התגדלות בתורה

בס"ד

עומר שלום,
על מנת לענות לשאלתך, חשוב קודם כל לבאר מה היא ההתגדלות הרצויה, וכיצד לקנות אותה. אינני יודע כיצד אתה מתקדם, ובמה אתה בוחר להתמקד, והאם אתה מקבל הדרכה אישית מתלמידי חכמים. כל הנושאים האלה חשובים וראויים לתשובה בפני עצמה, אך הנקודה החשובה ביותר היא הקשר לתלמיד חכם שידריך אתך אישית, כי אתה עלול ליפול להרבה קלקולים בתהליך הזה, וראוי שתהיה לך הדרכה של תורה בנושאים הללו. אני כותב לך כאן עקרונות כלליים, חשוב מאוד שתברר אותם ותראה איפה אתה עומד.

קודם כל, חשוב לדעת, שיש קצת בעיה בהתגדלות אישית שנראית משונה בעיני הסביבה, שנראית כאילו מתנתקים מהחיים ופורשים לחיים רוחניים "עליונים". ההתגדלות צריכה להיות קשורה קשר הדוק בחיים נורמליים ומלאים, כמובן לאור ההלכה. אם ההתחזקות שלך היא בהמנעות מאיסורים, זה לא רק מבורך אלא חובה גמורה שלך וגם שלהם; אך אם מדובר בהנהגות חדשות ובפרישה מהמותר, יש מקום רחב לבדוק האם אתה נמצא במקום נכון עבור ההנהגות האלה, או שמדובר בדמיונות. התורה לא באה לצמצם את החיים, אלא להפך, לקדש אותם ולהפוך כל מעשה לבעל משמעות עמוקה יותר. לאור האמור, אין שום בעיה לעשות כל מיני דברים עם חברים שאולי בישיבה יוצא לך פחות לעשות - ספורט, בילויים כשרים, טיולים וכו´. הנאה ונחת הם לא ביטול תורה! כמובן שאני לא אומר לסגור את הגמרא ולשחק כדורגל במקום, אבל במינון הנכון ובאוירה הנכונה, זה דבר מצוין ואין שום סיבה להמנע ממנו.


ציינת בשאלתך שאתה פוחד שאתה רוצה להתגדל ממניעים לא טהורים. השאיפה שלך לעבודה לשמה היא מאוד נאצלת, אך חשוב מאוד שתבין שהמדרגה הזאת בטהרתה היא מאוד רחוקה וראויה ליחידי יחידים. ולכל השאר, כלומר לרובנו, היא נשארת בגדר שאיפה. אבל, נראה לעניות דעתי שעצם הרצון לעבודה כזאת, גם אם איננו משיגים אותה, היא בעצמה חלק קטן מאותה עבודה, מעין מגדלור שמאיר לנו את הדרך לקראתה. אם החלטת שזו השאיפה שלך, סימן שיש לך חלק, ניצוץ, מאותה שאיפה - גם אם היא לא הגיעה עדיין לשיא טהרתה, הרצון הכללי שלך באותה מידה כבר קונה לך חלק ממנה. כמובן, כל עוד הבירור הפנימי שלך נעשה בצורה מסודרת וישרה, ואתה מגבה את אותה שאיפה באמצעות פעולות מעשיות.

