שאלה
שלום הרב.
רציתי לדעת איפה יש התייחסות בהלכה (מקור) לאדם שאומר שהוא עושה "ליתר בטחון" גם ממנהגי הקראים וגם ממנהגי האורטודוקסים בעוד אם הדברים מפריעים זה לזה הוא הולך ע"פ המנהג האורוטודוקסי. הוא עושה זאת כי הוא חושב שאולי דברי הקראים נכונים. (זה לא כמו שמי שאומר שכתוב בתורה שצריך לעשות כך, אלא כאומר אני לא יודע מה כתוב בתורה אז אני עושה כי אולי כתוב בתורה כך. עם דגש על האולי)
תודה רבה. שבת שלום.
תשובה
שלום רב,
אסור לנהוג במנהגי הקראים, ואף אם הכוונה לכאורה טובה להחמיר גם כמנהגיהם בלי לבטל ממנהגי ההלכה, שכן עצם ההליכה בדרכם היא פסולה, ויש בה משום אי ציות להוראות חכמים שהצטוונו בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך", וכפירה בתורה שבעל-פה אותה העבירו חכמים מדור לדור. חז"ל התעמתו עימותים רבים עם הצדוקים בתקופת הבית השני, ואסרו לעשות כמעשיהם, כגון במשנה יומא שהיו משביעים את הכהן הגדול שלא ינהג ביום הכיפורים על-פי דיני הצדוקים, והראשונים קבעו בתשובות הלכתיות רבות שאת אותו קו שנקטו חז"ל כלפי הצדוקים יש לנהוג כלפי הקראים.
ישנן דוגמאות רבות לכך שאף חומרה של הקראים אסרו הפוסקים לבצע, כגון לדוגמא: עמידה בקריאת התורה שהקראים החמירו בה, על פי הפסוק בעזרא: "וכפתחו עמדו כל העם", כאשר לפי חז"ל הכוונה: שתקו, ולא עמדו. היו פוסקים שאסרו משום כך לעמוד בקה"ת, שלא יהיה נראה כנוהג מנהג הקראים (ראה על כך בשו"ת עשה לך רב לרח"ד הלוי א, לח). וכך כתב רבי זרחיה בספר המאור (מובא בכלבו סימן לא) לגבי מי שהחמירו כמנהג הקראים שלא יתחמם שום אוכל בשבת, לפי הדרך שפירשו את הפסוק "לא תבערו אש... ביום השבת": "כל שאינו מאמין, ואוסר לאכול בשבת חמין, צריך בדיקה אחריו אם הוא מין".
יחס ההלכה כלפי הקראים בא לידי ביטוי בפסק הרמ"א לגבי חיתון איתם (שולחן ערוך (אבן העזר סימן ד סעיף לז) "הקראים אסור להתחתן בהם, וכולם הם ספק ממזרים, ואין מקבלים אותם אם רוצים לחזור".
כדי להבהיר את הדברים בלי להשאיר מקום לספק, אני מעתיק לך בזה שני קטעים מדברי אחד מגדולי הפוסקים בזמננו הרב וולדינברג מתוך תשובה ארוכה שכתב בעניין הקראים בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה סימן טז: כל מי שיעקוב בהתעניניות ובעקביות אוביקטיבית אחרי הפעולות ההרסניות של הכת הזאת ויחשוב ברצינות על החורבן הרוחני הגדול שהיה עלול לצמוח אילו היתה חלילה מצליחה בדרכה, יראה ויבין מדעתו מדוע שכה הובדלו לרעה מקרב בית ישראל, ומה חרי האף הגדול הזה נגדם מצד כנסת ישראל עד שרבתה השמחה באיבודם, וכדמבטא בכזה הכרתי ופלתי בסי' א' ס"ק כ"א בכתבו בלשון ברוך המקום שנאבדו מתוך קהל ד'. כלל התבדלות כת הקראים מעדת ד' בקביעת דינים מחודשים לעצמם הנוגדים תכלית ניגוד לדיני תוה"ק הכתובה והמסורה, ובעיקר בעניני איסורי עריות ודיני גיטין וקדושין, ככל שהתרחקו לכת בזה כן נתעוררו ונתרקמו מסביב לכך בעיות הלכותיות גדולות ומבוססות שיש בהן בכדי לאסור אותן איסור עולם בחיתון עם בן או בת ישראל משום חשש ממזרות, ובעקבות זה בכדי לגדור גדר הטהרה גם לאסור מלהרשותם בכלל ליחד את נפשם בקהלנו בכל עניני קדושה ופעולות ציבוריות מחשש שמא יתערבו מתוך כך בישראל בחיתון ביודעים ובלא יודעים, והדברים באו בהרחבה בספרות ההלכה...
מהאמור עד כה נדמה שעלה בידנו להעביר לפני הקורא והמעיין חומר די מספיק אשר יוכל להכיר על ידו את חומר הבעיה שלפנינו במעמקי השיתין של ההלכה, ועד כמה שחרדו לקראתה גדולי הדורות, ובין השיטין נשמע גם רעמי גלגלי ההיסטוריה שהחרידתנו להראותנו בעין דגם משמיא הוא דאסכימו עם מערכת להקת הפוסקים הגדולה להיות כיתה זאת מובדלת לרעה מקרב בית ישראל, ולשמש לראוה לאות ולמופת בחריצת גזר דינה להיות נדונת לכליה ע"י גסיסה ממושכת על פני מרחבי דורות, ומן השמים נלחמו הכוכבים במסילותם במיוחד לימין מרבנן ורבנן מרי דארעא קדישא מכמה דורות, שנאבקו בכל תוקף ועוז נגד כל פרצה ובקיע שהתחילה להראות בחומת - מגן זאת, וגם יכול יוכלו ועשו והצליחו לעמוד בפרץ בכח מעשיהם. ועלינו איפוא ללכת בעקבותיהם ולהתוות לנו קו ברור והחלטי לאסור את הקראים מלבוא בקהל עדת ה'".
כל טוב,
רונן לוביץ