידה, לבין פס' דזמרא או ק"ש?
אני מנסה לחשוב בק"ש לדוג', שאני גם כן מול ה' כי "מלוא כל הארץ..." אך מרגיש שאני לא אמיתי, כי הרי העמידה בפני ה' היא בתפילת 18!
תודה רבה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
השאלה שלך מצביעה על הטבע הבריא של נשמתך. אכן זכית!
תפילת עמידה, שונה מכל התפילות והברכות בכך שהיא מציינת את המפגש הממשי עם הקב"ה. המילה שנזכרת הכי הרבה פעמים בתפילת עמידה היא "אתה", מפני שבעמידה אנחנו עומדים ומשוחחים עם ד'.
בשאלה שלך אתה מבטא שכך אתה באמת מרגיש.
אם תחשוב על נוסח המילים של קריאת שמע תראה שאלו פרשיות שאנחנו צריכים לשנן לעצמנו. קריאת שמע היא תזכורת לכל איש ישראל - כפי שחז"ל אומרים: קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות.
כך גם פרקי התהילים שאנו אומרים בפסוקי דזמרא - הם שבחי ד', אבל לא נאמרים כלפיו אלא כלפי העולם: "הללו את ד'...".
העובדה שדווקא תפילת עמידה היא עמידה נוכח ד' מתבטאת גם בהלכות המיוחדות של תפילת עמידה: הצמדת הרגליים זו לזו, החובה לעמוד ולהתרכז, הכריעות השונות בתחילה וסוף התפילה - כל אלו ועוד מבטאים את המעמד המיוחד של תפילת עמידה נוכח ד'.
מה שקודם לעמידה אלו הכנות למפגש עם ד'. פסוקי דזמרא הם הכנה רגשית-נפשית, להתרגש לקראת המפגש, לזכור שאתה עתיד להפגש עם מלך עולם על כל המשמעות של המושג.
בקריאת שמע, ברכותיה ופרשותיה אתה מברר לעצמך מה משמעות הקשר המיוחד שיש לעם ישראל עם מלך העולם: אמונה, תורה ומצוות. אתה נזכר שיש לקשר הזה עבר של גאולה ומכאן גם עתיד של גאולה - ומתוך כך אתה עומד למפגש האישי הפרטי עם הקב"ה בתפילה בלחש. המפגש מקבל השלמתו בתפילת הציבור כמפגש כללי של כל הקהילה וכל העם עם הקב"ה.