שאל את הרב

הסניף מידרדר - להיכנס להדרכה?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 16/02/09 23:43 כב בשבט התשסט

שאלה

ערב טוב. אני חניך בתנועת בנ''ע בשבט הרא''ה ואני מרגיש שהסניף שלי מידרדר. מידרדר ממש. אנחנו סניף קטן,ויש כמה חניכים, 3-4 בערך, שהורסים את כל האווירה. הסכסוך הוא באחד השבטים הצעירים, כך שקשה לדבר איתם. ולקומונרית קשה גם. אני מרגיש לא נעים כשאני רואה אותה מגרשת חניכים מהסניף. ואז הם שוב חוזרים ואז היא שוב מוציאה. והיא כל-כך נחמדה. למה זה מגיע לה? היא משקיעה הרבה ולא זוכה להכרה מצד החניכים. המדריכים מנסים להשתלט על החניכים, אבל לא כל כך מצליחים זה ממש תוהו ובוהו.

המדריכה של השבט שלהם אמורה לעזוב בעוד פחות משבועיים. אני חושב לעצמי, אילו זיכרונות יישארו לה מהשבט שלה? בתחושה כזו היא צריכה לצאת? אני רוצה לשנות. אני רוצה שיישארו חניכים איכותיים. שהקומונרית לא תרגיש מובסת בגלל ילדים קטנים. שהמדריכים לא ירדפו אחרי חניכים. וכל זה בגלל קצת חניכים צוציקים שמפלגים את הסניף לשני מחנות! עם חניכים כאלה, אני לא יודע אם להיכנס להדרכה בסניף. תודה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום.
יש בשאלה שלך המון דברים, אבל נראה לי שבסופו של דבר כדאי שנתמקד בשורה התחתונה: האם אתה נכנס להדרכה או לא.
כמובן שאין לי דרך באמת לענות על השאלה ב "כן או לא". מה שכן, אנסה להניח כאן כמה מחשבות שאולי יסייעו לך לקבל החלטה. יש כמה דברים שיכולים להשפיע על המצב הבעייתי שאתה מתאר. לא את כל הדברים תוכל לשנות בעצמך, ולא תמיד זה יצליח. אבל בכל זאת אציב כאן כמה נקודות שבמידה ותחליט להיכנס להדרכה – יהיה שווה להתייחס אליהן.
במצב שאתה מתאר יש שתי "צרות" עיקריות: גבולות ומטרות. נראה שהצוות מתקשה להציב לחניכים את הגבולות שנראים לו הגיוניים (קללות, למשל, לפחות בתחומי הסניף ובשעת הפעילות). חוסר השליטה מקשה על המדריכים להתנהל והם צריכים להתרכז ב"לרדוף אחרי החניכים", כפי שאתה מתאר את זה. אז מה עושים?
1. לא לאבד את הפרספקטיבה
כעס על החניכים, גם כשהוא "מוצדק", עלול להכניס מדריכים לסחרור מסוכן. ברגע שבו אנחנו מתחילים לדבר במונחים של "אנחנו" ו"הם" – אנחנו יוצרים נתק שמקשה עלינו למצוא פתרונות טובים. לכן הדבר הראשון, אולי, שכדאי לך לשקול לעשות, ואפילו עכשיו עוד לפני שאתה מדריך בכלל, הוא לנסות ולהסתכל על המצב מנקודת המבט של החניכים. ואפילו של החניכים היותר מפריעים. אני מסכים שקשה להיכנס לראש של אחרים כשאנחנו לא מכירים אותם מספיק טוב. ככל שהמרחק בין אנשים – ובמקרה הזה, בין מדריכים לחניכים – הוא גדול יותר, המדריך נדרש למאמצים גדולים יותר כדי "ללמוד" את החניך ולהבין אותו. אז כבר עכשיו יש לך הזדמנות ל"תרגיל מעשי": נסה להסתכל על מה שקורה בסניף מנקודת המבט של כל מיני סוגים של חניכים. נסה "להיכנס לראש שלהם" ולבדוק איך זה עשוי להיראות מהזוית שלהם. כך תוכל לקבל איזו תחושה לגבי מידת היכולת שלך להזדהות איתם ולהבין אותם - כצעד כמעט הכרחי למציאת פתרונות.
2. הגדרת מטרות ריאלית
אפשר לראות שממש מציק לך המצב בסניף, גם מעבר לארבעת החניכים ה"מצטיינים". אני מסכים איתך שזה לא ממש מסתדר שארבעה חניכים מסיטים סניף שלם מהמסלול, ולכן חייבים להתמודד עם העובדה שהסניף כולו הוא אולי קצת פחות "חמודי" ממה שחשבנו או מכפי שרצינו לחשוב. החוכמה היא לבלוע את הצפרדע הזאת ולהתמודד עם המצב. איך? על ידי קביעת מטרות בצורה יותר מדויקת. לנסות ללכת על הדברים שניתן לשנות, ולא להכניס את הראש בקיר על דברים שיותר קשה לנו להתמודד איתם, רק כי החלטנו שזה לא מוצא חן בעינינו. במצב כזה (ללא הגדרת מטרות) אנחנו בעצם מחנכים "מהבטן", ואז כל דבר שלא נראה לנו מוביל אותנו לכעסים והאשמות. כשעובדים מהראש ולוקחים את המטרות שלנו צעד אחרי צעד, אפשר לייצר שינויים קטנים ואיטיים. כמובן שכאן נכנסת החשיבות הגדולה של ההיכרות: ככל שהמדריך מכיר טוב יותר את החניכים, מבין אותם יותר ומסוגל להזדהות איתם ביתר קלות, יהיה לו קל יותר להחליט על אילו מטרות כדאי ללכת ועל איזה דברים לא ממש כדאי להתעקש כרגע.
