שאלה
שלום כבוד הרב!
מהיכן ההיתר להשתכר?
הרי הגמרא אומרת "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי".
הרמב"ם כותב על זה שצריך לשתות יין עד שיישתכר ויירדם בשיכרותו ומתוך שיושן לא יודע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. אבל זה לא מה שכתוב בגמרא ואז כנראה כוונת הרמב"ם היא שהרמב"ם דחה את זה מההלכה וגם הר"ן בשם רבנו אפרים דחה את זה מההלכה בגלל הסיפור שמסופר שם מיד אחרי זה בגמרא... וגם זאת דעת הרמ"א ומפה רואים שלפי כמה דעות אסור להשתכר בפורים.
הבית יוסף כותב בשם האורחות חיים "חייב איניש לבסומי בפוריא ולא שיישתכר שהשיכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לג"ע ולש"ד וכמה עבירות זולתן אך שיישתה יותר מלימודו מעט" וקשה בגלל שידוע שהשו"ע כתב מפורש ש"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי". על זה עונה ערוך השולחן שהכוונה היא עד ולא עד בכלל והוא כותב שלמעשה "יש להתרחק מן השכרות וצריך רק לשתות מעט יותר מלימודו ולישן קצת".
והמאירי כתב שצריך להרבות בשמחה ומכל מקום אין לנו מצוין להתשכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה וכו'.
והחיי אדם כתב שאם אדם יישתכר ואז זילזל באיזשהי מצווה מוטב שלא יישתכר.
אחרי שראינו שאף אחד לא מתיר להשתכר בצורה רצינית איך בכל זאת יש אנשים שכן משתכרים?
היה לי מאוד קשה לראות את זה בישיבה שבחורים מצויניים משתכרים..ברצוני לדון אותם לכף זכות ולמצוא היתר ואני לא מוצא.
תשובה
שלום
עיקר עניינם של ימי הפורים להיות (אסתר ט, כב): "יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה". אמנם ככלל השיכרות מגונה, אך אי אפשר להתעלם גם מהצדדים הטובים שבה, שעל ידה מתגלית שמחה פשוטה, שמבטאת שמחה גשמית ומשוחררת, מלאת עוצמה וחיוניות. ונאמר "תנו יין לאובד ושכר למרי נפש.. אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר" מפני שבכל השנה התאווה וההוללות שבשיכרות מאפילים על הצד הטוב שבה, ולכן היא גורמת למכשולים רבים. אבל בפורים, כאשר שותים ושמחים בישועת ה', לזכר הנס שנעשה על ידי המשתה, מתגלים הצדדים הטובים שבשתייה. \
הרי"ף והרא"ש הביאו את המימרא של רבא שחייב איניש לבסומי עד דלא ידע וכו', ומשמע שהבינו המצווה כפשוטה. ובסומי בארמית הוא להשתכר, וכך פירש רש"י במגילה ז, ולפי זה חובה להשתכר וכך משמע מאשכול ופר"ח וט"ז וגר"א. וכך נהג החכם צבי ועוד רבים מגדולי ישראל. וכתב הראבי"ה (ח"ב סי' תקסד), שיש מצווה להשתכר "עד דלא ידע" אבל אינה חובה. אולם אדם שיודע בעצמו שמתוך השיכרות הוא עלול להגיע לעשיית דברים אסורים או מכוערים, צריך להימנע מלהגיע לשיכרות, אלא ישתה הרבה עד שירדם מתוך שיכרותו, וכשיישן לא ידע להבחין בין "ארור המן לברוך מרדכי".
ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליטא" ועיין בספר באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=395