התחזקות

כשהייתי בצבא, הרגשתי הרגשה דומה, במקום ההתחזקות והלימוד והתפילה של חודש אלול בישיבה, פתאום אני עסוק כל היום בלרוץ ולתרגל כל מיני דברים, וגם בזמני הפנוי, הראש שלי במקום אחר. הייתי די מדוכדך, עד שהגיע לביקור הרב עמיטל ז"ל, נגשתי אליו ושטחתי את לבי, והוא הסתכל על כמי שלא מבין, ואמר- הרי בישיבה היית צריך להתמודד על כל רגע, וב"ה הצלחת, אבל כאן, בצבא, הרי אתה עסוק כל היום במצוה, 24 שעות!!
כמה משמח שיש לך בת לטפל בה, זוהי עבודת ד' שלך בע"ה לעשרים השנים הקרובות. בה ובילדים הבאים כן ירבו. נכון, יהיה לך פחות זמן להרבה דברים, לא רק לתפילה וסליחות, גם לבילויים, לחברות, ואפילו להורים. (רק על הזמן עם בעלך תשתדלי לא לוותר !), לא קל לחוות את השינוי הזה, אבל הוא כל כך מרנין וממלא , ואת בטוח מאד מאושרת.

אל תצטערי על שאינך מתפללת כמו פעם, תשמחי על כל תפילה שאת כן מצליחה להתפלל.
ועצה טובה- ברכות ותפילות, גם אם הן לא בשבילך, תשתדלי להתפלל ולברך ביחד עם הבת, בין אם היא ישנה או ערה, קחי בחשבון שאת מחנכת אותה ליראת שמים, ובזה שאזניה ישמעו את אמא מברכת ומתפללת, זה יטע בליבה את הרצון ותשוקה לקרבת ד' שיש בך. זו המשימה הגדולה שלכם כעת.
ועוד דבר- תנצלי את השנה הזאת, לכי איתה לבית הכנסת כשתוכלי, היא עדיין ישנה הרבה , ואת תוכלי להתפלל בנחת "כמעט כמו בשנים עברו". בשנה הבאה כבר יהיה הרבה יותר קשה, שלא לדבר על השנים שאח"כ. (גם להנקה - בטח תמצאי פינה שתוכלי לשבת בה ולהניק, תוך שמיעה של התפילה. )

שנה טובה ומאושרת