שאלה
שלום, אני בת 17 רציתי לשאול שאלה שממש בוערת בי. אני לא בנאדם פגיע / רגיש ואני מאד חברותית. לפני כמה שבועות היה לי יום הולדת וחברות שלי עשו לי קטע ממש מגעיל. אני סולחת, אבל עדיין פגועה ממש. הן לא הבינו את זה ואני ממש רוצה שהן יקחו את זה לתשומת ליבן כדי לא לפגוע בעוד אנשים...
אנ'לא יודעת מה לעשות, לא באלי להתקרב אליהן בכלל והן כל הזמן שואלות אותי למה אני לא באה לדברים שהן עושות. אנ'לא מסוגלת, אני פגועה ברמות! העניין שזה בערך כל השכבה ואני ממש השתדלתי להתחשב בכולן! יכול להיות שהייתה להן כוונה טובה...
מה לעשווות??
תודה מראש :)
תשובה
עבר כבר חודש מאז ששלחת לנו את השאלה ואנחנו מ´זה מתנצלים שלקח לנו זמן!
סחבת את העניין כמה שבועות עד שכתבת לנו, ועוד כמה שבועות עד שהתשובה מגיעה ומתארת לעצמי שהרבה מים עברו אצלכם בירדן החברתי ואולי כבר הסיפור לגמרי במקום אחר...
לכן, טוב שיש מייל, ובואי נסכם שמה שלא יהיה, תמיד תרגישי חופשי לפנות אלינו שוב.
נשמע שהחברות שלך דפקו לך ח´תכת קטע וזה באמת לא משנה מה היה, כי בשורה התחתונה את נפגעת ברמות אחרות.
קודם כל, זה בסדר לפרגן לעצמך זמן של להיפגע. אני לא זוכרת על מי מספרים, אבל מה שבטוח הוא היה רב גדול, שאמר פעם אחת שהוא צריך את הכמה ימים כדי להירגע ולסלוח על משהו שעשו לו.
זה גם בסדר לומר שאת רוצה להגיד להם שנפגעת מהם ולא רק כדי שלא יעשו את זה לאחרות (שכמובן זאת חשיבה מאד בוגרת ויפה).
אז אחרי שפירגנת לעצמך את הדאון של הפגיעה והצלחת קצת לשאוף אויר ולהרגע,
אולי כדאי ליצור קשר עם 2-3 חברות שאת מרגישה איתן מספיק בנוח ולפתוח איתם את הדברים,
אם את לא בקטע של הבעל פה אפשר גם במכתב, שלו יש יתרונות משלו (כי הבנאדם קורא אותו עד הסוף ובנחת, הדברים מולו ויש לו גם ת´זמן לעכל ולהבין בלי לירות תגובות על אוטומט).
יש עניין לדעת לשים את הדברים על השולחן בצורה פתוחה ובוגרת, לא להיות אשכנזים שמתפדחים ומטאטאים ת´דברים כאילו כלום לא קרה ואז סתם החומות הולכות ומתגבהות.
כי אחרת, יום אחד כשהדברים יתפוצצו זה רק יהיה מסובך ומגעיל יותר.
תתפלאי, יכול להיות שהחברות שלך בכלל לא חשבו על ההשלכות של מה שהם עשו לך,
כאילו אם את כזאת ראש טוב וחברמנית, אז יאללה בקטנה להתלבש עלייך.. ומי בכלל חשב שתיקחי את זה כזה קשה..
בינינו, הרבה מהדברים הנוראים ביותר שחברים מסוגלים לעשות לחברים שלהם זה לא מכוונה רעה כמו שזה סוג של הפנינג ולונה פארק ביחד שמפיג ת´שעמום. ותקחי בחשבון שזה קל יותר, זמין יותר ובחינם.
לא שזה מוריד חלילה מהפגיעה שלך ונותן להם תעודת כשרות למה שהם עשו, כן?
אבל תסכימי שזה מאיר את הסיפור באור אחר, ויותר מיכול להיות שכשחברות שלך ישמעו כמה נפגעת, דגל אוסטריה יהיה קטן עליהם עם איך שהם יחווירו ויסמיקו. ובאמת שהם יתנצלו מכלב הלב.
אבל לא פחות משהן צריכות לבקש סליחה, את צריכה להיות במקום שמקבל סליחה, ויותר מזה, שמוכן לסלוח.
כשהשאלה המתבקשת כמובן היא איך בדיוק אפשר להביא את עצמך למקום של סליחה אמיתית? איך בדיוק מתכנתים את הלב למערכת הפעלה הזאת?
דבר ראשון, תתארי לעצמך אותך במקומם ותבססי על סיפור אמיתי או שנניח והסיפור היה הפוך, ותחשבי איך היית רוצה ושמחה שיתנהגו איתך.
דבר שני, תחשבי איך את הולכת להסתכל על הקב"ה בפעם הבאה שאת מתפללת ב-18 את ´סלח לנו אבינו כי חטאנו...´?
ובכלל איך תעזי לבקש מהקב"ה החל מעוד שבועיים שיסלח לך וירחם עלייך, ואם לא קשה לו שימחוק את החטאים שלך אבל לא בטיפקס של הייסורים והחולאים הרעים... כשאת בעצמך בכלל לא שם?
על י"ג מידות רחמים שהם אישו בתפילות הימים הנוראים כתוב בגמרא שכל פעם שישראל יעשו לפני הקב"ה כסדר הזה, ישר התפילה שלהם מתקבלת.
ושואלים, אז איך? איך עוד אין לנו גאולה?! איך צמנו השבוע עוד פעם ט´ באב ארוך ומעיק במיוחד אחרי שאלפי (אם לא מיליוני) תפילות י"ג מידות שוגרו לשמיים מכל רחבי הגלובוס?!?
ועונים, שהפוינט הוא לא לומר י"ג מידות, לקב"ה אין שום צורך בצפצוף הזרזיר ותודה ששאלנו.
מה שצריך זה ´[לעשות] כסדר הזה´. לדעת להיות אנשים מרחמים בפועל.
להתנהג י"ג מידות רחמים בכאן ועכשיו עם הסובבים, לא לדקלם כמו חבורת תוכי.
שזה בעצם מה שחז"ל כבר אמרו קצר וקולע בלי יותר מידי חפירות: ´במידה שאדם מודד מודדין לו´.
נשמע שיש לך ביד וואחד כרטיס לשלב מוקדמות אלול תשע"ב, ובכיף שלך את גם יכולה לנצח וכמו גדולה להגיע בנחת לשלב הגמר.
ת´כלס כיף לך. עכשיו את רק צריכה להחליט אם את הולכת על זה או לא, ואם כן איך.
שבת שלום
רינת
rintz3@gmail.com