נקודה נוספת שחשוב להעלות, היא שעלינו לעשות חילוק בין העמדה הרגשית שלנו בעבודת ה´ והתגדלות, לבין העבודה השכלית והמעשית. הרגש שאנו מרגישים בפעולות היומיומיות השונות הוא מאוד לא יציב - כי זה טבעו של רגש. יש פעמים שמרגישים שעושים משהו לכבוד ה´, ויש פעמים שמרגישים שפועלים ממניעים לא טהורים. במקום הזה צריך להכנס השכל ולהפעיל קצת בקורת. כאשר מחליטים מראש, מתוך בירור תורני אמיתי, מהם ה[מעשים] הראויים בשלב הזה של ההתקדמות, צריך לעשות את אותם מעשים גם אם מרגישים שהם נעשים בצורה חיצונית. לדוגמה, אם אתה מחליט שמדרגתך הנוכחית היא להקדיש רבע שעה אחרי התפילה ללימוד כלשהו, אתה צריך לברר לעצמך מראש שאתה לא עושה את בשביל שיראו אותך או בשביל הכבוד; דרך אגב, אפשר לדאוג לזה בקלות, כאשר עושים את זה במקום לא ציבורי ואז ממילא אף אחד לא יודע. עכשיו, אחרי שהחלטת שזו מדרגה ראויה ונכונה עבורך, אתה עושה את זה [גם] אם אתה מרגיש באותו רגע שאתה עושה את זה בשביל הכבוד - מכיוון שההחלטה הראשונית על אותה הנהגה הגיעה מבירור אישי אמיתי וכנה. הסיבה שאני כל כך מדגיש כאן את המעשים הרצויים, גם על חשבון הכוונה הלא טהורה, היא שזה בדיוק עניינה של התורה ושל היהדות - אנו שואפים להגשים [בפועל] את הרעיונות הנישאים שאנו מאמינים בהם, גם כאשר קשה וגם אם לא מרגישים את זה באותו רגע בצורה האמיתית ביותר - הנקודה המרכזית נשארת המעשה הרצוי, המושפע מכוונה גבוהה שאינה יציבה אף פעם. הראי"ה קוק זצ"ל כותב במוסר אביך (פרק ד´ פס´ ג´) ש"קיום המצוות ולימוד התורה הם כה גבוהים עד שהם משלימים את הנפש הרבה יותר מכל שלמות המצטיירת באדם, ו[הם בעצמם] מהווים את השלמות האמיתית". בהמשך הרב מסביר, כי הדרך לקנות זאת היא ע"י עמל מעשי, המקנה גם שמחה בתהליך. בנוסף, הרב מסביר במידות הראיה (תיקון) ש"בכל תיקון מוסרי, בכל מידה טובה...גם הקטן שבקטנים...הוא מרומם את הרוחניות שבנפשו". נראה לי אולי שזה קשור אולי לעקרון שאחרי המעשים נמשכים בלבבות - כלומר כל מעשה חיובי בונה בך את אותה מידה של עבודה לשמה, גם אם הוא לא הגיע עדיין לתכליתו.
לסיכום הנושא הזה, נראה לי שעצם השאיפה שלך כבר מעידה יותר מאלף עדים על השייכות שלך לעבודה הזאת, גם אם יקח לך זמן להגיע לזה. הדרך לקנות את המידה הזאת היא ע"י שיפור איטי של מעשים, גם כשלא מרגישים כוונות נישאות - כל זמן שהמעשים נבחרו בצורה עניינית. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה.

לנקודת הקנאה שהעלית - זה נושא מאוד חשוב שרבים נופלים בו. ונראה לי שהתרופה לכך היא לימוד והכרת נקודות החוזק היחודיות שלך. זו עבודה שכלית בעיקרה - לימוד ספרים מתאימים ובירור עצמי מהם הנקודות המיוחדות והחיוביות בך. חיפוש נקודות חיוביות אצל אחרים הוא דבר מבורך - אבל אם תסתכל על כל ציבור גדול, תמיד תמצא הרבה מעלות שעוד לא קנית, ואולי גם כאלה שלא תקנה. לכן כדאי לך קודם כל להתבונן בעצמך, לראות למה אתה בעצמך ראוי ועוד לא קנית, ולעבוד על הנקודות האלה. ה´ שם אותך בעולם עם יכולות מסוימות, ואיתם הוא רוצה שתפעל - לא עם אלה שהוא נתן לאחרים. יש על זה סיפור על ר´ זושא, שאמר שהוא לא פוחד שישאלו אותו בעולם הבא מדוע לא הגיע למדרגת משה רבנו; מה שמפחיד אותו באמת זה שישאלו אותו למה לא הגיע למדרגה הראויה לר´ זושא. בנושא הזה חשובה מאוד עין טובה על עצמך - וזו לא גאווה. יש בך כוחות מיוחדים ונפלאים, וראוי לברר אותם על מנת לפעול את מה שאתה אמור לפעול בעולם. הבירור שאתה עושה הוא בירור ענייני, וכאשר אתה יודע שכל יכולת וכשרון שקבלת זה מה´ - אין שום סיכוי שתיפול לגאווה, כי אתה יודע שלא עשית כלום בשביל זה, ומהגילוי של הנקודות האלה אתה רק מבין כמה עבודה יש לך על מנת להוציא אותם לפועל.

מקוה שעזרתי, אתה מוזמן לשלוח הודעה או למייל (yoavsb@gmail.com) אם אתה רוצה להמשיך ולברר את הנקודות הללו.

יואב.