חיזוק בשמירת הימים האסורים

שלום כבוד הרב, אני נמצאת אחרי לידה של בת בריאה ומקסימה ברוך ה´. רציתי לשאול שתי שאלות- איך בדיוק סופרים את הימים, כלומר- איך אדע מתי אפשר להתחיל לספור שבעה נקיים? פשוט מרגע שמפסיק הדימום? או שיש פרק זמן מינימלי שמוכרחים לחכות אפילו אם הדימום כבר נפסק? שאלה שנייה- יש איזשהו חיזוק שתוכל לתת לנו כדי להצליח לשמור את הימים האסורים? אני יודעת שזו בקשה משונה אבל בכל זאת. תודה רבה ושבת שלום!
בס"ד
לשאלה הראשונה:
יולדת טמאה טומאת לידה וצריכה הפסק טהרה וספירת שבעה נקיים לאחר מכן טובלת כדין נידה.
אם ילדה נקבה אסור לה לטבול בטרם יעברו י"ד יום מלידתה. יכולה לעשות (אם נפסק הדימום – דבר נדיר ביותר – שהרי בדרך כלל הדימום נמשך מספר שבועות) הפסק טהרה ביום השביעי ללידתה, לספור שבעה נקיים החל מיום השמיני, ולטבול בליל ט"ו (אך לא קודם לכן).
הפסוקים הכתובים בתורה אודות ספירת שישים וששה ימים לנקבה ושלשים ושלשה לזכר לא נוהגים כיום.
באשר לבקשה השניה: "יש איזשהו חיזוק שתוכל לתת לנו כדי להצליח לשמור את הימים האסורים" זו לא בקשה משונה כפי שאת חוששת, זו בקשה נפלאה.
הלידה היא חויה קשה, גם גופנית וגם נפשית. הלידה גם אינה משימה שאפשר אחריה לצאת לחופש.
עם כל השמחה שבהבאת חיים לעולם והצטרפות עוד ילד למשפחה, התינוק הוא עול לאמו: להאכיל ולרחוץ... בתקופה הראשונה יש הרבה לילות לבנים...
במשפחה בריאה, מקור הכוח לעמוד בכל אלו הוא התמיכה של הבעל. תמיכה רגשית שמתבטאת בקרבה, בכל דרכי הקרבה. לכן בתקופה זו מאוד קשה לעמוד בהרחקה על פי דרישת ההלכה.
הבקשה שלך לחיזוק מעידה על המתח שיש לכל אחד מאתנו בין השכל והרגש. השכל שללא כל ספק יודע מה נכון, והרגש שמבקש באמצעים שלו להתבטא בדרך הנוחה לו.
נסיבות אלו מלוות אותנו בכל המצבים בהם נאמר: "יתגבר כארי לעבודת הבורא". זהו בדיוק המצב שדורש לגלות את מידת הגבורה.
גיבור ביהדות אינו איש השרירים, גם לא הלוחם השב עטור תהילת נצחון בקרב. הגיבור העברי אינו מי שכובש אחרים, אלא מי שכובש את עצמו "הכובש את יצרו". שמשון הוא המופת לגיבור שנצח בכל הקרבות אבל שלא עמד בקרב נגד עצמו ולא כבש את יצרו.
במקום שאין מעצור אין מלחמה, במקום שאין אויב אין נצחון, במקום שאין קושי אין גבורה.
אמנם בביתכם הצנוע והמאושר אין זרקורים של במה, גם לא מצלמות טלויזיה, העולם לא עוקב אחריכם, ולא נכתבים עליכם כתבות בעיתונים. אבל, למרות זאת, את ואישך, שני צעירים, נאבקים בגבורה עם עצמם, עם דרישה קשה שהם מחויבים כלפיה, כלפי טהרת וקדושת משפחתם.
המאבק הוא שלכם, הגבורה היא שלכם וגם הנצחון – הכל פרטי אישי בתוך הארבע קירות של ביתכם, עם זאת התוצאה היא גדולה לאין ערוך – שמירת החיבור שמביא איש ואישה שתהיה שכינה ביניהם.