כל הנושא של 'בינו לבינה' משגע אותי

שלום לך

אנחנו בהחלט מבינים את ההרגשה ש'נמאס', ו'הכל שטויות', ו'למה אני נותנת לזה להרוס אותי מבפנים'.

אבל באמת למה?

זה בגלל, שגיל ההתבגרות הוא הכנה לחיים הבוגרים. הדבר הכי משמעותי בחיים בוגרים של האדם הוא הקמת משפחה, ולכן זה מאד טבעי שכבר מעכשיו עסוקים בזה בכל מיני רבדים - ברובד של 'מי מתאים לי', ברובד של 'לחוצת חתונה', ברובד של 'אני לא מוכנה לצאת מהבית בלי להיות שעה ליד המראה' וכו'. אם לא היו מתעסקים בזה, זה היה קצת מדאיג..

כן, אבל כל כך הרבה?

בזה את צודקת לגמרי. כל דבר בחיים צריך את הגבולות שלו ואת המקום שלו, וזה לא טוב שמשהו 'הורס ואוכל אותנו מבפנים'.

אז מה עושים?

קודם כל, הדבר הכי חשוב זה לשים גבולות. אם החלומות והמחשבות על זה יוצאים מגדר הפרופורציה, אז אפשר לשים לזה גבול - לנסות לחשוב מה גורם לי להתעסק בזה. אני מניח שזה לא רק הסניף (שזה דבר חיובי בעיקרו) אלא גם פייסבוק למיניו, אולי שחנושים עם חברות, אולי דברים אחרים. לנסות להתמודד עם הגורמים החיצוניים למחשבות.

דבר שני, לנסות להשקיע בעצמך. לעשות קצת 'חשיבה מסודרת'. נניח עכשיו מצאתי את 'הבחור', במה אני מוכנה לנישואים ובמה לא? האם יש בי את הבגרות לותר? האם יש בי את הבגרות לדעת לקבל החלטות? האם יש בי את הבגרות לעשות 'ויתורים כואבים'? איך אני מפתחת את היכולת לעמוד במצבי לחץ (ונישואים מזמנים הרבה מצבי לחץ)? איזה מידות שלי תורמות לחיי נישואים וכדאי לחזק אותן, ואיזה מידות מפריעות, וצריך לחשוב איך להתמודד איתן. בקיצור, לנסות, עד כמה שאפשר, לכוון את המחשבות והתהיות למקומות יצירתיים.

אבל זה עדיין מאד מציק

נכון, וחלק מהבגרות בחיים זה לדעת לחכות בסבלנות. החטא של אדם הראשון, היה קשור לחוסר סבלנות (לפי חז"ל, אם הוא היה מחכה לשבת, הוא היה יכול לאכול מעץ הדעת) ובכלל, הרבה מאד התנהגות לא רצויה, קשורה לחוסר סבלנות, וזה הזמן גם לעבוד על הענין הזה. התאפקות, סבלנות, גם כשכבר מרגישים שזה 'הורס', בכל זאת, לזכור לשים דגש על העיקר ולא על הטפל.

ומה יהיה עם הזיווג שלי?

יהיה רק טוב. כשמתגברים, כשמתאזרים בסבלנות, כשהולכים בדרך שההלכה מנחה אותנו, בודאי שלא נפסיד מכך שום דבר. וכמובן, מעל לכל, להרבות בתפילה לקב"ה שיעזור למצוא את הזיווג בקלות ובמהירות

כל טוב

טוביה
tsbias@Actcom.co.il