3. הצבת גבולות באופן אחראי
קל מאוד לפזר הערות, האשמות, ציוויים ואיסורים. מה שקשה יותר זה באמת להגיב באופן פעיל כשמישהו לא פועל בהתאם להנחיות שלנו. כאשר יש הרבה הצהרות ואיומים ומעט מעשים, נוצר מצב שבו הגבולות מטושטשים ומבולבלים, והמסרים כפולים ולא אחידים. כמובן שמצב כזה לא ממש משפיע לטובה על המעמד והסמכות של הצוות. לכן הרעיון כאן הוא לבחור בקפידה את הקרבות שבהם נלחמים. כשאנחנו קופצים ומתרגזים ומעירים על יותר מדי דברים – אז אנחנו כל הזמן קופצים (וככה אנחנו גם נראים, וזה לא מראה מרשים במיוחד...). ואז החניכים מבחינתנו הם בעצם מין יצורים קטנים ומעצבנים שכל הזמן רק מפריעים לנו, וממילא אין לנו את הפנאי להקדיש להם תשומת לב רצינית וליצור אווירה שמתאימה ל"הדרכה". אז כדאי לשבת ולחשוב: על אילו דברים אני לא מוכן לוותר? ועל איזה דברים כן? מה אני יכול לספוג בפעולה ומה מחייב לדעתי תגובה חריפה? ושוב זה מחזיר אותנו להתלבטות שלך: אם כשאתה מסתכל על הפעילות אתה רואה בלאגן בלתי נמנע, שהחניכים הם אלה שמחוללים אותו ואי אפשר לעצור אותם, יהיה קשה לשכנע אותך להיכנס בעצמך למהומה הזאת. אם אתה חושב שיכולת ההכלה שלך גבוהה – כלומר, שאתה יכול לסבול גם התנהגויות או מחשבות שהן לא נכונות בעיניך, ושיש בך את הכוח לאזן בין נקודת המבט שלך לזו של החניכים – אז בהחלט ייתכן שתהיה לך תרומה חיובית למצב (וזה בעצם אומר שאולי כן כדאי לך להיכנס להדרכה למרות הכל). בהקשר הזה אני מזכיר (בהמשך לתשובות לשאלות אחרות שהופיעו כאן) את רעיון "הצעדים הקטנים" בקביעת מטרות: זיהוי>>צעד קטנטן>>ייצוב>>ליעד הקטן הבא. זה מחייב סבלנות, כי יכול להיות למשל שהצוות יצטרך להחליט שהוא לא מגיב לקללות, כי כרגע זו מטרה גדולה מדי. וזה למרות שמאוד מפריע להם שהחניכים מתבטאים בצורה לא מנומסת. ושוב, יש כאן מושג מפתח חשוב: היכרות היכרות היכרות. החניכים לא פועלים מתוך רוע. יש סיבה להתנהגות שלהם. יש להם צרכים שמניעים אותם. הצוות והמדריכים צריכים להיות "בלשים" או חוקרים, וממש להיכנס לראש של החניכים. להקשיב לקללות ולנסות להבין. לראות את הזלזול ולעכל. לחפש איפה אפשר לייצר תחליפים למוצרים האלה, שכל כך זמינים לילדים כמכשיר לפתרון בעיות ולהשגת ערך עצמי.
4. צוות מגובש
הצוות מוכרח בתנאים כאלה להיות מיושר עד הסוף עם עצמו. לדבר, לשתף, לחשוב ביחד, ולעבוד בתיאום מוחלט. גם לגבי התמקדות בתכנים (ע"ע מטרות) וגם לגבי תגובות למצבים שונים. כשהצוות החלטי ומתואם, החניכים רואים שיש על מי לסמוך בצד של המדריכים. אז בהקשר הפרקטי לגביך, אם אתה חושב שהצוות שתהיה חלק ממנו יהיה מגובש, או שאתה תוכל לעשות משהו לטובת הגיבוש שלו והתיאום בין המדריכים, זו עוד נקודה "בעד".
לסיכום: מנינו כמה מיומנויות יסוד שיכולות לשמש מדריכים בהתמודדות עם מגוון רחב מאוד של אתגרים וקשיים. אם אתה מרגיש שאתה "קרוב" לאותן מיומנויות, שאתה מרגיש שיש לך את היכולת להתחיל להתאמן ולחדד אותן – זו כבר התחלה טובה.
ועוד מילה לסיום: לגבי קשיי התקשורת עם חניכים קטנים וגם בעניין הצבת גבולות, תוכל להציץ בתשובה הבאה: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=153198
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com



👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות