לעמוד על שלי (על בטחון עצמי, ויחס לבחורים)

שלום יעל.
קבלי יישר כוח גדול ותרגישי גם לגמרי חופשי לטפוח לעצמך על השכם,
נראה שיש כאן מישהי שממש משקיעה מחשבה ומתאמצת.
ככה שהחופש שלך לא נע על ציר הפייסבוק-מקרר-ה-72 דק´ של מגה וידיאו,
אלא הוא מכיל גם מימדים של תוכן ועשייה: עבודה, התנדבות.
זה לגמרי לא דבר שמובן מאליו, ולגמרי כל הכבוד!

לפני שנגיע למה כדאי לעשות בכל אחד מהמקרים שהעלית,
נראה לי שווה לשים לב לנקודה מעניינת, שמעבר למעניינת היא גם יכולה לעזור.
שני המקרים שהעלית יושבים בעצם על אותה נקודה,
עושה רושם שקצת קשה לך לעמוד על מי שאת.
אז היום זה אותו בחורצ´יק בהתנדבות והמלצרות שמנצלת אותך, ומחר זה דברים אחרים.
אם תתייחסי רק לאותם מקרים נקודתית, אז תפתרי אותם ויהיה נחמד,
אבל תכל´ס תפגשי בסיבוב הבא במקרים דומים.
לכן צריך ללכת פה על כל הקופה ולחשוב על טיפול שורש שיעזור היום, מחר וגם אחרי מחר.
(אגב, אני ממש לא אומרת שלא חשוב להתייחס למקרים האלה, כמו שגם תראי בהמשך).
נגלה בסוד שאת ממש לא היחידה בעולם שקשה לה לעמוד על שלה,
העולם מלא בכאלה שאומרים ´מה, לא נעים´, ו´עזבי אותך שטויות, אין לי כוח לעשות בעיות´.
ואיך מתגברים על המשפטים מהסוג הזה, ונמנעים מלהגיע לסיטואציות שכאלה?
בשתי מילים קוראים לזה בטחון עצמי,
בקצת יותר הרחבה קוראים לזה להאמין שמה שאת חושבת ומה שאת רוצה זה טוב ונכון.
להבין שלעמוד על שלך: על העקרונות שאת חושבת ומאמינה בהם ועל מה שמגיע לך
זה ממש לא דבר רע או אגואיסטי.
כל עוד זה בא מהמקום הנכון אין כאן שום בעיה, אלא בדיוק ההיפך, אם זה לא קיים זאת בעיה.
לכן קחי לעצמך כמה דקות של ´פוס משחק´ מהלו"ז הצפוף,
ותחשבי עם עצמך מה את עושה כדי לחזק את האמון העצמי במי שאת ובדרך שלך.
תסמכי על עצמך שמה שאת חושבת זה טוב ונכון, ולכי עם זה.
וכשבבסיס תרגישי שלמה יותר, אז לא משנה מה יעמוד מולך,
ואם המקרה שייך למישור שבינך לבין הקב"ה או למישור הגשמי.
פתאום תגלי שהרבה יותר קל לך להתמודד ושהתשובה מה לעשות,
קיימת אצלך אי שם בפנים, ורק היית צריכה למצוא אותה.
מה שכן, תדעי שעבודה על הנקודה הזאת היא רווח משמעותי שתקחי איתך עד 120.
ועכשיו אחרי שהבהרנו את שורש העניין אם בא לך על התייחסות יותר נקודתית לנקודות שהעלית,
את מוזמנת בשמחה לזרום עם השורות הבאות.

אז נכון שהתחספסת לכל מיני נודניקים שמנסים להתחיל איתך,
והלב שלך לא מגיב כאילו הוא על מצב רטט כל פעם שזורקים לך משפט,
ו´לסנן´ אצלך זה מושג שיותר קשור לעניין הזה מאשר לפלאפון.
אבל תשימי לב שבמקרה שאת מתארת יש משהו שהוא קצת מעבר ל´להתחיל איתך´,
ותסכימי שלגעת בך זה לעבור איזה קו אדום.
ואני אפילו לא מדברת על איסור נגיעה, אלא הרבה לפני,
יש נימוס בסיסי בין אנשים שלא נוגעים במישהו שלא מכירים.
כמו שאם תלכי עכשיו לשופינג עם חברות את לא תחבקי סתם את המוכרת ברנואר,
כן, גם אם היא תמצא לך בול ת´מידה של החצאית שכל העונה חלמת עליה.
אז לא נעים מת, ואת לא תמשיכי לספוג התנהגות שלא נעימה לך כי לא נעים עליו.
לגבי ה´מה´ לעשות, אני לא חושבת שיש כאן דיון בכלל,
אבל לגבי ה´איך´ לעשות אני מאד מבינה את ההתלבטות שלך.
אם את אומרת שאת מתנדבת במקום של ילדים בעלי צרכים מיוחדים,
יותר מהגיוני שיש שם צוות, הנהלה, מישהו שאחראי עליכם, אולי תנסי לדבר עם מישהו משם שיש לך דיבור איתו, ותבקשי שישימו בקרבתך רק חברות שלך או בנות אחרות, ככה שלא תהיו באותו איזור.
או שאם אתם אלה שמחליטים איפה להיות ומה לעשות אז בכלל מעולה,
ותשתדלי להקיף את עצמך בחברות אחרות שמתנדבות איתך.
נראה לי גם כדאי לך לומר לו בצורה ברורה, לא בצעקות ולא בכעס. אבל כן בטון רגיל והחלטי:
שאת ממש לא בקטעים האלה ושבבקשה ירד ממך.
את יכולה לעשות את זה כשיש עוד אנשים בסביבה, ואם תדברי רגיל אין כאן שום דבר פוגע או שלא בסדר לומר ליד אנשים אחרים.

ואם את שואלת את עצמך: למה? למה לך להיות כזאת כבדה?
כאילו דחילק, אי אפשר קצת לזרום?
מה, ככה לייבש מישהו חמוד שנראה טוב ואפילו משתדל להיות דוס בשעות הפנאי?
עצם זה שיש לך כאן ספק כלשהו זו כבר סיבה טובה בשביל להבין שיש כאן בעיה.
ומה הבעיה?
לא יודעת מה איתך, אבל נראה לי שכמו לכל בת נורמלית לא בא לך להיות בקשר עם מישהו,
שהדבר היחיד שאולי מעניין אותו בך זה איך שאת נראית.
תחשבי אם במקום להתרכז בבנייה של האני הפנימי שלך,
להשקיע בהתנדבות ובדברים שבאמת חשובים לך,
בא לך לבזבז זמן ואנרגיות על כל מיני דחקות ופוזות של ´מה יחשבו ומה יגידו´.
ויותר מזה, אם בא לך לבזבז את הכוחות שלך על סתם מתנדב שיודע אולי באיזה גוון העיניים שלך אבל לא איך קוראים לך,
או לשמור אותם לאחד שבאמת יהיה שווה את זה.
אפשר לחשוב שזה לחיות בסרט כי ´יאללה כולה צחוקים´, אבל בינינו ככה הכל מתחיל.
ולא מעט רסיסי לבבות יכולים לספר לך שגם אצלם זה התחיל מלזרום - ´כי מה, לא צריך להיסחף אנחנו לא מאה שערים עדיין´, ונגמר בטישו וברסיסים.

בקשר למלצרות, קודם כל תבדקי לפי מס´ השעות שאתם פחות או יותר עובדים שם אם נותנים לכם מינימום או לא, כי מינימום כשמו כן הוא...
במקרה שאת מגלה שלא, את יכולה ללכת לדבר על זה בצורה מכובדת עם הביג בוס.
כי תכל´ס זה מה שהוא אמור לשלם, ואם הוא לא - זה לא חוקי וגם לא עובד.
אגב בירור קצר בעניין הבהיר לי שאין מצב לא לשלם שכר מינימום ולשמור על החוק.
במקרה שלא עוזר לדבר איתו, לא יודעת כמה שווה להישאר ולעבוד אצל מי שמבחינתו החוק ידידותי למשתמש ועושה איתו מה בראש שלו.
אבל זה כבר לגמרי שיקול שלך.
מה גם אני לא יודעת איזה סוג בנאדם הוא אבל תקחי בחשבון שיש בוסים שכשמתחילים לדבר איתם בעניינים האלה, הדרך למצוא את עצמך בחוץ היא קצרה.
שלא תביני לא נכון, אני ממש לא אומרת שבגלל זה לא תעמדי על הבייסיק שמגיע לך,
אבל קחי את הכל בחשבון.
כי אנשים שמעסיקים בני נוער אבל שומרים על הזכויות הבסיסיות שלהם יש, צריך רק למצוא אותם.

כל הטוב שיש.
רינת
rintz3@gmail.com